נציב המים לשעבר, פרופ' דן זסלבסקי מאשים את פקידי האוצר בהתעלמות מהתרעות מוקדמות שניתנו להם ממשבר המים בו מצויה ישראל.
לדבריו ביומן ערוץ 7 ישראל לא חדלה מלהיות במשבר מים. הוא מספר כי כבר בשנת 92, בכהנו כנציב המים חזה את שיתרחש והתריע בפני הנהגת המדינה מהמשבר העומד לפתחה של ישראל, ועורר שוב ושוב את הצורך בפעולות התפלה בהולות, אך התגובה לה זכה הייתה "קטנונית וקצרת רואי האופיינית לאגף התקציבים באוצר".
פרופ' זסלבסקי מסביר כי "מדי שנה משתנה כמות הגשם. כמות המים המנוצלת נאמדת בכעשרים אחוזים מהגשם היורד וזה מועבר לאקוויפרים. בימי בצורת נעשה שימוש במאגרים אלה. אם המאגרים גדולים והשינוי קטן ניתן להסתדר, אבל כשהצריכה גדלה ואין גשם זה על חשבון המאגרים הללו".
כעת, מסביר זסלבסקי, הצריכה גדלה וישראל מגיעה לריקון המאגרים. באשר לפתרון הנדרש הוא אומר: "כל קוב מים מותפלים עולה חמישים עד שישים סנט, אבל הרווח כפול. אנחנו ממירים קוב אקראי בקוב אמין ומנעים זיהום באקוויפרים, אבל האוצר לא ממהר לאשר את המהלך. ב-92' אמרנו שאסון כלכלי מתקרב, אבל מצאנו את עצמנו מדברים לקירות".
"אנחנו מתגאים בהשקייה במי קולחין. אבל זה אסון לאומי. יש עשרה סוגי נזקים קשים שפוגעים בחקלאות, בבריאות ובכיס. אנחנו מזהמים מים שנצטרך אותם להטחת הרצף. הנזק השנתי בשימוש המי קולחין נאמד בבין שלושת רבעי מיליארד למיליארד וחצי. היה צריך קודם להתפיל, אבל את זה האוצר לא מבין". זסלבסקי מציין עוד כי "כשנותנים לאקויפר להידלדל מי הים נכנסים פנימה".
עוד מספר זסלבסקי כי הטכניון פיתח טכנולוגיה חדישה שתוביל גם לאספקת כל החשמל של ישראל ללא דלק, אך כשהוא מעלה את ההצעה בפני קובעי ההחלטות בדרג הממשלתי הוא מקבל תגובות מזלזלות בנוסח 'אם זה היה בר מימוש מישהו כבר היה עושה את זה', או 'מחקר זה בזבוז כספים'.
"אין לי די מילים רעות לתאר את המצב", אומר זסלבסקי ומוסיף כי הנהגת המדינה אינה מבינה את ערכה האמיתי של החקלאות כגורם התיישבותי, ערכי, ביטחוני וחברתי ראשון במעלה בבנייתה של ארץ. "אי אפשר לבטל את כל הערכים התלויים בחקלאות".