ההיגיון מחייב שאם מבטלים מחסומים ברחבי יו"ש, ואם ניתנים אישורים למאות שוטרי רש"פ בשומרון, ואם מאשרים לרש"פ להצטייד ב-25 שריוניות, יש לפחות לאפשר לתושבי יו"ש היהודיים להתגונן, או לפחות להעניק להם תחושת ביטחון. ניתן היה לשער כי כדי לחזק את תחושת הביטחון הזו תדאג המערכת המדינית והביטחונית, במקביל למחוות לפלשתינים, להוסיף כוחות, לחמש את התושבים, לתרגל כיתות כוננות, להחזיר מיזמי ביטחון כמו 'מבצר'. אבל כל זה היה קורה אם הכול היה פועל על פי היגיון.
בשבועות האחרונים התקבלה הנחייה במערכות הביטחון של יישובי יו"ש ולפיה יוחזרו כלי נשק ארוכים (M-16 ו-עוזי) לצה"ל. הטענה הייתה כי לנוכח תופעה גוברת של גניבת כלי נשק מישובים הוחלט לדלל את מספר הנשקים שאינם בשימוש.
רכזי הביטחון בישובים ערכו רישום מחודש של הנשקים והחזירו לצה"ל כלי נשק שלא היו בשימוש כיתות הכוננות, אולם מסתבר שההחלטה לא התקבלה באדישות אצל כל אנשי הביטחון בישובים. "גם אם כלי הנשק שנלקחו לא בשימוש מיידי, וגם אם הם עומדים בכוננות, מדובר בכלי נשק שאיתם יהיה לתגבר באופן מיידי את הכוח של כיתת הכוננות במידה ותהיה התקפה חלילה על אחד הישובים", אומר לנו אחד מאנשי הביטחון באחד מיישובי בנימין. "הרי מי שנותן מענה ראשוני לחדירת מחבלים זה לא הצבא אלא כיתת הכוננות והתושבים בשטח. הרי עד שמגיע הצבא למקום יש לתושבים משימה לכתר את המקום ולנטרל את האיום. כאשר מספר הנשקים מצומצם ומותאם בדיוק למספר חברי כיתת הכוננות לא ניתן לעבות את הכיתה ברגע של חירום לפי החלטת רכז הביטחון. מדובר בתחילתה של הפקרת התושבים".
מנגד טוענים הגורמים הרשמיים של מערכות הביטחון בישובים כי מדובר בהחלטה עניינית שנועדה למנוע החזקת כלי נשק בלתי נצרכים וכאלה שאינם בשימוש. זאת, גם לטעמם, כדי למנוע מקרים של גניבות ממחסני הנשק של הישובים.
למרות זאת ביקשנו לבדוק מי עומד מאחורי ההוראה לאסוף את הנשקים, ונתקלנו בקשיים מסוימים, ואולי אפילו מעט תמוהים. בלשכת דובר צה"ל הדגישו באזנינו כי "בכל הישובים הושארו כלי נשק לכיתות הכוננות ולתושבים בעלי נשק. בנוסף הנחה מפקד פיקוד מרכז לבחון את מספר כלי הנשק במוסדות החינוך. במידת הצורך אזרחים יוצאי יחידות קרביות יתוגברו בכלי הנשק על מנת שיוכלו לתת מענה באירועים כדוגמת האירוע בישיבת מרכז הרב".
עוד אמרו לנו בלשכת דו"צ כי "צה"ל אכן אסף מהנשקיות בישובים בגזרת חטמ"ר בנימין לצורך תחזוקם ותפעולם. הנשקים מיועדים להישאר בצה"ל פרט לעיתות חרום בהם יועברו למתגייסי החרום להגנה על הישובים וישמשו לצורכי ביטחון".
שמחנו מאוד לשמוע שהנשק ישמש לצורכי הגנה, וכי בעיתות חירום יועברו הנשקים למתגייסי שעת החירום, אבל נותרו לנו שתי שאלות מרכזיות – הרי באירוע של חדירת מחבל לישוב חלילה לא יהיה די זמן להיערך לגיוס מסודר וחלוקת נשק שנמצא אי שם במחסני הצבא ולא בתוך הישוב. השאלה השנייה היא מי הוא הגורם שהחליט על איסוף הנשקים, ומה הסיבה העומדת מאחורי ההחלטה. הרי לא יתכן שהשלום הגיע ומישהו שכח לדווח לנו.
העברנו את השאלות הנוספות ללשכת דובר צה"ל, ולאחר המתנה קצרה קיבלנו תשובה ולפיה אמנם מפקד פיקוד המרכז הוא שהורה לחיילי הפיקוד לבצע את המשימה, אולם מדובר בהוראה שהגיעה מגבוה, או בקיצור "מהדרג המדיני".
לאור תשובה זו וכיוון שמדובר בדרג המדיני נשלחנו לבחון את סוגיית הסיבה והמניע להחלטה התמוהה של אותו דרג מדיני.
פנינו למשרד הביטחון בהנחה שהוא הוא הגורם המסתתר מאחורי המונח המעורפל 'הדרג המדיני'. גם כאן ביקשנו לברר מהן הסיבות שהובילו את המשרד להנחות את צה"ל לאסוף את נשקי התושבים. המתנו זמן מה עד שהגיעה אלינו תשובה מעניינת: "אמנם דובר צה"ל אמר לכם שההנחיה הגיעה מהדרג המדיני, אבל מדובר בטעות. לא מוכרת אצלנו כל הנחיה שכזו. דובר צה"ל צריך לבחון את התשובה שלו מחדש".
חזרנו ללשכת דובר צה"ל שם שמענו שבהחלט תיתכן "טעות" והנושא יתברר בבדיקה נוספת. אם לומר את האמת לא ממש הבנו מה כאן הטעות? האם הטעות היא של דו"צ שכשל בלשונו ועירב את הדרג מדיני בהחלטה? או שמא מדובר בטעות ובאמת לא הדרג המדיני עומד מאחורי ההחלטה. חלפו עוד כמה שעות ותשובת דובר צה"ל הסופית הגיעה: "תשובתנו הראשונה היא שבתוקף". אם תהיתם מהי אותה תשובה ראשונה, מדובר בתיאור ההחלטה שקיבל מפקד פיקוד המרכז לאיסוף חלק מהנשקים והשארת חלק אחר שלהם. איכשהו התפוגגו שתי המילים 'הדרג המדיני'.
ואנחנו נותרנו עם השאלה: אז מי נתן את ההוראה? הדרג המדיני? צה"ל? ושוב, למה? לכבוד השלום שהגיע? מחשש לגניבת נשקים? או מסיבות אחרות שתואמות יותר דרג מדיני כזה או אחר?
מבולבלים? גם אנחנו.
בשבועות האחרונים התקבלה הנחייה במערכות הביטחון של יישובי יו"ש ולפיה יוחזרו כלי נשק ארוכים (M-16 ו-עוזי) לצה"ל. הטענה הייתה כי לנוכח תופעה גוברת של גניבת כלי נשק מישובים הוחלט לדלל את מספר הנשקים שאינם בשימוש.
רכזי הביטחון בישובים ערכו רישום מחודש של הנשקים והחזירו לצה"ל כלי נשק שלא היו בשימוש כיתות הכוננות, אולם מסתבר שההחלטה לא התקבלה באדישות אצל כל אנשי הביטחון בישובים. "גם אם כלי הנשק שנלקחו לא בשימוש מיידי, וגם אם הם עומדים בכוננות, מדובר בכלי נשק שאיתם יהיה לתגבר באופן מיידי את הכוח של כיתת הכוננות במידה ותהיה התקפה חלילה על אחד הישובים", אומר לנו אחד מאנשי הביטחון באחד מיישובי בנימין. "הרי מי שנותן מענה ראשוני לחדירת מחבלים זה לא הצבא אלא כיתת הכוננות והתושבים בשטח. הרי עד שמגיע הצבא למקום יש לתושבים משימה לכתר את המקום ולנטרל את האיום. כאשר מספר הנשקים מצומצם ומותאם בדיוק למספר חברי כיתת הכוננות לא ניתן לעבות את הכיתה ברגע של חירום לפי החלטת רכז הביטחון. מדובר בתחילתה של הפקרת התושבים".
מנגד טוענים הגורמים הרשמיים של מערכות הביטחון בישובים כי מדובר בהחלטה עניינית שנועדה למנוע החזקת כלי נשק בלתי נצרכים וכאלה שאינם בשימוש. זאת, גם לטעמם, כדי למנוע מקרים של גניבות ממחסני הנשק של הישובים.
למרות זאת ביקשנו לבדוק מי עומד מאחורי ההוראה לאסוף את הנשקים, ונתקלנו בקשיים מסוימים, ואולי אפילו מעט תמוהים. בלשכת דובר צה"ל הדגישו באזנינו כי "בכל הישובים הושארו כלי נשק לכיתות הכוננות ולתושבים בעלי נשק. בנוסף הנחה מפקד פיקוד מרכז לבחון את מספר כלי הנשק במוסדות החינוך. במידת הצורך אזרחים יוצאי יחידות קרביות יתוגברו בכלי הנשק על מנת שיוכלו לתת מענה באירועים כדוגמת האירוע בישיבת מרכז הרב".
עוד אמרו לנו בלשכת דו"צ כי "צה"ל אכן אסף מהנשקיות בישובים בגזרת חטמ"ר בנימין לצורך תחזוקם ותפעולם. הנשקים מיועדים להישאר בצה"ל פרט לעיתות חרום בהם יועברו למתגייסי החרום להגנה על הישובים וישמשו לצורכי ביטחון".
שמחנו מאוד לשמוע שהנשק ישמש לצורכי הגנה, וכי בעיתות חירום יועברו הנשקים למתגייסי שעת החירום, אבל נותרו לנו שתי שאלות מרכזיות – הרי באירוע של חדירת מחבל לישוב חלילה לא יהיה די זמן להיערך לגיוס מסודר וחלוקת נשק שנמצא אי שם במחסני הצבא ולא בתוך הישוב. השאלה השנייה היא מי הוא הגורם שהחליט על איסוף הנשקים, ומה הסיבה העומדת מאחורי ההחלטה. הרי לא יתכן שהשלום הגיע ומישהו שכח לדווח לנו.
העברנו את השאלות הנוספות ללשכת דובר צה"ל, ולאחר המתנה קצרה קיבלנו תשובה ולפיה אמנם מפקד פיקוד המרכז הוא שהורה לחיילי הפיקוד לבצע את המשימה, אולם מדובר בהוראה שהגיעה מגבוה, או בקיצור "מהדרג המדיני".
לאור תשובה זו וכיוון שמדובר בדרג המדיני נשלחנו לבחון את סוגיית הסיבה והמניע להחלטה התמוהה של אותו דרג מדיני.
פנינו למשרד הביטחון בהנחה שהוא הוא הגורם המסתתר מאחורי המונח המעורפל 'הדרג המדיני'. גם כאן ביקשנו לברר מהן הסיבות שהובילו את המשרד להנחות את צה"ל לאסוף את נשקי התושבים. המתנו זמן מה עד שהגיעה אלינו תשובה מעניינת: "אמנם דובר צה"ל אמר לכם שההנחיה הגיעה מהדרג המדיני, אבל מדובר בטעות. לא מוכרת אצלנו כל הנחיה שכזו. דובר צה"ל צריך לבחון את התשובה שלו מחדש".
חזרנו ללשכת דובר צה"ל שם שמענו שבהחלט תיתכן "טעות" והנושא יתברר בבדיקה נוספת. אם לומר את האמת לא ממש הבנו מה כאן הטעות? האם הטעות היא של דו"צ שכשל בלשונו ועירב את הדרג מדיני בהחלטה? או שמא מדובר בטעות ובאמת לא הדרג המדיני עומד מאחורי ההחלטה. חלפו עוד כמה שעות ותשובת דובר צה"ל הסופית הגיעה: "תשובתנו הראשונה היא שבתוקף". אם תהיתם מהי אותה תשובה ראשונה, מדובר בתיאור ההחלטה שקיבל מפקד פיקוד המרכז לאיסוף חלק מהנשקים והשארת חלק אחר שלהם. איכשהו התפוגגו שתי המילים 'הדרג המדיני'.
ואנחנו נותרנו עם השאלה: אז מי נתן את ההוראה? הדרג המדיני? צה"ל? ושוב, למה? לכבוד השלום שהגיע? מחשש לגניבת נשקים? או מסיבות אחרות שתואמות יותר דרג מדיני כזה או אחר?
מבולבלים? גם אנחנו.