שלושה שבועות אחרי הטבח הנורא, החליטו רבני ישיבת "מרכז הרב" להתמודד עם השאלה: מהו הלקח שעלינו ללמוד מהמאורע בו נרצחו שמונה מתלמידי הישיבה ו"ישיבת ירושלים לצעירים".
בעלון "קוממיות" שיצא לאור בשבת הקרובה, כותב הרב דוד חי הכהן, מרבני הישיבה, שהרוצחים ושולחיהם הבינו שכאן מצוי מרכז הכוח של עם ישראל בארץ: "הם זיהו שזהו המקום שבו לימוד התורה מחבר את העבר עם העתיד, את היהודים הקרובים עם הרחוקים, את נשמת האומה עם גופה הלאומי, ואת כולם יחד עם ארץ הקודש - ארץ ד'. הידיעה שאפילו האויב השפל מבין איפה נמצא הלב ואיפה שורה רוח ד' בימים האלה, מלמדת אותנו עד כמה דרך זו של תורה שלימה היא הדרך שעל כולנו להתחזק בה".
"אם חשבנו שדרך זו היא דרך של אליטה הנראית מתנשאת ועל כן דחויה אצל רוב העם: חרדים וחילונים גם יחד, הרי ברצח הנורא ראינו בחוש שההפך הוא הנכון. מכל הקצוות - מסאטמר באמריקה ועד קיבוץ מזרע, התבונן רוב העם בהערצה ובכאב לב גם יחד על האבלים הנושאים בגבורה את כאבם, כאב העם על שכמם. מהתבוננות זו למד העם - עד כמה תורת אמת זו נוסכת עוז מופלא בקרב לומדיה. ההתנהגות המופתית, שאין למעלה ממנה, של הרבנים והתלמידים בשעות כל כך קשות לימדה את כולם עד כמה גדולה רוח הקודש הממלאת את בית המדרש וכמה גדול האור המאיר בו".
הרב הכהן הוסיף: "לצערנו, מול אורה זו התבלטה לרעה התנהגות הממשלה שלא ידעה בשעות אלו לשמור על הכבוד הלאומי, ונתנה לזוועה זו לעבור כאילו לא קרה כלום. השוחט שחט, השיחות עם הפלשתינאים נמשכו, סוכת הנבלים עמדה על עמדה ועולם כמנהגו נוהג. ומכאן - מההשוואה בין דרכו של בית המדרש לדרכה של הממשלה - נותרה בפנינו שאלה ללא מענה: מהי הדרך לחדור את קליפת האבן שאוטמת את הלבבות של היושבים על חוג הארץ?"
הרב חיים שטיינר, ר"מ בישיבת מרכז הרב, השיב לשאלה כי מאז החל להתעורר החזון הציוני, נמצא עם ישראל בעימות מתמשך עם העמים שסביבו: "מדי פעם פורצת מלחמה חזיתית בינינו לביניהם, אך גם כאשר קיימת רגיעה לכאורה, הם לוחמים נגדנו בפעולות טרור. בראש חודש אדר ב' תשס"ח, פגע האויב הערבי האכזר בשמונה בחורי חמד, בני תורה הרוגי מלכות הי"ד. הוא פגע בישיבה הקדושה מיסודו של הכהן הגדול מרן הרב קוק זצ"ל, הוא פגע בספרי הקודש אשר בספרייה, הוא פגע בתורה, בלומדיה, בעושיה ובכלל ישראל".
הרב שטיינר הוסיף כי מוטל עלינו בעקבות הרצח הנורא להפנים, "שאנחנו נתונים בעיצומה של מלחמה נגד ד', תורתו ועמו, עלינו לדעת, שהעם העומד מולנו מבקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. הוא מכריז בגלוי על כוונתו זו ומחנך את בניו, מקטן ועד גדול, לחסל את ישראל. עלינו לראותו כאויב וכך להתייחס אליו".
"עלינו להילחם בסגנון שהאויב נלחם עמנו, זוהי מלחמת מצוה, ויש להיכנס אליה גם אם הדבר כרוך בפיקוח נפש. הדרישה ל"מוסריות יתר" כלפי אויב הינה גישה מוסרית מזויפת. גישה זו מנוגדת לדעת תורה וגורמת לשפך דם יהודי... עלינו להתפלל ולפעול להקמת ממשלה, שתרים את כבוד ישראל המושפל ותשלוט באויבינו ביד רמה... עלינו להגביר את הקשר שלנו לכל חלקי ארץ ישראל ולהמשיך את האחדות הנפלאה של עם ישראל, שהתגלתה בעקבות הרצח. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו".
בנוסף בעלון התייחסו לנושא הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע שכתב "כציבור שחי מתוך עומק אמונה ויודע להצדיק דין שמים, לספוג את הייסורים ולא ליפול בייאוש וברפיון רוח חלילה, נדע נאמנה שהסתלקות קדושים אלו לגנזי מרומים מהווה כפרה על כלל ישראל, ומרוממת את ההוויה כולה למדרגה גבוהה יותר. גם אם איננו מבינים את דרכי ה', מפני שכרגע אין לנו נביאים שיסבירו לנו את הקשר בין האסון ובין התועלת לעתיד, הרי אנו מאמינים בהשגחת ה' ובטוחים שמכל הצרות תצמח ישועה לכלל ישראל. על אף כל הייסורים, שומה עלינו להמשיך ולגדל את הדור הצעיר לתורה וליראת שמים אמיתית, ולכל אותם התכנים הערכיים שחונכו עליהם הקדושים. בטוחים אנו שנצא מחושלים ומחוזקים מתוך ים הייסורים".
הרב דוד דודקביץ, רב היישוב יצהר הוסיף וכתב "עלינו לזעוק על עלבונם של ישראל הנתונים למשיסה בידי זרים המתגוררים בקרבנו בתוככי עיר הקודש ירושלים. כפי שעולם התורה זקוק כעת להרמת קרנו, כך עלינו להרים גם את "קרן ישראל עמך" ואת קרנה של "עיר האלוקים המושפלת עד שאול תחתיה", ולצערנו שפלות זאת יונקת את כוחה מהמנהיגות הריקה הנוהגת בהפקרות".
בעלון "קוממיות" שיצא לאור בשבת הקרובה, כותב הרב דוד חי הכהן, מרבני הישיבה, שהרוצחים ושולחיהם הבינו שכאן מצוי מרכז הכוח של עם ישראל בארץ: "הם זיהו שזהו המקום שבו לימוד התורה מחבר את העבר עם העתיד, את היהודים הקרובים עם הרחוקים, את נשמת האומה עם גופה הלאומי, ואת כולם יחד עם ארץ הקודש - ארץ ד'. הידיעה שאפילו האויב השפל מבין איפה נמצא הלב ואיפה שורה רוח ד' בימים האלה, מלמדת אותנו עד כמה דרך זו של תורה שלימה היא הדרך שעל כולנו להתחזק בה".
"אם חשבנו שדרך זו היא דרך של אליטה הנראית מתנשאת ועל כן דחויה אצל רוב העם: חרדים וחילונים גם יחד, הרי ברצח הנורא ראינו בחוש שההפך הוא הנכון. מכל הקצוות - מסאטמר באמריקה ועד קיבוץ מזרע, התבונן רוב העם בהערצה ובכאב לב גם יחד על האבלים הנושאים בגבורה את כאבם, כאב העם על שכמם. מהתבוננות זו למד העם - עד כמה תורת אמת זו נוסכת עוז מופלא בקרב לומדיה. ההתנהגות המופתית, שאין למעלה ממנה, של הרבנים והתלמידים בשעות כל כך קשות לימדה את כולם עד כמה גדולה רוח הקודש הממלאת את בית המדרש וכמה גדול האור המאיר בו".
הרב הכהן הוסיף: "לצערנו, מול אורה זו התבלטה לרעה התנהגות הממשלה שלא ידעה בשעות אלו לשמור על הכבוד הלאומי, ונתנה לזוועה זו לעבור כאילו לא קרה כלום. השוחט שחט, השיחות עם הפלשתינאים נמשכו, סוכת הנבלים עמדה על עמדה ועולם כמנהגו נוהג. ומכאן - מההשוואה בין דרכו של בית המדרש לדרכה של הממשלה - נותרה בפנינו שאלה ללא מענה: מהי הדרך לחדור את קליפת האבן שאוטמת את הלבבות של היושבים על חוג הארץ?"
הרב חיים שטיינר, ר"מ בישיבת מרכז הרב, השיב לשאלה כי מאז החל להתעורר החזון הציוני, נמצא עם ישראל בעימות מתמשך עם העמים שסביבו: "מדי פעם פורצת מלחמה חזיתית בינינו לביניהם, אך גם כאשר קיימת רגיעה לכאורה, הם לוחמים נגדנו בפעולות טרור. בראש חודש אדר ב' תשס"ח, פגע האויב הערבי האכזר בשמונה בחורי חמד, בני תורה הרוגי מלכות הי"ד. הוא פגע בישיבה הקדושה מיסודו של הכהן הגדול מרן הרב קוק זצ"ל, הוא פגע בספרי הקודש אשר בספרייה, הוא פגע בתורה, בלומדיה, בעושיה ובכלל ישראל".
הרב שטיינר הוסיף כי מוטל עלינו בעקבות הרצח הנורא להפנים, "שאנחנו נתונים בעיצומה של מלחמה נגד ד', תורתו ועמו, עלינו לדעת, שהעם העומד מולנו מבקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. הוא מכריז בגלוי על כוונתו זו ומחנך את בניו, מקטן ועד גדול, לחסל את ישראל. עלינו לראותו כאויב וכך להתייחס אליו".
"עלינו להילחם בסגנון שהאויב נלחם עמנו, זוהי מלחמת מצוה, ויש להיכנס אליה גם אם הדבר כרוך בפיקוח נפש. הדרישה ל"מוסריות יתר" כלפי אויב הינה גישה מוסרית מזויפת. גישה זו מנוגדת לדעת תורה וגורמת לשפך דם יהודי... עלינו להתפלל ולפעול להקמת ממשלה, שתרים את כבוד ישראל המושפל ותשלוט באויבינו ביד רמה... עלינו להגביר את הקשר שלנו לכל חלקי ארץ ישראל ולהמשיך את האחדות הנפלאה של עם ישראל, שהתגלתה בעקבות הרצח. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו".
בנוסף בעלון התייחסו לנושא הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע שכתב "כציבור שחי מתוך עומק אמונה ויודע להצדיק דין שמים, לספוג את הייסורים ולא ליפול בייאוש וברפיון רוח חלילה, נדע נאמנה שהסתלקות קדושים אלו לגנזי מרומים מהווה כפרה על כלל ישראל, ומרוממת את ההוויה כולה למדרגה גבוהה יותר. גם אם איננו מבינים את דרכי ה', מפני שכרגע אין לנו נביאים שיסבירו לנו את הקשר בין האסון ובין התועלת לעתיד, הרי אנו מאמינים בהשגחת ה' ובטוחים שמכל הצרות תצמח ישועה לכלל ישראל. על אף כל הייסורים, שומה עלינו להמשיך ולגדל את הדור הצעיר לתורה וליראת שמים אמיתית, ולכל אותם התכנים הערכיים שחונכו עליהם הקדושים. בטוחים אנו שנצא מחושלים ומחוזקים מתוך ים הייסורים".
הרב דוד דודקביץ, רב היישוב יצהר הוסיף וכתב "עלינו לזעוק על עלבונם של ישראל הנתונים למשיסה בידי זרים המתגוררים בקרבנו בתוככי עיר הקודש ירושלים. כפי שעולם התורה זקוק כעת להרמת קרנו, כך עלינו להרים גם את "קרן ישראל עמך" ואת קרנה של "עיר האלוקים המושפלת עד שאול תחתיה", ולצערנו שפלות זאת יונקת את כוחה מהמנהיגות הריקה הנוהגת בהפקרות".