אנה דוקלסקי, שהרגה את בעלה לאחר שזה התעלל בה, זוכתה היום מעבירת ההריגה והורשעה בגרימת מוות ברשלנות. כך הכריע שופט בית המשפט המחוזי.
השופט תיאר בגזר הדין כי "הנאשמת והמנוח היו בני זוג במשך כ- 34 שנים וכי במהלך תקופה ארוכה זו ספגה הנאשמת התעללות קשה ומתמשכת, פיזית ונפשית, מצד המנוח. המנוח, שמזה שנים, היה חולה ונכה, המשיך להשפיל את הנאשמת, וחרף זאת סעדה אותו הנאשמת בחוליו במסירות אין קץ. ביום המקרה הטיח המנוח בנאשמת במשך שעות קללות ואמירות משפילות, ואף הכה אותה בבקבוק, וזרק לעברה מעמד לסיגריות שפגע בה. בתגובה אינסטנקטיבית לכך, נטלה הנאשמת אגרטל שעמד על המזנון שבסלון דירתם, והטיחה אותו בראשו של המנוח. כתוצאה מכך, נגרם מותו של המנוח".
בתום דברים ארוכים בהם תיאר השופט את מסכת חייה הקשים של האישה, ותוך הסתמכו על תקדימים משפטיים כמשפטה של כרמלה בוחבוט, הוא קובע כי אמנם יהיה עליה לתת את הדין על מעשיה. "..הנאשמת כפי שפעלה ועל כך עליה ליתן הדין. המדובר בנסיבות חריגות שהביאו אף אשה מסורה ונאמנה כנאשמת למעשה רשלני שלמרבה הצער, הביא לקטילת חייו של המנוח".
עם זאת מציין השופט שיף כי "צודקת הסניגורית בטיעוניה כי הענישה חייבת להיות אינדיבידואלית. יש להתחשב לקולא באומללותה של הנאשמת, בשיתוף הפעולה שלה עם המשטרה בעת חקירתה, בכנותה במהלך המשפט, באישיותה כפי שבאה לידי ביטוי בהכרעת הדין ובדברי עדי האופי. עוד אשקול לקולא את התרשמותי כי הנאשמת ממשיכה לסבול קשות כתוצאה ממעשיה ותוצאתם, ואת התקופה הקשה שעברה עליה מאז האירוע ועד להכרעת הדין".
השופט כותב כי לא יוכל "להתעלם מהרשלנות הגבוהה של הנאשמת עת חבטה בראשו של בעלה החולה מאד באגרטל כבד. ערך החיים הוא המקודש שבערכים ושומה על כל בן אנוש לשמור עליו כעל בבת עינו. התרשלות גבוהה בשמירה על חיי אדם מחייבת, ככלל, ענישה מחמירה. אילולא הנסיבות המאד מיוחדות של מקרה זה, היה גזר הדין שונה מזה שאני גוזר על הנאשמת".
לנוכח כל אלה הכריע השופט לשגר את דוקלסקי לעבודות שירות בעוון גרימת מוות ברשלנות.
השופט תיאר בגזר הדין כי "הנאשמת והמנוח היו בני זוג במשך כ- 34 שנים וכי במהלך תקופה ארוכה זו ספגה הנאשמת התעללות קשה ומתמשכת, פיזית ונפשית, מצד המנוח. המנוח, שמזה שנים, היה חולה ונכה, המשיך להשפיל את הנאשמת, וחרף זאת סעדה אותו הנאשמת בחוליו במסירות אין קץ. ביום המקרה הטיח המנוח בנאשמת במשך שעות קללות ואמירות משפילות, ואף הכה אותה בבקבוק, וזרק לעברה מעמד לסיגריות שפגע בה. בתגובה אינסטנקטיבית לכך, נטלה הנאשמת אגרטל שעמד על המזנון שבסלון דירתם, והטיחה אותו בראשו של המנוח. כתוצאה מכך, נגרם מותו של המנוח".
בתום דברים ארוכים בהם תיאר השופט את מסכת חייה הקשים של האישה, ותוך הסתמכו על תקדימים משפטיים כמשפטה של כרמלה בוחבוט, הוא קובע כי אמנם יהיה עליה לתת את הדין על מעשיה. "..הנאשמת כפי שפעלה ועל כך עליה ליתן הדין. המדובר בנסיבות חריגות שהביאו אף אשה מסורה ונאמנה כנאשמת למעשה רשלני שלמרבה הצער, הביא לקטילת חייו של המנוח".
עם זאת מציין השופט שיף כי "צודקת הסניגורית בטיעוניה כי הענישה חייבת להיות אינדיבידואלית. יש להתחשב לקולא באומללותה של הנאשמת, בשיתוף הפעולה שלה עם המשטרה בעת חקירתה, בכנותה במהלך המשפט, באישיותה כפי שבאה לידי ביטוי בהכרעת הדין ובדברי עדי האופי. עוד אשקול לקולא את התרשמותי כי הנאשמת ממשיכה לסבול קשות כתוצאה ממעשיה ותוצאתם, ואת התקופה הקשה שעברה עליה מאז האירוע ועד להכרעת הדין".
השופט כותב כי לא יוכל "להתעלם מהרשלנות הגבוהה של הנאשמת עת חבטה בראשו של בעלה החולה מאד באגרטל כבד. ערך החיים הוא המקודש שבערכים ושומה על כל בן אנוש לשמור עליו כעל בבת עינו. התרשלות גבוהה בשמירה על חיי אדם מחייבת, ככלל, ענישה מחמירה. אילולא הנסיבות המאד מיוחדות של מקרה זה, היה גזר הדין שונה מזה שאני גוזר על הנאשמת".
לנוכח כל אלה הכריע השופט לשגר את דוקלסקי לעבודות שירות בעוון גרימת מוות ברשלנות.