היישוב מצפה הושעיה שבגליל חוגג בימים אלו 25 שנה לעלייתו לקרקע. החגיגות צוינו בדרכים שונות, אחת היוזמות הייתה לקרוא לרחובות היישוב בשמות, מה שלא נעשה עד כה ב-25 שנות קיומו, לאחר שנתקבלה ההחלטה לפני מספר חודשים, נערך היום טקס הסרת הלוט מעל שמות הרחובות.
בטקס תיאר הרב חיים בורגנסקי, רב היישוב את הרגשתו: "זה קצת כמו להכניס ספר תורה לזכרו של מישהו. הכנסת ספר תורה היא תמיד מאורע שמח, מצד שני אי אפשר להתעלם שיש כאן זכר, והשמחה מהולה בזיכרון, והזיכרון כל אחד עם הזיכרון שלו. זה נושא מורכב מאוד בהקשרים שונים, אפילו לי לא פשוט לדבר על זה... אך יש בי שמחה שהיה בנו מספיק כוח לזכור את השמות, האנשים הללו שעשו דבר נפלא שהפריחו את השממה ועוד יעשו דברים נפלאים", יש בזה מחווה יפה מאוד שיכולנו לקחת על עצמנו את הזיכרון הזה, אמר הרב בורגנסקי.
"הזיכרון של יישובי הגוש הוא זיכרון מצית. הפסוק בישעיהו כותב: "ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פריים, לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל"... הפסוקים הללו ששנים אני קורא אותם בימי העצמאות שלנו, הייתי בטוח שאנחנו יכולים לקרוא אותם בסימן קריאה בסופם. זהו, הגיעו הימים הללו - אנו בונים ונוטעים לא בשביל שאחר יישב בהם או אחר יאכל את הפרי, והנה השמות הללו אומרים לנו שעוד לא הגענו לזה, עוד צריך לקרוא את הדברים הללו לא כקביעה מוחלטת אלא כתפילה, עם סימן שאלה בסופם הלוואי ולא יבנו ואחר ישב, הלוואי ונזכה לימים הללו, התמימות של הוודאות נעלמה. ואם כך הרחובות שלנו מזכירים רחובות שאינם, על הבתים שלנו אנו מזכירים את הבתים שאינם".
חגית ירון עקורה מנווה דקלים, שנאמה בטקס תהתה בקול האם בחרו התושבים להקים מצבה באמצע יישובם, או שמא להחיות את שהרסו הטרקטורים? - "בחרתם להיות שותפים, להשאיר בתודעה הישראלית את גוש קטיף, ומאידך, רגשות כבדים ממלאים אותי. ההנצחה הזאת הופכת את החורבן לממשי, היא מקבעת אותו מכריחה אותי להביט נכוחה ולהבין שהבית איננו".
"אנחנו לא זכינו לשבת בבתינו עד זקנה ולהמשיך לאכול את הפרי, אנחנו עקורים. אני שואלת את עצמי איך זה יהיה לילדה קטנה ביישוב לגור ברחוב נווה דקלים 5, או גני טל 18, או גדיד 20 אני מנסה לדמיין את זה ורואה את כוחות החיים פורצים, אני רואה אנדרטה חיה ונושמת. אני שומעת צחוק מתגלגל וזו דרך נהדרת לשמר את הזיכרון בצורה הטובה שאפשר - בדרך החיים".
ירון סיפרה שתהליך דומה עוברים המגורשים בימים אלו בבחירת שמות הרחובות ביישוב הקבע שייבנה ליד ניצן, לדבריה עלתה ההצעה לקרוא בשמות הרחובות כשמות יישובי הגוש, אך יש שאומרים כי הדבר חונק אותם ומשרה עליהם "אווירת בית עלמין", ולכן שוקלים הצעה נוספת בה יהיה אזור אחד של ישובים, אזור של נופים ואזורי דמויות מהתנ"ך הקשורים לגוש קטיף או שמות "כאמונה שכל כך אפיינה את תושבי גוש קטיף", לדבריה, הויכוח עוד לא הוכרע.
"לא ידעתי כמה קשה לי, לאחת שאין לה היום בית להיות ביישוב בו יש משפחות ובתים, מקום שאתם מנהלים את החיים שלכם ולא אחרים מנהלים אתכם, אני מרגישה שאני מסתכלת סביבי וחשה שאתם תשמרו על היישובים שנהרסו, על השם שלהם ועל הרוח שהייתה בהם, וכשאבוא בפעם הבאה לבקר כאן, אחפש את הבית ברוחב נווה דקלים שמספרו כמספר הבית שהיה לי בנווה דקלים ואעמוד מולו. בוודאי אזיל דמעה של געגוע, אך אני מקווה שארגיש גם את השמחה שבזיכרון", אמרה ירון. בכנס נאם גם אייל בצר, ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל.
ההחלטה על קריאה השמות התקבלה באופן דמוקרטי, תושבי היישוב נקראו לבחור מתוך 15 קטגוריות שכללו את פרחי ארץ ישראל, שמות הרים וערים וגם – בשמות יישובי גוש קטיף שחרבו בגירוש. לאחר זמן ממושך פורסמה ההחלטה שהתקבלה ברוב גדול – שמות הרחובות ייקראו על שם יישובי גוש קטיף.
כתבנו מציין כי כיום ביישובים רבים קרואים שמות רחובות על שם יישובי סיני שחרבו, אולם מצפה הושעיה הוא היישוב הראשון שהחליט לקרוא את שמות רחובותיו על שמות יישובי הגוש שחרבו לפני כשנתיים חצי. מצפה הושעיה הינו יישוב קהילתי דתי, ומתגוררות בישוב כ- 350 משפחות.
בטקס תיאר הרב חיים בורגנסקי, רב היישוב את הרגשתו: "זה קצת כמו להכניס ספר תורה לזכרו של מישהו. הכנסת ספר תורה היא תמיד מאורע שמח, מצד שני אי אפשר להתעלם שיש כאן זכר, והשמחה מהולה בזיכרון, והזיכרון כל אחד עם הזיכרון שלו. זה נושא מורכב מאוד בהקשרים שונים, אפילו לי לא פשוט לדבר על זה... אך יש בי שמחה שהיה בנו מספיק כוח לזכור את השמות, האנשים הללו שעשו דבר נפלא שהפריחו את השממה ועוד יעשו דברים נפלאים", יש בזה מחווה יפה מאוד שיכולנו לקחת על עצמנו את הזיכרון הזה, אמר הרב בורגנסקי.
"הזיכרון של יישובי הגוש הוא זיכרון מצית. הפסוק בישעיהו כותב: "ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פריים, לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל"... הפסוקים הללו ששנים אני קורא אותם בימי העצמאות שלנו, הייתי בטוח שאנחנו יכולים לקרוא אותם בסימן קריאה בסופם. זהו, הגיעו הימים הללו - אנו בונים ונוטעים לא בשביל שאחר יישב בהם או אחר יאכל את הפרי, והנה השמות הללו אומרים לנו שעוד לא הגענו לזה, עוד צריך לקרוא את הדברים הללו לא כקביעה מוחלטת אלא כתפילה, עם סימן שאלה בסופם הלוואי ולא יבנו ואחר ישב, הלוואי ונזכה לימים הללו, התמימות של הוודאות נעלמה. ואם כך הרחובות שלנו מזכירים רחובות שאינם, על הבתים שלנו אנו מזכירים את הבתים שאינם".
חגית ירון עקורה מנווה דקלים, שנאמה בטקס תהתה בקול האם בחרו התושבים להקים מצבה באמצע יישובם, או שמא להחיות את שהרסו הטרקטורים? - "בחרתם להיות שותפים, להשאיר בתודעה הישראלית את גוש קטיף, ומאידך, רגשות כבדים ממלאים אותי. ההנצחה הזאת הופכת את החורבן לממשי, היא מקבעת אותו מכריחה אותי להביט נכוחה ולהבין שהבית איננו".
"אנחנו לא זכינו לשבת בבתינו עד זקנה ולהמשיך לאכול את הפרי, אנחנו עקורים. אני שואלת את עצמי איך זה יהיה לילדה קטנה ביישוב לגור ברחוב נווה דקלים 5, או גני טל 18, או גדיד 20 אני מנסה לדמיין את זה ורואה את כוחות החיים פורצים, אני רואה אנדרטה חיה ונושמת. אני שומעת צחוק מתגלגל וזו דרך נהדרת לשמר את הזיכרון בצורה הטובה שאפשר - בדרך החיים".
ירון סיפרה שתהליך דומה עוברים המגורשים בימים אלו בבחירת שמות הרחובות ביישוב הקבע שייבנה ליד ניצן, לדבריה עלתה ההצעה לקרוא בשמות הרחובות כשמות יישובי הגוש, אך יש שאומרים כי הדבר חונק אותם ומשרה עליהם "אווירת בית עלמין", ולכן שוקלים הצעה נוספת בה יהיה אזור אחד של ישובים, אזור של נופים ואזורי דמויות מהתנ"ך הקשורים לגוש קטיף או שמות "כאמונה שכל כך אפיינה את תושבי גוש קטיף", לדבריה, הויכוח עוד לא הוכרע.
"לא ידעתי כמה קשה לי, לאחת שאין לה היום בית להיות ביישוב בו יש משפחות ובתים, מקום שאתם מנהלים את החיים שלכם ולא אחרים מנהלים אתכם, אני מרגישה שאני מסתכלת סביבי וחשה שאתם תשמרו על היישובים שנהרסו, על השם שלהם ועל הרוח שהייתה בהם, וכשאבוא בפעם הבאה לבקר כאן, אחפש את הבית ברוחב נווה דקלים שמספרו כמספר הבית שהיה לי בנווה דקלים ואעמוד מולו. בוודאי אזיל דמעה של געגוע, אך אני מקווה שארגיש גם את השמחה שבזיכרון", אמרה ירון. בכנס נאם גם אייל בצר, ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל.
ההחלטה על קריאה השמות התקבלה באופן דמוקרטי, תושבי היישוב נקראו לבחור מתוך 15 קטגוריות שכללו את פרחי ארץ ישראל, שמות הרים וערים וגם – בשמות יישובי גוש קטיף שחרבו בגירוש. לאחר זמן ממושך פורסמה ההחלטה שהתקבלה ברוב גדול – שמות הרחובות ייקראו על שם יישובי גוש קטיף.
כתבנו מציין כי כיום ביישובים רבים קרואים שמות רחובות על שם יישובי סיני שחרבו, אולם מצפה הושעיה הוא היישוב הראשון שהחליט לקרוא את שמות רחובותיו על שמות יישובי הגוש שחרבו לפני כשנתיים חצי. מצפה הושעיה הינו יישוב קהילתי דתי, ומתגוררות בישוב כ- 350 משפחות.