בית המשפט לנוער הרשיע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, קטין ערבי שהשתתף בידויי אבנים כלפי אוטובוס של חיילים. בהחלטה מתחה השופטת נאוה בן אור ביקורת על התנהלות חוקרי המשטרה הפועלים בניגוד להוראות החוק בכל הנוגע לתיעוד חקירות.
בחודש אוקטובר 2007 טעה בדרכו אוטובוס ובו כ- 37 חיילים, חיילות ואזרחים עובדי צה"ל, אשר סיירו באותו יום בירושלים. בצאתו מהאוניברסיטה העברית בהר הצופים, וכשמגמת פניו למעלה אדומים, נקלע האוטובוס בטעות לכפר עיסאוויה. היה זה בסביבות השעה 18:00. הנהג התקשה לשוב על עקבותיו בשל עומס תנועה בכפר, ומשזוהה האוטובוס על יושביו, החלה חבורה של צעירים, והנאשם בכללם, לידות אבנים לעבר האוטובוס. על פי הנטען בכתב האישום, רק לאחר שמפקד הנסיעה ירד מן האוטובוס וירה 2 יריות באוויר מנשקו האישי, נפסק ידוי האבנים, אולם הוא התחדש כעבור מספר דקות. בסופו של דבר הצליח הנהג לצאת מן הכפר.
כתוצאה מידוי האבנים, נפצעו שניים מנוסעי הרכב ונזקקו לטיפול רפואי. האחד נפצע מרסיסי זכוכית בפנים וביד, וסבל מנפיחות ומרגישות בזרוע; האחר נפצע בראשו ובידו ונזקק לחבישה.
"במקרה שלפנינו, להפרכה זו משמעות מפלילה במיוחד, שכן לא רק שהנאשם נמצא משקר, בראיות אחרות, באשר לטענה כי במקום אחר היה, אלא שאותה ראיה מפריכה, מיקמה אותו בזירת האירוע ובזמן הרלבנטי. מסקנתי הינה, כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר", כתבה השופטת.
במקביל מתחה השופטת ביקורת נוקבת על התנהלות המשטרה בכל הנוגע לתיעוד החקירה ע"י המשטרה, "פעם אחר פעם כותבים חוקרי המפלג את ההודעות שהם גובים מנחקרים ששפת אימם ערבית, ואשר אינם יודעים כלל עברית, בשפה העברית, ואינם מתעדים את גביית ההודעה תיעוד חזותי או קולי, כנדרש על פי החוק".
השופטת הצביעה על תופעה נוספת שראויה לגינוי, "עוד יש להוסיף, כי מן הראיות עלה, ששעות רבות במהלכן מבלה הנחקר בחדר החקירות, אינן מתועדות. החוקרים לא ידעו לומר מה נעשה עם אותם קטינים, ששהו שעות ממושכות בחדרי החקירות עד שתוחקרו ונגבתה מהם הודעה. גם תופעה זו אינה ראויה, ועשויה לפגום במשקל ההודעות הנגבות בנסיבות אלה".
השופטת בן אור קבעה כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
בחודש אוקטובר 2007 טעה בדרכו אוטובוס ובו כ- 37 חיילים, חיילות ואזרחים עובדי צה"ל, אשר סיירו באותו יום בירושלים. בצאתו מהאוניברסיטה העברית בהר הצופים, וכשמגמת פניו למעלה אדומים, נקלע האוטובוס בטעות לכפר עיסאוויה. היה זה בסביבות השעה 18:00. הנהג התקשה לשוב על עקבותיו בשל עומס תנועה בכפר, ומשזוהה האוטובוס על יושביו, החלה חבורה של צעירים, והנאשם בכללם, לידות אבנים לעבר האוטובוס. על פי הנטען בכתב האישום, רק לאחר שמפקד הנסיעה ירד מן האוטובוס וירה 2 יריות באוויר מנשקו האישי, נפסק ידוי האבנים, אולם הוא התחדש כעבור מספר דקות. בסופו של דבר הצליח הנהג לצאת מן הכפר.
כתוצאה מידוי האבנים, נפצעו שניים מנוסעי הרכב ונזקקו לטיפול רפואי. האחד נפצע מרסיסי זכוכית בפנים וביד, וסבל מנפיחות ומרגישות בזרוע; האחר נפצע בראשו ובידו ונזקק לחבישה.
"במקרה שלפנינו, להפרכה זו משמעות מפלילה במיוחד, שכן לא רק שהנאשם נמצא משקר, בראיות אחרות, באשר לטענה כי במקום אחר היה, אלא שאותה ראיה מפריכה, מיקמה אותו בזירת האירוע ובזמן הרלבנטי. מסקנתי הינה, כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר", כתבה השופטת.
במקביל מתחה השופטת ביקורת נוקבת על התנהלות המשטרה בכל הנוגע לתיעוד החקירה ע"י המשטרה, "פעם אחר פעם כותבים חוקרי המפלג את ההודעות שהם גובים מנחקרים ששפת אימם ערבית, ואשר אינם יודעים כלל עברית, בשפה העברית, ואינם מתעדים את גביית ההודעה תיעוד חזותי או קולי, כנדרש על פי החוק".
השופטת הצביעה על תופעה נוספת שראויה לגינוי, "עוד יש להוסיף, כי מן הראיות עלה, ששעות רבות במהלכן מבלה הנחקר בחדר החקירות, אינן מתועדות. החוקרים לא ידעו לומר מה נעשה עם אותם קטינים, ששהו שעות ממושכות בחדרי החקירות עד שתוחקרו ונגבתה מהם הודעה. גם תופעה זו אינה ראויה, ועשויה לפגום במשקל ההודעות הנגבות בנסיבות אלה".
השופטת בן אור קבעה כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.