שופטת בית המשפט השלום בחיפה, חנה לפין הראל, קיבלה את תביעתה של צעירה בת 25, סטודנטית למשפטים, כנגד קופת חולים הכללית ואחות אשר עבדה בשרותה, עקב ארוע נפילה על משקוף שגרם חתך עמוק בפנים ונזק לצמיתות ,ואשר ארע במהלך טפול להוצאת תפרים במרפאת הקופה, בהיותה בת 14 שנים.
השופטת קבעה כי שתי הנתבעות (האחות וקופת חולים כללית) התרשלו בהתנהגותן כלפי התובעת והפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן ומכאן אחראיות לנזקיה, והטילה על קופ"ח לפצותה בסך כולל של 100,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט.
במהלך טיפול להוצאת תפרים מגבה, לאחר ניתוח להסרת נקודות חן, נפלה התובעת על משקוף ונחבלה בפניה וכתוצאה מכך נגרם לה חתך עמוק בשפתה העליונה מצד שמאל וניתוק השריר. בבית חולים רמב"ם בחיפה, אליו הובאה טופלה על ידי תפירת החתך בהרדמה מקומית, במהלכו נתפרו הן רירית הפה, הן השריר והן השפה.
השופטת לפין הראל ציינה כי אדם בא לקבל טיפול רפואי לו הוא זכאי כדין ויוצא פצוע, חבול ונכה ואין זה צודק ואין זה נכון, כי אדם כזה יצא וידיו על ראשו כאשר אין בו כל אשם, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקטין. עצם נפילתה של התובעת כאשר האחות הפנתה מבטה ממנה, ולמעשה הפנתה אליה את גבה, על פי גרסת האחות עצמה, מהווה התנהגות רשלנית, אשר איננה מצופה מאחות כה מנוסה וותיקה והבהירה כי הפרקטיקה המקובלת, האומרת כי יש לטפל באדם בכלל ובהוצאת תפרים בפרט כאשר אדם נמצא במצב ישיבה או שכיבה, נובעת בין השאר מהחשש לעילפון או חולשה, או נפילה.
השופטת ציינה כי המטפל חייב להיות בקשר עין עם המטופל, במיוחד כשקיימת אפשרות גם אם היא רחוקה, כי המטופל יתעלף או יחלש עקב הטיפולים וכי יש להניח כי לו היתה האחות מבחינה בתחילת נפילתה של התובעת, היתה עוצרת אותה והתאונה על תוצאותיה היתה נמנעת. משסובבה אליה את גבה, לא יכלה להבחין מה קורה לתובעת. עוד הוסיפה כי מצופה היה, כי הנתבעות תדאגנה כל אחת בתחומה ליצור מרחב ומקום - מתקני טפול הולמים -בהם לא יתכן כי תתרחש תאונה מסוג זה, דבר שלא ארע במקרה הנדון.
אשר לנזקיה של התובעת קבעה השופטת כי הצלקת שנגרמה לה בעקבות הארוע נראית לעין, העיוות בפה אף הוא נראה לעין ואי אפשר להתעלם ממנו וכי לא יהיה זה מופרך לומר, כי מראה פניה של התובעת יהיה בין השיקולים שישקלו גורמים מסויימים כאשר יחליטו אם להעסיקה אם לאו בעתיד. היא קבעה כי היא מעדיפה את חוו"ד המומחה מטעם התובעת אשר קבע לה 10% נכות בגין הפגיעה, וכאמור החליטה להטיל על קופ"ח את הפצוי.
השופטת לפין הראל הבהירה כי לטעמה יש פגיעה קשה בפרטיותה של התובעת, נערה בת 14 הנדרשת להרים את חולצתה כאשר נמצא אדם זר גם אם הוא ילד בחדר. עובדה זו כנראה לא העלתה ולא הורידה לא לאחות הנתבעת ולא לרופאה המטפלת וכי התרשמה מכך, כי פרטיות האדם בכלל והתובעת בפרט לא היו בראש מעייניהן לא של האחות ולא של הרופאה, וכנראה לאור תגובתה של האחרונה (במהלך המשפט) היה זה רגיל שמטפלים בילדים ב"צוותא".