ועדת העררים הצבאית קיימה אתמול סיור בשני מבנים בחברון שעניינם נדון בפניה בחודשים האחרונים: בית השלום – על הדרך מקרית ארבע לחברון, ובית עזרא – בשכונת אברהם אבינו.
חברי הועדה התרשמו מהתנאים הקשים בהם חיים דיירי בית השלום, והביעו נכונות לשקול בחיוב את חיבור הבית לחשמל. הם ציינו כי לאחרונה אישרו את הבקשה לזיפות הגג, אך על כך ענה עו"ד העצני, כי הבקשה הוגשה בראשית החורף, התושבים עברו את כל החורף כאשר הגג דולף לתוך הדירות, והיום עם תום עונת הגשמים זיפות הגג כבר אינו בגדר פעולה דחופה.
על גג המבנה התפתח דיון לגבי השאלה האם הבניין נמצא בשטח עירוני פלשתיני. חברי הועדה ציינו, כי ניכר לעין שלא מדובר בשטח של בניה ערבית צפופה, והם קיבלו את הסבריו של עו"ד נדב העצני, כי האזור כולו מהווה פסיפס של שכונות יהודיות וערביות המתקיימות זו בצד זו.
על דבריו אלה של עו"ד העצני הגיבה עו"ד סרן רונית לוין, המייצגת את המדינה, באמירה כי "אילו קרית ארבע לא היתה קיימת, כל השטח הזה היה יכול להיות שטח פלשתיני..." דברים אלה עוררו סערה, כאשר נציגי המתיישבים ציינו כי התבטאויותיה של סרן רונית לוין מזכירים התבטאויות דומות שנשמעו בעבר מפי עו"ד טליה ששון. סרן לוין טרחה גם לבדוק מקרוב במו ידיה את החלונות שהותקנו לאחרונה בבניין, ולוודא שאין תריסים בחלונות. (כזכור, התריסים שהותקנו בטעות הוסרו לאחרונה לנוכח דרישתה התקיפה של סרן לוין).
משם המשיכה הועדה לסיור בבית עזרא שבשכונת אברהם אבינו. קודם שנכנסו לבית עזרא עצמו, התרשמו חברי הועדה מההרס שזרעו חיילי צה"ל בקיץ האחרון במבני ה"שוק" בחברון. ההרס בוצע בפקודת האפוטרופוס, על מנת לוודא שהמתנחלים לא יחזרו למבנים. אורית סטרוק, מנהלת המחלקה המשפטית בישוב היהודי בחברון, טענה בפני חברי הועדה, כי אם זהו הטיפול שהאפוטרופוס מעניק לרכוש עליו הוא ממונה – אזי "עדיף כבר להיות יתום".
יוסף עזרא, יליד חברון בן ה-75, סיפר לחברי הועדה כיצד נראו החיים באזור לפני הכיבוש הירדני. לדבריו, כל השטח עליו הוקם ה"שוק" היה מטע של עצי זית בבעלות הקהילה היהודית, ואילו המסגד המקומי נבנה על קרקע יהודית בלב-ליבו של הרובע היהודי - ע"י משפחתו, משפחת עזרא, עבור הכפריים הערבים שעמדו בקשרי מסחר עם המשפחה ועם הקהילה, על מנת לאפשר להם להתפלל את תפילות הרמדאן בימים בהם הגיעו לסחור עם הקהילה. משפחת עזרא הגולה שילמה מכספה לשומרים ערבים מחברון, על מנת שישמרו על כל הרכוש, הבתים והמטעים, אך הממשלה הירדנית עקרה את עצי הזית, והקימה במקומם את החנויות בניגוד לחוק, סיפר יוסף עזרא לחברי הועדה.
יוסף עזרא חזר ואמר לחברי הועדה, כי הבית הוא ביתו, והוא מבקש שיחזירו אותו לידיו. "כבר 40 מדינת ישראל שוללת ממני את זכויותי בבית שלי, ומגדירה את נכסי כ"נכסי אויב". אני אויב של מדינת ישראל?!", שאל עזרא שוב ושוב.
עו"ד שפטל, המייצג את המשפחות המתגוררות בבית עזרא, הסביר כי אין כל שחר לנימוקים הכאילו-משפטיים של הפרקליטים מטעם המדינה, הטוענים כי אם יוחזרו נכסי היהודים בחברון לבעליהם – יהיה על המדינה להשיב גם את נכסי הערבים משנת 1948. "אלה טיעוני-הפחדה בלבד, שאין מאחוריהם כל בסיס משפטי", טען עו"ד שפטל. "אין כל דמיון בין שני סוגי הנכסים. לפי המשפט הבינלאומי המינהגי, צד שתקף במלחמה והפסיד, מאבד את נכסיו. כזה הוא המקרה של הערבים ונכסיהם משנת 1948 וגם משנת 1967. עמדה הדומה למעמד הנכסים שהשאירו הגרמנים מאחוריהם בפולין, לאחר שהפסידו במלחמת העולם השניה. ואילו מעמדם של נכסי היהודים, שלא תקפו איש, ונאלצו לעזוב את בתיהם עקב טבח ורצח, הן במאורעות תרפ"ט והן בתש"ח – דומה למעמדם של נכסי היהודים בשואה".
"לא יתכן שמדינת ישראל תנהל מאבק משפטי ומדיני בינלאומי על מנת להשיב את נכסי יהודי אירופה, ותמשיך לגזול את רכושם של יהודי א"י וחברון עיר האבות", אמר עו"ד שפטל, והוסיף כי "טיעונים אלה, וטיעונים נוספים ששמענו היום מפי פרקליטים המייצגים את מדינת ישראל ומופיעים במדי צבא הגנה לישראל, הם תמוהים ומזעזעים פי כמה".