שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא, זיכה את אריאל לנדסברג, מעבירה של חנייה בניגוד לחוק, בעת שחנה במקום המיועד ספציפית לנכה, המצויין בתמרור.
לנדסברג בעל תו נכה, החנה את רכבו בחיפה, במקום המיועד לרכב של נכה אחר שמספרו צוין בתמרור, לכאורה עבירה לפי הוראת סעיף 6(ב) לחוק העזר.
הוא טען כי הואיל והוא עצמו נכה, הרי שמותר לו לחנות באותו מקום לאור הוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק חנייה לנכים.
בימ"ש השלום לא קיבל את טענתו כי ייחוד מקום חניה לנכה ספציפי גורעת מזכויותיו שלו כנכה בעצמו, והרשיע אותו בעבירה עפ"י חוק העזר והטיל עליו תשלום קנס. לנדסברג לא וויתר וערער.
השופט רון שפירא קבע בפסק הדין כי יש לזכות אותו וציין כי חוק העזר איננו נוגד חקיקה ראשית, וראש העיר היה מוסמך לקבוע על פי הוראות חוק העזר את מקום החניה במקרה דנן כחניה ייעודית לנכה ספציפי. "אך אל לשכוח כי תכלית חוק חניה לנכים הינה להקל על נכים, ללא אבחנה בין בעלי תגי נכות שונים, ולאפשר להם נגישות, ניידות וגישה נוחה מטעמים ושיקולים של התחשבות בצרכיהם המיוחדים כנכים. כך גם היא תכליתו של חוק העזר במקרה זה, להקל עם נכה ספציפי בהתחשב בצרכיו המיוחדים, כבעל דרגת נכות גבוהה המתקשה בניידות, וזאת על פי קביעתה של ועדה מיוחדת בעניין".
"במקרה זה עוסקים בזכויותיו של נכה אחד המתנגשות עם זכויותיו של נכה ספציפי אחר. במקרה בו שני אנשים נכים, כשבבעלות אחד מהם תג חניה לרכב ספציפי, מגיעים באותה העת לאותו מקום חניה מדובר, הרי שלנכה הספציפי שמקום החניה הוקצה עבורו יש עדיפות, מאחר והוא בעל דרגת נכות גבוהה יותר וקשיים בניידות. אך, במקרה זה חנה המערער, שהינו נכה בעל תג חניה לנכים, במקום חניה שמסומן כמיועד לנכה ספציפי לזמן קצר ביותר ולצורך כניסה לחנות מסוימת. זאת ללא שפגש, בזמן הקצר הזה, את אותו נכה ספציפי, ללא שהפריע לו, וללא שום תלונה מאת אותו אדם ספציפי כנגדו עקב החנייה. המערער החנה במקום בו לא יצר סיכון סביר לעוברי דרך, ולא מנע מעבר חופשי לעגלות ילדים או נכים, כן בחנייתו זו לא הייתה הפרעה ממשית לתנועה. מכאן, יש להתחשב בנסיבות מסוימות ומיוחדות אלו של המערער".
עוד ציין השופט כי בנסיבות הספציפיות של העניין, ייחוד החניה לנכה מסוים ללא ציון המילים "רק" או "בלבד" איננה שוללת חניה לזמן קצר של נכה אחר, כל עוד לא נגרמה לאותו נכה מסוים כל הפרעה, וכן מתקיימים תנאי סעיף 2 לחוק החניה נכים. הפרשנות צריכה להיות תכליתית.
בשולי פסק הדין, התייחס השופט שפירא לנושא הצדק החלוקתי שהעקרון שבבסיסו הוא שהמשאב החברתי המוגבל בזמינותו יחולק תוך ניצול ויעילות מרביים וציין בין היתר את הדברים הבאים: "... יש להעיר כי נראה שיש מקום לבחון שוב את כל נהל הקצאת חניות לנכים מכוח החוק ולערוך אבחנה בין נכים שנכותם גורעת מכושר נידותם ובין נכים שמגבלותיהם אינן בתחום הניידות. ישנם נכים שכושר ניידותם נפגע והם אלו הנזקקים באמת לסיוע בסידורי חניה. ישנם גם נכים אחרים, שנכותם אולי חמורה ופוגעת באיכות חייהם וכושרם אף במידה משמעותית יותר, ואולם אין היא פוגעת בכושר נידותם. בנוגע לאלו יש לבחון את הצידוק שבהכשרת מקומות חנייה מיוחדים עבורם".