ה-cnn מדווח כי בלגיה תשלם 170 מיליון דולר לניצולי שואה, למשפחות הניספים ולקהילות היהודיות שנשארו עבור הפסדים בגין רכוש שהיה שייך להם בזמן מלחמת העולם השנייה.
כ-50,000 יהודים חיו בבלגיה בשנת 1930 והשנים של המלחמה, כמחציתם נרצחו בשואה.
מתוך הסכום הכולל לתשלום, 69.8 מיליון דולר יגיעו מהרשויות הבלגיות, ועוד 85 מיליון דולר מהבנקים. רוב השארית הגיעה מחברות ביטוח שבהם היו מבוטחים חפצי הנספים והניצולים מהשואה.
תועמלנים קיבלו בברכה את ההודעה על חלוקת הכספים לניצולים או לבני משפחות הניספים שרכושם הוחרם על ידי הגרמנים הנאציים.
"במידה מסויימת, הצדק נעשה. לרוע המזל יש אנשים שמעולם לא חזרו" ממחנות ההשמדה הנאציים, אמר אלי רינגר, יו"ר הועדה להחזרת נכסי היהודים.
בסכ"ה מדובר על 54 מיליון דולר שישולמו לכספי האנשים באופן פרטי- אנשים שהגישו תביעות. שארית הסף תעבור לארגונים שמנהלים קרנות מיוחדות לחיזוק הזיכרון של זוועות השואה.
"בעצם הכסף יעבור לכל הקהילה, ויעזור לנו להביא אנשים לתוך אושוויץ, לשלם על חינוך ועוד. זה מאוד מאוד חשוב עבורנו", אמר רינגר לסוכנות הידיעות AP.
בשנה שעברה, ראש הממשלה גאי וורהופסאד, התנצל בפני הרשויות הבלגיות על התערבותן בסילוק היהודים אל עבר בתי הגטו של הנאצים.
בלגיה עומדת בפני 5,210 תביעות יוצאות דופן בקשר לרכוש מתקופת השואה של היהודים במקום, מתוכן 162 תביעות העומדות על יותר מ-30,000 דולר.
הועדה יודעת כי מדובר בהרבה התאכזבות מצד תובעים שציפו להכרה רחבה יותר גדולה ברכוש משפחתם לאחר שהביעו תביעות מוצדקות.
עבור בלגיה, מדובר על הזדמנות נוספת "לסגור" חשבון עם חלק שחור בהיסטוריה שלהם.
בשנה שעברה, דיווח שיצא מעבר לממשלה האשים את הרשויות הבלגיות והעילית השלטת בשיתוף פעולה עם הנאצים, ועם פעולות ההוצאה להורג שהם עשו ליהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ראש הסנאט אפילו הוקיע את "הפחדנות של הממשל שלנו" בין השנים 1940 ל-1944.
בהתחלה, אזרחים יהודיים היו צריכים להירשם. לאחר מכן הכריחו אותם לענוד מגן דו צהוב. לאחר מכן דאגו להפריד את בתי החולים ובתי הספר. במהרה החלו לאסוף את כל היהודים לגטאות ושלחו אותם למחנות ריכוז נאציים. בחלק מן הערים- התושבים עזרו במשימת גירוש היהודים, דבר שהוביל אותם למותם.
לאחר המלחמה, הרבה מקרים נחשבו ל"עדינים מידי" מכדי להידון בבתי משפט צבאיים ומכל התערבות מהרשויות הבלגיות.
לאחר שחרור הניצולים מן המחנות, "הרעיון היה לסגור פרק אחד גרוע של ההיסטוריה. אבל, למרות שכבר עברו שישים שנים מהאירועים, חלקם עדיין נשאר חצי פתוח", כך אמרו מהוועדה.