בכיר השב"כ לשעבר, חבר הכנסת לשעבר מטעם הליכוד אהוד יתום, התייחס ביומן הצהרים של ערוץ 7 לאופן בו מתמודדת מערכת הביטחון עם איום הטרור הערבי-ישראלי, איום שהחל להרים ראש בימים האחרונים בכינוסי התנועה האסלאמית, ביידויי האבנים בגליל ובדרום, בניסיון הלינץ' במזרח ירושלים וכמובן בטבח ישיבת 'מרכז הרב'.
לדברי יתום מערכת הביטחון מקיימת מעקב בדרכים שונות אחרי גורמים הנגועים בטרור. להערכתו גם אחרי המחבל שביצע את הטבח יתכן והיה מעקב ברמה כזו או אחרת ובשלב כזה או אחר. זאת לנוכח העובדה שדווח כי הוא היה 'מוכר לכוחות הביטחון'.
יתום אומר שבמציאות הדמוקרטית הנוכחית לא ניתן להגיע לרמת מעקב ואכיפה מוחלטת כלפי כל מי שיש לגביו מידע וחשדות אודות מעורבות בטרור. הוא מציין כי לעיתים אמנם נחקרים חשודים אך לעיתים חשדות מוזמים.
בדבריו הזכיר כי בימי פיגועי התופת הגדולים כעשרה אחוזים מהמחבלים המתאבדים היו נושאי תעודת זהות כחולה, מה שהופך את המציאות בישראל למורכבת ומסובכת מאוד. יתום קובע כי "אנחנו חיים במצב מאוד בעייתי. שני עמים תחת דגל אחד כשחלק ניכר מאחד העמים אינו מכיר בדגל. אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות בדמוקרטיה אנחנו צריכים להבין שיש כאן בתוך הבית יריבים שעשויים לרצוח בנו ולהרוג חפים מפשע כמו באירוע הנורא ב'מרכז הרב'. צריך לחיות עם זה מבחינת גורמי הביטחון והשב"כ".
עם זאת ציין יתום שירות הביטחון הכללי אינו יכול לצאת מתוך נקודת הנחה ששני מיליון ערביי ישראל רוצים את רעתה של המדינה ולכן הוא מקיים מעגלי פיקוח שונים שמצליחים לסכל אירועים כאלה ואחרים אך לעיתים מתפספסים, כהגדרתו, מחבלים בעיקר כשהם פועלים לבד.
יתום מעריך כי ככל שמסננת מערכת הביטחון תמנע מעבר של מחבלים מיו"ש למרכזי האוכלוסייה בישראל יגברו הניסיונות של ערבים נושאי תעודות זהות כחולות לבצע פעולות טרור.
לשאלת המראיין, יגאל שוק באשר לצעדי המניעה והמאבק של גורמי הביטחון סבור יתום כי המערכות בישראל פועלות במגוון דרכים, הן בסוגיות החוקיות והן בסוגיות האכיפה והפיקוח, אך ברור לכל כי במסננות יש גם חורים, כהגדרתו של יתום.
בדבריו חוזר יתום על דבריו ולפיהם מחיר החיים בדמוקרטיה הוא לעיתים הצבת גורמי הביטחון כרואים ואינם נראים ומתן אפשרות דמוקרטית למיעוט להתבטא.
באשר לסוכת האבלים שהוקמה בבית המחבל בג'אבל מוכאבר אומר יתום כי הוא עדיין לא מבין כיצד זה בעוד בירדן נאסרה על משפחתו הקמת סוכה דומה בישראל אפשרו להם להקים כזו, ומדוע שעות רבות כל כך אחרי הטבח בישיבה עדיין עומד בית המחבל על מקומו ומשפחתו טרם גורשה לעזה.