הסניגוריה הציבורית הגישה לבית המשפט העליון בקשה לקיים דיון נוסף בפסק-דין שניתן לפני כשבועיים בעניינה של אריקה פרישקין שהורשעה ברצח.
פרישקין הורשעה בבית המשפט המחוזי ברצח של מי שהיה בן זוגה במשך שבע שנים ונדונה למאסר עולם. במהלך שנים אלה היכה אותה בן הזוג והתעלל בה פעמים רבות. בחודש פברואר 2003 החליטה פרישקין להתעמת עם בן הזוג. היא הצטיידה במספר סכינים וכלים חדים, ותוך שהיא מונעת ממנו לצאת מן הדירה, הטיחה בו את הדברים הקשים שעשה בה. במהלך העימות שנמשך מספר שעות דקרה פרישקין את בן הזוג, אשר לבסוף נפטר מאיבוד דם. פרישקין קשרה את הדקירות באופן ישיר להתעללות שחוותה, תוך שהיא מציינת שהיא דוקרת את היד שהרביצה לה ואת הרגל שבעטה בה. בעת מעצרה, לאחר שהזעיקה את המשטרה, אמרה פרישקין לשוטרים: "נכון אני רצחתי אותו אבל הוא רצח אותי שבע שנים".
הסנגוריה הציבורית הגישה, באמצעות עורכת הדין סמדר בן-נתן, ערעור על ההרשעה ברצח לבית המשפט העליון. בערעור נטען שהמדובר בהריגה ולא ברצח. כמו-כן נטען כי יש להחיל על פרישקין את סעיף 300א(ג) לחוק העונשין המאפשר לבית המשפט לסטות מעונש מאסר העולם בגין רצח כשהמדובר בנאשם "שהיה הנתון במצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו".
לפני שבועיים דחה בית המשפט העליון ברוב דעות את טענותיה של פרישקין ואישר את ההרשעה והעונש. השופטת עדנה ארבל סברה, בדעת מיעוט, כי לכאורה מתמלאים התנאים לענישה מופחתת וכי יש להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן אפשרות זו. בין שופטי הרוב (חשין ופרוקצ'יה) לבין שופטת המיעוט נתגלעה מחלוקת עקרונית באשר לפרשנותו של סעיף החוק המאפשר ענישה מופחתת לנשים מוכות שרצחו את מי שהתעלל בהן, ובעיקר באשר למהות הקשר הסיבתי שנדרש בין ההתעללות למעשה ההמתה. בניגוד לדעת הרוב סברה השופטת ארבל כי אין לצמצם את תחולת הסעיף רק למי שמבקש להשתחרר מאיום קונקרטי, כי לא ניתן לנתק את הקשר הסיבתי שבין ההתעללות הנמשכת לבין ההמתה גם אם היה להמתה "טריגר" נוסף, וכי לא ניתן לנתק את שאלת הקשר הסיבתי מעוצמת ההתעללות.
בבקשה לדיון נוסף, שהוגשה אף היא ע"י עו"ד בן-נתן, טוענת הסנגוריה כי דעת הרוב מהווה הלכה חדשה וקשה ומבקשת לקיים דיון בהרכב מורחב במחלוקות שנתגלעו בין השופטים. הבקשה תומכת בעמדתה של השופטת ארבל, אשר פרשה בפסק-דינה יריעה רחבה על התופעה של נשים מוכות, ועל הצורך להתחשב במצבן המיוחד.
ד"ר יואב ספיר, סגן הסנגורית הציבורית הארצית והממונה בסנגוריה על תיקי בית המשפט העליון, מסר כי הוא מקווה שבית המשפט ייעתר לקיים דיון נוסף בשאלות החשובות שהוצבו לפניו. לדבריו: "סעיף 300א(ג) נחקק בשנת 1995 בעקבות מקרים מזעזעים שהציפו את המצוקה של נשים מוכות ואת חוסר הצדק שבחובה להטיל עליהן מאסר עולם – ובראשם המקרה המפורסם של כרמלה בוחבוט. למרות שהמחוקק אמר את דברו, מאז חקיקת הסעיף לא נתקבלו טענות כאלה על ידי בתי המשפט. המקרה של פרישקין הוא בדיוק המקרה לשמו נועד הסעיף, וקבלת עמדת הרוב תרוקן את הסעיף מכל תוכן".
פרישקין הורשעה בבית המשפט המחוזי ברצח של מי שהיה בן זוגה במשך שבע שנים ונדונה למאסר עולם. במהלך שנים אלה היכה אותה בן הזוג והתעלל בה פעמים רבות. בחודש פברואר 2003 החליטה פרישקין להתעמת עם בן הזוג. היא הצטיידה במספר סכינים וכלים חדים, ותוך שהיא מונעת ממנו לצאת מן הדירה, הטיחה בו את הדברים הקשים שעשה בה. במהלך העימות שנמשך מספר שעות דקרה פרישקין את בן הזוג, אשר לבסוף נפטר מאיבוד דם. פרישקין קשרה את הדקירות באופן ישיר להתעללות שחוותה, תוך שהיא מציינת שהיא דוקרת את היד שהרביצה לה ואת הרגל שבעטה בה. בעת מעצרה, לאחר שהזעיקה את המשטרה, אמרה פרישקין לשוטרים: "נכון אני רצחתי אותו אבל הוא רצח אותי שבע שנים".
הסנגוריה הציבורית הגישה, באמצעות עורכת הדין סמדר בן-נתן, ערעור על ההרשעה ברצח לבית המשפט העליון. בערעור נטען שהמדובר בהריגה ולא ברצח. כמו-כן נטען כי יש להחיל על פרישקין את סעיף 300א(ג) לחוק העונשין המאפשר לבית המשפט לסטות מעונש מאסר העולם בגין רצח כשהמדובר בנאשם "שהיה הנתון במצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו".
לפני שבועיים דחה בית המשפט העליון ברוב דעות את טענותיה של פרישקין ואישר את ההרשעה והעונש. השופטת עדנה ארבל סברה, בדעת מיעוט, כי לכאורה מתמלאים התנאים לענישה מופחתת וכי יש להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן אפשרות זו. בין שופטי הרוב (חשין ופרוקצ'יה) לבין שופטת המיעוט נתגלעה מחלוקת עקרונית באשר לפרשנותו של סעיף החוק המאפשר ענישה מופחתת לנשים מוכות שרצחו את מי שהתעלל בהן, ובעיקר באשר למהות הקשר הסיבתי שנדרש בין ההתעללות למעשה ההמתה. בניגוד לדעת הרוב סברה השופטת ארבל כי אין לצמצם את תחולת הסעיף רק למי שמבקש להשתחרר מאיום קונקרטי, כי לא ניתן לנתק את הקשר הסיבתי שבין ההתעללות הנמשכת לבין ההמתה גם אם היה להמתה "טריגר" נוסף, וכי לא ניתן לנתק את שאלת הקשר הסיבתי מעוצמת ההתעללות.
בבקשה לדיון נוסף, שהוגשה אף היא ע"י עו"ד בן-נתן, טוענת הסנגוריה כי דעת הרוב מהווה הלכה חדשה וקשה ומבקשת לקיים דיון בהרכב מורחב במחלוקות שנתגלעו בין השופטים. הבקשה תומכת בעמדתה של השופטת ארבל, אשר פרשה בפסק-דינה יריעה רחבה על התופעה של נשים מוכות, ועל הצורך להתחשב במצבן המיוחד.
ד"ר יואב ספיר, סגן הסנגורית הציבורית הארצית והממונה בסנגוריה על תיקי בית המשפט העליון, מסר כי הוא מקווה שבית המשפט ייעתר לקיים דיון נוסף בשאלות החשובות שהוצבו לפניו. לדבריו: "סעיף 300א(ג) נחקק בשנת 1995 בעקבות מקרים מזעזעים שהציפו את המצוקה של נשים מוכות ואת חוסר הצדק שבחובה להטיל עליהן מאסר עולם – ובראשם המקרה המפורסם של כרמלה בוחבוט. למרות שהמחוקק אמר את דברו, מאז חקיקת הסעיף לא נתקבלו טענות כאלה על ידי בתי המשפט. המקרה של פרישקין הוא בדיוק המקרה לשמו נועד הסעיף, וקבלת עמדת הרוב תרוקן את הסעיף מכל תוכן".