בשנת 2007 הוכרזו על ידי שר הפנים 18 שמורות טבע וגנים לאומיים חדשים, בישראל קיימים היום 187 שמורות טבע ו- 66 גנים לאומיים מוכרזים, בשטח כולל של כ- 4 מיליון דונם, שהם כ- 18% משטחה של מדינת ישראל.
מרבית השמורות והגנים הוכרזו בשנים הראשונות לאחר חקיקת חוק שמורות טבע וגנים לאומיים בשנת 1964 (77 שמורות וגנים הוכרזו ב- 6 השנים הראשונות - 12.5 בממוצע לשנה). בשלושת העשורים שלאחר מכן חלה ירידה משמעותית בכמות האכרזות, ותנופה מחודשת החלה בשנת 2000 (91 הכרזות ב- 7 שנים - 13 בממוצע לשנה).
מגמה זו נמשכה בשנת 2007, כאמור, בה הוכרזו 18 שמורות וגנים בשטח כולל של כ- 112,500 דונם. בחודשים הראשונים של שנת 2008 הוכרזו כבר 2 שמורות טבע נוספות, בשטח של כ- 99,000 דונם.
התנופה באכרזות היא תודות למאמץ רב המושקע בשנים האחרונות על ידי מינהל התכנון במשרד הפנים ועל ידי רשות הטבע והגנים.
בין האכרזות שאושרו בשנים האחרונות קיימות שמורות טבע גדולות וידועות למרבית הציבור (המכתש הגדול, ברכת המשושים, חולות ניצנים) וכן שמורות קטנות אך ייחודיות (ברכות החורף פרג', פסוטה וזמורות, ושמורת שיטה מלבינה-עמק האלה).
החל משנת 2000 החלה גם אכרזה על שמורות טבע ימיות בים התיכון, שלא הוכרזו כלל קודם לכן (כגון ים אבטח דרום, ים שקמה, ים גדור).
הליך היווצרותו של הים התיכון והקמת תעלת סואץ יצרו מגוון ייחודי לחופיו המזרחיים של הים התיכון. עם זאת, הפיתוח המואץ והפעילות האינטנסיבית (הן לאורך החופים והן בדייג יתר) גורמים לירידה מתמדת בכמות הדגה ולפגיעה במינים נדירים. שמורות הטבע הימיות, באזורים שאין בהם פגיעה או זיהום, מגנות על חברות בעלות ייחוד ושומרות על מינים נדירים, אנדמיים ובסכנת הכחדה.
לדברי שר הפנים, מאיר שטרית, "תפיסת פיתוח בר קיימא ומדיניות התכנון הארצית מנחות אותנו לנהוג באיזון מתמיד בין מתן מענה מספיק ואיכותי לצרכי הפיתוח לבין שימור וטיפוח ערכי טבע ומורשת. ברוח זו, פועל משרד הפנים באופן עקבי לקידום תכנון ולהאצת הליכים הן לצרכי פיתוח והן לטיפוח ולהגנה על שטחים ועל אתרים בעלי ערכיות גבוהה".
מרבית השמורות והגנים הוכרזו בשנים הראשונות לאחר חקיקת חוק שמורות טבע וגנים לאומיים בשנת 1964 (77 שמורות וגנים הוכרזו ב- 6 השנים הראשונות - 12.5 בממוצע לשנה). בשלושת העשורים שלאחר מכן חלה ירידה משמעותית בכמות האכרזות, ותנופה מחודשת החלה בשנת 2000 (91 הכרזות ב- 7 שנים - 13 בממוצע לשנה).
מגמה זו נמשכה בשנת 2007, כאמור, בה הוכרזו 18 שמורות וגנים בשטח כולל של כ- 112,500 דונם. בחודשים הראשונים של שנת 2008 הוכרזו כבר 2 שמורות טבע נוספות, בשטח של כ- 99,000 דונם.
התנופה באכרזות היא תודות למאמץ רב המושקע בשנים האחרונות על ידי מינהל התכנון במשרד הפנים ועל ידי רשות הטבע והגנים.
בין האכרזות שאושרו בשנים האחרונות קיימות שמורות טבע גדולות וידועות למרבית הציבור (המכתש הגדול, ברכת המשושים, חולות ניצנים) וכן שמורות קטנות אך ייחודיות (ברכות החורף פרג', פסוטה וזמורות, ושמורת שיטה מלבינה-עמק האלה).
החל משנת 2000 החלה גם אכרזה על שמורות טבע ימיות בים התיכון, שלא הוכרזו כלל קודם לכן (כגון ים אבטח דרום, ים שקמה, ים גדור).
הליך היווצרותו של הים התיכון והקמת תעלת סואץ יצרו מגוון ייחודי לחופיו המזרחיים של הים התיכון. עם זאת, הפיתוח המואץ והפעילות האינטנסיבית (הן לאורך החופים והן בדייג יתר) גורמים לירידה מתמדת בכמות הדגה ולפגיעה במינים נדירים. שמורות הטבע הימיות, באזורים שאין בהם פגיעה או זיהום, מגנות על חברות בעלות ייחוד ושומרות על מינים נדירים, אנדמיים ובסכנת הכחדה.
לדברי שר הפנים, מאיר שטרית, "תפיסת פיתוח בר קיימא ומדיניות התכנון הארצית מנחות אותנו לנהוג באיזון מתמיד בין מתן מענה מספיק ואיכותי לצרכי הפיתוח לבין שימור וטיפוח ערכי טבע ומורשת. ברוח זו, פועל משרד הפנים באופן עקבי לקידום תכנון ולהאצת הליכים הן לצרכי פיתוח והן לטיפוח ולהגנה על שטחים ועל אתרים בעלי ערכיות גבוהה".