האם היה להתנתקות חלק בהרס, ערכי וזהותי של צה"ל. דיון מקיף בסוגיה צפוי להתקיים הערב בתל אביב.
בכנס צפויים המשתתפים להציג נתונים ומסמכים, בהם גם מסמכים צה"ליים, המוכיחים כי במהלך ההיערכות למשימת עקירת הישובים מצפון השומרון ומרצועת עזה שובשה תפיסת צה"ל את ייעודו כצבא, ובכך הייתה תרומה משמעותית לכישלונותיו בשדה הקרב האמיתי.
אחד הדוברים בכנס, ד"ר גדי אשל, צפוי להציג באירוע, שיתקיים במסדר ז'בוטינסקי שבתל אביב, נתונים מטרידים מאוד שאליהם הגיע יחד עם צוות שחקר את הסוגיה לעומקה במהלך החודשים האחרונים. הצוות שזכה לכינוי" 'הצוות לחקר ההכנה המנטאלית לביצוע ההתנתקות', כלל בתוכו את רות איזיקוביץ, בעז העצני, ד"ר רחל טסה, תנה להבי, לבד מאשל עצמו. לעבודת הצוות התלווה בהערות אביתר בן-צדף.
במסמך עמדה ארוך, מפורט, מנומק ומטריד פורס הצוות המדובר את עיקרי מסקנותיו. אנו מביאים כאן קטעים מתוך המסמך שכאמור יוצג באירוע הערב: 
סֵרוּס הלחימתיות בצה"ל לא בא ביום אחד. "תהליך השלום" ו"דיסקט אוסלו" כירסמו בו ללא רַחֵם, במשך 14 שנה. אך אלו היו ריכוך ארטילרי; את הגרזן הורידה ה'התנתקות'. (מתוך הדו"ח)
"סֵרוּס הלחימתיות בצה"ל לא בא ביום אחד. "תהליך השלום" ו"דיסקט אוסלו" כירסמו בו ללא רַחֵם, במשך 14 שנה. אך אלו היו ריכוך ארטילרי; את הגרזן הורידה ה'התנתקות': 'ההכנה המנטאלית' לביצועה והגֵרוּש עצמו. ובמלחמת לבנון השנייה זה היכה. "'ההכנה המנטאלית' לביצוע ה'התנתקות'", והגרוש עצמו, עשו גם שינוי ייעוד לצה"ל וגם שינוי זהות בצה"ל, בהסבה סדורה ושיטתית. שינוי יעוד, מלחימה באויב הערבי לרדיפת מתנחלים ו"כתומים", ושינוי זהות, מצבא לוחם לכוח שיטור-מוכוון-גירוש-אזרחים-יהודיים. שינוי שנעשה אמנם בפקודת "דרג מדיני" סמולני , אך רק התמסרות הפיקוד העליון בצה"ל להטמעתו, עשתה אותו. לולא הסבה זו, קשה לראות את ה'התנתקות' מתבצעת".
ע"פ הדו"ח "השינוי הוטמע בשם המכובס: "פצל"מ": "פעולות צבאיות לא מלחמתיות". בהגדרה, כוח פצל"מ אינו לוחם. בצבא - לעומת זאת, ובצה"ל בפרט, לחימתיות היא סיבת הסיבות ותכלית התכליות. לחימתיות קמה וקיימת על "אני מאמין". "אני מאמין" זה הוא לוז הלחימתיות לכל מרכיביה: מקצוענות, כושר קרבי, משמעת, רֵעות, גאוות-יחידה, מורשת-קרב, מנהיגות, רוח-לחימה והקרבה בקרב. "אני מאמין" זה הוא 'רוח צה"ל'. רוח שגיבשה את צה"ל מראשית היוולדו, הניעה אותו, סחפה את מתגייסיו והייתה ברורה כשמש לפני שהיה צריך למסד אותה בשם זה, ב"קוד אתי" או ב'פנקס כיס'. אבל, אם "אני מאמין" זה נרמס, אין תכלית לכל השאר".
מתקני לש"ב (לוחמי בשטח בנוי) בשימוש ההיערכות הצה"לית לעקירת ישובים
עוד נכתב בדו"ח המיוחד: "כשלי הלחימתיות במלחמת לבנון השנייה - גלויים; ברמה הצה"לית הכללית ובכוחות היבשה בפרט. הם התמקדו בליבת הלחימתיות: חתירה לניצחון, הגדרת מטרה ברורה - בכל רמה, יכולת שליטה בשטח של הפיקוד, פקודות ברורות ותקניות, כיבוש שטח ופעולה מגובשת של יחידות אורגניות. בכל אלה בולטת מורשת הפיצלו"ם מה'התנתקות'. הפיקוד הבכיר - ממח"ט ומעלה, הסב את כל מרצו ותשומת ליבו להסבה לביצוע ה'היתנתקות', ולטובת הסבה זו סיגל לעצמו שיח חדש, דרס את 'רוח צה"ל' ודחק את סיבת קיומו - לחימתיות להגנה על האומה היהודית ומדינתה, לקרן זוית. דחק מפני קדושת מילוי הפקודה השיטור והספין. כי רוח צה"ל והחתירה לניצחון והסיבה ללחימתיות ולהקרבה הורדמו ב'עיקור הרגשי' ל'התנתקות' שהיה תנאי מקדים להשתלמות ב'נלסון נצר חזני': הוצאת תינוק מידי מתנחלת - בנחישות וברגישות".
הפוסט-ציונות העלתה את ה"נראטיב" הערבי ואת הספק בקיום אמת חד-משמעית בכלל. תורות הלחימה, ביצועי הלחימה, הפקת לקחים, רוח הלחימה וכלל התרבות הצה"לית, עוברים הסבה בהתאם. (מתוך הדו"ח)
כאמור, ד"ר אשל ושאר חברי הצוות החוקר קובעים כי לא בהתנתקות החלה הפגיעה הערכית ייעודית של צה"ל. " רשמית, החל 'דיסקט אוסלו', להכות בצה"ל מ-1993. ראש אוסלו חייב קעקוע של היסודות הטבעיים של רוח צה"ל: 'אויב', 'נצחון', 'השגת משימה', 'דבקות במשימה' ו'דבקות במטרה', 'רוח לחימה' והגנה על אזרחים. ה"שלום" הפך חזות הכל. "השלום" הגדיר מחדש גם מה זה 'שלום' ("שלום" זה כאשר דם 'קורבנות השלום' נשפך כמים, וחדי אבחנה רואים תזוזה לקראת גינוי הרצח מה"ראיס"). בהמשך, כובסו גם 'טרור' ו'רצח'. הפוסט-ציונות העלתה את ה"נראטיב" הערבי ואת הספק בקיום אמת חד-משמעית בכלל. תורות הלחימה, ביצועי הלחימה, הפקת לקחים, רוח הלחימה וכלל התרבות הצה"לית, עוברים הסבה בהתאם. הפקרת לוחם מג"ב מדחאת יוסף לדמם למוות בקבר יוסף הצדיק בשכם בתחילת ה"אינתיפאדה השניה", ביטאה את איבוד הזהות והמצפן הלחימתי בצה"ל. 'דיסקט אוסלו' המשיך לתעתע, ומול פיגועי ההתאבדות וההפגזות המתעצמות על יישובי חבל עזה ושכונת גילֹה, הומרצה תורת 'מלחמה בעצימות נמוכה': אסטרטגיה שנועדה מראש ל"הכיל" טרור, אך לא לנצח אותו. זו הייתה ההכנה הארטילרית לפצלו"מ צה"ל בכלל ולשיאו ב'התנתקות' בפרט".
עם זאת הדו"ח קובע כי בעקירת הישובים לפני שנתיים וחצי חל שינוי דרמטי לרעה. "ב'התנתקות' הוכה הברזל (צה"ל) לאחר שהולהט ב'דיסקט אוסלו'. הסבת הראש ב'התנתקות' היא לא רק אקסטרפולציה של 'דיסקט אוסלו' אלא מעבר פאזה. אם ב'דיסקט אוסלו' סורסה הלחימתיות של צה"ל באמצעות בלבול משתק והחדרת אובדן דרך, הרי ב'התנתקות' הוסב צה"ל באופן סדור ומחושב. בהסבה שהיא לא רק שינוי ייעוד אלא אף שינוי זהות".
בתום עמודיו הרבים והארוכים של הדו"ח הגדוש בתימוכין וסימוכין נכתבת ההמלצה לתיקון הצבא ורוחו: " כמובן שמחיקת הפיצלו"מ היא תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לשיקום צה"ל ולהשבתו להיות צבא מסור לוחם ומנצח. אך מה משמעה של מחיקה זו? ובכן, נראה שהתיקון הנדרש כאן הוא מסדר גודל "אימון הקמה". לא פחות. יש לעשות חינוך מחדש שיבטל את החינוך מחדש שצרב את קצונת הקבע הבכירה - "הפוליטית". יש להעביר הוראה סוחפת וכוללת בצה"ל ולעגן אותה בפקודת מטכ"ל, שצה"ל מנוע לעסוק בגרוש יהודים. לא בתכנון, לא במעגל שני ולא במעגל עשירי. לא בעצימת עין ולא בפלבול עיניים מול הוראה למג"ב לבצע זאת. יש להתחיל לצרוב תיקון זה בראש של הקצונה הבכירה ולהחתים על כך כל חותם לשירות קבע, בוגר פו"מ וקורס מג"דים ומל"ב. יש להכניס זאת לתו"ל הצבאי, שעיסוק בפעילות שיטור לגירוש היא סכנת חיים ושזו לא רק זכות, אלא אף חובה, להתייצב כנגד כל פיצלו"מ שהוא; בגלוי וללא מורא".