שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, סעב כמאל, קיבל את ערעור המדינה על קולת עונשו של חוג'יראת אמל, תושב ביר אלמכסור, בן 41, אשר הורשע בנהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא תעודת ביטוח, ונהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע מעל שישה חודשים.
בקבלו את הערעור הטיל השופט סעב על הנאשם חמישה חודשי מאסר בפועל, הורה על הפעלת העונש המותנה בן הארבעה חודשים במצטבר והפעיל את העונש המותנה בן החמישה חודשים. מכאן שבסופו של יום על הנאשם לרצות 9 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
האירוע החל לפני כתשעה חודשים. הנאשם נהג ברכב בשפרעם ונעצר במחסום משטרתי לביקורת על ידי שוטרים. הוא מסר לשוטר את תעודת הזהות שלו, ובשעה שהשוטר ניגש לניידת לבדיקת הנתונים, ברח עם הרכב מהמקום. הניסיונות לאתרו לא צלחו ורק חמישה חודשים אחר כך הוא נעצר בירושלים כשהוא נוהג במצב בו הוא פסול מלנהוג וכשרישיונו פקע כבר מחודש פברואר בשנת 1989, כמו כן הוא נהג ללא תעודת ביטוח.
בית המשפט לתעבורה גזר על הנאשם בזמנו 2 חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים מותנים- האחד בן 4 חודשים במצטבר והשני בן 5 חודשים בחופף. כך שבסופו של יום היה על המשיב לרצות 6 חודשי מאסר בפועל וקבע שהעונש ירוצה בעבודות שירות. עוד הטיל 6 חודשי מאסר על תנאי, תשלום קנס על סך 2,000 ₪, 10 חודשי פסילה במצטבר לתקופת הפסילה שהנאשם מרצה, וחתימה על התחייבות על סך 2,000 ₪ להימנע מלבצע עבירות בהן הורשע למשך שנתיים.
השופט סעב, ציין כי עונש המאסר שהוטל ע"י בימ"ש לתעבורה ואשר התבטא בחודשיים בלבד, הינו עונש קל שבקלים וחורג באופן ברור מהענישה ההולמת בעבירות ובנסיבות כגון אלו. כך גם לגבי קביעת ביהמ"ש כי הפעלת המאסרים על תנאי תהא בחופף.
השופט ציין כי הנאשם חטא בעבירות קשות וחמורות הן מבחינת סוגן והן מבחינת נסיבות ביצוען. "רישיונו פקע כבר בשנת 1989, אך במקום שהוא יחדשו ויפעל בדרכים שמתווה החוק, הוא עשה דין לעצמו והמשיך לנהוג בדרכים כאילו אין דין ואין דיין, אין חוקים ואין כללים. עברו התעבורתי מכביד, כך גם עברו הפלילי והוא ריצה בעבר מאסר בפועל של שנתיים. הוא הפר את החוק באופן מובהק, ברח משוטרים עת שנהג את רכבו בזמן פסילה ועוכב לביקורת. בתי המשפט נהגו איתו בעבר במידת הרחמים והוא לא הפנים בתודעתו את חומרת מעשיו ומכאן התנהגותו המזלזלת בעונשי המאסר המותנים שהוטלו עליו. את היד המושטת דחה ומכל אלה ניתן ללמוד כי החליט להמשיך ללכת בדרכו העבריינית", אמר השופט.
השופט הוסיף כי לטעמו "המקרה דנן הנו מקרה חמור ביותר, אשר מתקיימים בו כל השיקולים לחומרא שמחייבים להביא למסקנה שיש להטיל על המשיב מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וכי הטלת עונש אחר אינה סבירה והולמת בעליל ואף חוטאת לאינטרס הציבורי ולמטרות הענישה".