מממצאי מחקר חדש שיוצגו ביום שני הקרוב באוניברסיטת תל אביב במסגרת כנס בנושא: "40 שנות שלטון בשטחים השפעות על מדינת ישראל" על ידי פרופ' גדעון דורון מהחוג למדע המדינה וד"ר מעוז רוזנטל מהאוניברסיטה הפתוחה עולה כי למפלגות הימין הנתמכות על ידי תושבי יהודה ושומרון (תחיה, כך, מולדת, איחוד לאומי) השפעה ישירה לא רבה על הפוליטיקה הקואליציונית, וכי כוח המיקוח שלהן להטות מדיניות לכיוון מערכת העדפותיהם אינו גדול.
מפלגות אלו לא שימשו "לשון מאזניים" (קרי: היכולת להכתיר ממשלה חלופית או קו מדיניות על ידי תמיכה או על ידי איום במניעת תמיכה) זאת בגין הקושי שלהן לחבור לגוש מפלגות שאינו ימני-דתי. בפעמים בהן שימשו מפלגות אלו כשחקניות "ציר" כלומר, בעת שהיה בידם הכוח להפיל ממשלה הם אכן השתמשו בו: פעם אחת כדי לקצר את חיי ממשלת שמיר ב-1992 ופעם נוספת את ממשלת נתניהו ב-1999.
בהתייחסותם לשאלה הפרדוקסאלית לכאורה, מדוע הימין פועל להפלת ממשלות ימין מתון ומסתכן בעליית ממשלת שמאל? טוענים החוקרים כי ממשלות הימין המתון "מסוכנות" יותר לתושבי יהודה ושומרון ממשלות שמאל משום שיש להן יכולת לבצע נסיגה ואילו לשמאל אין. לטענת החוקרים עדיף לימין הקיצוני ל"פרק" את ממשלות הימין הנעות לקראת הסדרים (מדריד, חוות ווי) ולהעביר את השלטון לידי השמאל שאינו מסוגל לפגוע בנכסיהם.
על רקע הקשיים שהוערמו על ידי הימין בעת העקירה מחבל עזה ב-2005 והחשש מקריסת המערכת הפוליטית אם וכאשר ייושם מהלך דומה של נסיגה, החוקרים קובעים כי מדיניות ממשלות ישראל כלפי שטחי יהודה ושומרון אינה מושפעת מהלחצים המופעלים על ידי התושבים על המערכת הפוליטית. קווי מדיניות ממשלות ישראל הן, כפי הנראה, נגזרות מתפיסה בסיסית, ביטחונית במהותה, שאומרת שאפילו אם נגיע למסקנה שנסיגה תניב מצב טוב יותר מבחינת הישראלים, היא גם עלולה להניב מצב יותר גרוע. לפיכך, הסטאטוס קוו, קרי השארות בשטחים, נתפס בינתיים כמצב ראוי.