בית המשפט דחה ביום שישי את צו המניעה שביקשה עמותת "תנו לחיות לחיות" נגד מכון המקדש, ישיבת הכותל ועיריית ירושלים בגין עבירה של התעללות כנגד בעל חיים.
כזכור "תנו לחיות לחיות" ביקשה מבית המשפט לאסור קיומו של מפגן רב משתתפים בו יודגם אופן שחיטת כבש כאקט של "חזרה גנראלית" להקרבת קורבן הפסח והכול במטרה ללמד את הנוכחים כיצד לעשות כן.
"לא שוכנעתי מטענת המבקשת כי האירוע הנדון אמור לגרום לבעל החיים צער וסבל גדול יותר משחיטה בבית מטבחיים בדרך המקובלת...", כתבה השופטת חגית מאק-קלמנוביץ.
"אינני מקבלת גם את הטענה שמדובר במופע דוגמת מופע התנינים אליו השווה ב"כ המבקשת את האירוע הנדון. באותם מקרים, תכליתם של האירועים הינה שיסוי בעלי החיים זה בזה, כשהם גורמים זה לזה נזקים ופציעות, לקול מצהלות הקהל. בענייננו, מדובר באירוע בו מעורב בעל חיים אחד בלבד, כך שאין קרב או תחרות ביניהם. ודאי שלא בין בעל החיים לאדם הגורם את מותו. אין כל אלמנט של תחרות ואין אקט כלשהו של פציעה או גרימת נזק לבעל החיים לפני השחיטה עצמה. המסגרת הארגונית של יום עיון הכולל רצף של הרצאות עיוניות, והקדשתו לזכר קרבנות הפיגוע, אף הם תומכים במסקנה שהאווירה במקום לא תהיה כשל מופע, שמטרתו הנאה מהתאכזרות ושפיכות דמים".
עוד הוסיפה "כיון שהשחיטה אמורה להתבצע על ידי שוחט מנוסה, ולצורך מאכל, הרי שאין גם בסיס לטענה שמדובר בניסויים בבעלי חיים. בפרשת התנינים הנ"ל נקבע כי הקביעה אם מדובר בהתעללות נובעת גם מהשאלה לאיזו תכלית נעשה המעשה, האם היא משקפת ערך חברתי ראוי, והאם היא שקולה כנגד הסבל והייסורים הנגרמים לבעל החיים".
השופטת ציינא כי לטעמה "נושא זה של תכלית המעשה נוגע לחילוקי דעות עקרוניים בין הצדדים, אשר באו לביטוי גם במהלך הדיון. המשיב 1 (מכון המקדש) ונציגיו מבקשים לקיים את האירוע כחלק מתהליך שיבת עם ישראל לארץ ישראל, ומטרתם, כדברי הרב אריאל, לבנות את בית המקדש ולקיים בו את המצוות, כולל מצוות הקרבת קרבן הפסח".
"הרצון ללמוד ולהעמיק בהלכות הפסח והקרבת קרבן הפסח הוא בוודאי לגיטימי וראוי. גם קיומם של היבטים מעשיים בלימוד זה אינם הופכים את תכלית האירוע לבלתי ראויה. אכן, ניתן להניח כי רב רובו של הציבור בישראל יבחר שלא להיות נוכח באירוע הקשה לצפיה של שחיטת בעל חיים, ולא ליטול חלק ביום העיון המתוכנן. אולם אין בכך כדי לשלול את הלגיטימיות של אירוע כזה בעיני מי שמבקש ליטול בו חלק. כידוע, חופש הדת וחופש הפולחן הן מזכויות היסוד במדינת ישראל, ואין צורך להכביר מילים על כך. לפיכך אינני סבורה שיש לאסור את אירוע שחיטת הכבש, כל עוד אינו נעשה לצורך סאדיזם או הנאה מעצם המעשה, והוא מתבצע על ידי שוחט כמקובל באופן שאינו מוסיף באופן מהותי על סבלו של בעל החיים", כותבת השופטת.
"לא למותר לציין כי שחיטת בעלי חיים כאקט של חגיגת חג או כאירוע פולחני היא אירוע רווח ומקובל במדינת ישראל. די לציין את חג הקרבן המוסלמי בו מקובל לשחוט כבשים, או את חג הפסח השומרוני הכולל הקרבת קרבן פסח. כל אלה אינם נאסרים, ועל כן אינני רואה לנכון לאסור דוקא על ביצוע האירוע נשוא הבקשה" חותמת השופטת את החלטתה.
כזכור "תנו לחיות לחיות" ביקשה מבית המשפט לאסור קיומו של מפגן רב משתתפים בו יודגם אופן שחיטת כבש כאקט של "חזרה גנראלית" להקרבת קורבן הפסח והכול במטרה ללמד את הנוכחים כיצד לעשות כן.
"לא שוכנעתי מטענת המבקשת כי האירוע הנדון אמור לגרום לבעל החיים צער וסבל גדול יותר משחיטה בבית מטבחיים בדרך המקובלת...", כתבה השופטת חגית מאק-קלמנוביץ.
"אינני מקבלת גם את הטענה שמדובר במופע דוגמת מופע התנינים אליו השווה ב"כ המבקשת את האירוע הנדון. באותם מקרים, תכליתם של האירועים הינה שיסוי בעלי החיים זה בזה, כשהם גורמים זה לזה נזקים ופציעות, לקול מצהלות הקהל. בענייננו, מדובר באירוע בו מעורב בעל חיים אחד בלבד, כך שאין קרב או תחרות ביניהם. ודאי שלא בין בעל החיים לאדם הגורם את מותו. אין כל אלמנט של תחרות ואין אקט כלשהו של פציעה או גרימת נזק לבעל החיים לפני השחיטה עצמה. המסגרת הארגונית של יום עיון הכולל רצף של הרצאות עיוניות, והקדשתו לזכר קרבנות הפיגוע, אף הם תומכים במסקנה שהאווירה במקום לא תהיה כשל מופע, שמטרתו הנאה מהתאכזרות ושפיכות דמים".
עוד הוסיפה "כיון שהשחיטה אמורה להתבצע על ידי שוחט מנוסה, ולצורך מאכל, הרי שאין גם בסיס לטענה שמדובר בניסויים בבעלי חיים. בפרשת התנינים הנ"ל נקבע כי הקביעה אם מדובר בהתעללות נובעת גם מהשאלה לאיזו תכלית נעשה המעשה, האם היא משקפת ערך חברתי ראוי, והאם היא שקולה כנגד הסבל והייסורים הנגרמים לבעל החיים".
השופטת ציינא כי לטעמה "נושא זה של תכלית המעשה נוגע לחילוקי דעות עקרוניים בין הצדדים, אשר באו לביטוי גם במהלך הדיון. המשיב 1 (מכון המקדש) ונציגיו מבקשים לקיים את האירוע כחלק מתהליך שיבת עם ישראל לארץ ישראל, ומטרתם, כדברי הרב אריאל, לבנות את בית המקדש ולקיים בו את המצוות, כולל מצוות הקרבת קרבן הפסח".
"הרצון ללמוד ולהעמיק בהלכות הפסח והקרבת קרבן הפסח הוא בוודאי לגיטימי וראוי. גם קיומם של היבטים מעשיים בלימוד זה אינם הופכים את תכלית האירוע לבלתי ראויה. אכן, ניתן להניח כי רב רובו של הציבור בישראל יבחר שלא להיות נוכח באירוע הקשה לצפיה של שחיטת בעל חיים, ולא ליטול חלק ביום העיון המתוכנן. אולם אין בכך כדי לשלול את הלגיטימיות של אירוע כזה בעיני מי שמבקש ליטול בו חלק. כידוע, חופש הדת וחופש הפולחן הן מזכויות היסוד במדינת ישראל, ואין צורך להכביר מילים על כך. לפיכך אינני סבורה שיש לאסור את אירוע שחיטת הכבש, כל עוד אינו נעשה לצורך סאדיזם או הנאה מעצם המעשה, והוא מתבצע על ידי שוחט כמקובל באופן שאינו מוסיף באופן מהותי על סבלו של בעל החיים", כותבת השופטת.
"לא למותר לציין כי שחיטת בעלי חיים כאקט של חגיגת חג או כאירוע פולחני היא אירוע רווח ומקובל במדינת ישראל. די לציין את חג הקרבן המוסלמי בו מקובל לשחוט כבשים, או את חג הפסח השומרוני הכולל הקרבת קרבן פסח. כל אלה אינם נאסרים, ועל כן אינני רואה לנכון לאסור דוקא על ביצוע האירוע נשוא הבקשה" חותמת השופטת את החלטתה.