מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, יוסטה בלייר, אומר כי גודלה של ההתיישבות הכפרית, מספר תושביה, חוסנה הפיסי והחברתי קשורים בצורה ישירה בהישענותה הכלכלית על ענפי החקלאות. אין יכולת קיום לחקלאות הישראלית ללא מים.
לדבריו, הקטנת כמויות המים לחקלאות מעבר ליכולתה של זו להתייעל פרושה נסיגה והקטנת השטח החקלאי האמור לפרנס את תושבי ההתיישבות הכפרית כחלק רב ערך בפרנסה הכוללת של הכפר הישראלי.
"הדיבורים על צמצום המים לחקלאות והשאלות בסגנון "למה לייצא מים?" הן שאלות מרושעות הנשאלות או מפסילה עקרונית של חזון ההתיישבות החקלאית על ערכה הלאומי או מחוסר ידיעת העובדות הפשוטות, מה עשתה החקלאות הישראלית בעשור האחרון כדי להקל על מחסור המים הלאומי", אמר מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל.
הוא ציין כי בעשור האחרון ביצעה החקלאות בישראל, ובעיקר בענפי הצומח, קפיצה מדהימה. בשנת 1996 עמד היקף היצור החקלאי על 9.4 מיליארד שקל (בערכים מתואמים ל-2006) ואילו בשנת 2006 הסתכם היצור החקלאי בענפי הצומח ב-12.7 מיליארד שקל – גידול ריאלי של 35%!
יוסטה מדגיש כי באותה עת קטנה צריכת המים השפירים בחקלאות בהיקף של למעלה מ-40% מ-892 מיליון קוב ל-519 מיליון קוב. את מקום המים השפירים תפסו מי השפד"ן, מי קולחין ממקורות אחרים ושימוש במים מליחים. סיכום כללי מגלה שהחקלאות צמצמה התייעלה וצמצמה את צריכת המים הכוללת בכ-15%. זאת בעוד הצריכה העירונית גדלה ב-133 מיליון קוב, שהם 22%, בשל הגידול באוכלוסיה, התרחבות הבניה הפרטית והעלייה ברמת החיים. חלפו הימים בהם החקלאות היתה צרכן המים השפירים הגדול בישראל וכיום צריכת המים למגזר העירוני גבוהה בשיעור ניכר מצריכתם בחקלאות. (טבלאות ההשוואה המלאות מופיעות בתחתית המאמר)
מסיכום הנתונים עולה שבשנת 1996 ייצרו החקלאים בעזרת קוב מים אחד תוצרת חקלאית בערך של 7.8 שקל ואילו בשנת 2006 קוב מים אחד (שברוב המקרים אינו של מים שפירים) שימש ליצור תוצרת בערך של 11.5 שקל – גידול של 47%! אם זו אינה התייעלות בעיני תוקפי החקלאות והחקלאים, אינני יודע התייעלות מהי.
ב-16.11.2006 נחתם הסכם בין משרד החקלאות, אגף התקציבים באוצר, רשות המים (בעבר נציבות המים) והתאחדות חקלאי ישראל.
ההסכם מסדיר את תעריפי המים לחקלאות לעתיד. "כל מי שילמד את תוכנו יבין – כי הדיבורים על סבסוד תעריפי המים הם דיבורים של העבר", אומר מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל.
הוא מסביר כי המחסור במים איננו משבר בחקלאות ולא משבר החקלאים. "נוצר כאן משבר לאומי בשל חוסר מעש לאורך שנים של מקבלי ההחלטות והאחראים על ביצועם. המגזר החקלאי לגאוותינו משמש מופת לשינוי חשיבה להתארגנות לימים קשים. לצערנו לא כך עשו מגזרים אחרים".
לסיום הבהיר, "הניסיון שעושים מומחים ואחרים שמומחים פחות להעמיס על גבינו, גב החקלאות, את המשבר הלאומי הוא ניסיון נלוז – שאין סיכוי שישפר את המצב. אני סבור כי המשבר ברמה הלאומית, וההתמודדות עם משבר לאומי חייבת להקיף את כל אזרחי המדינה ובראש וראשונה את מקבלי ההחלטות".
לדבריו, הקטנת כמויות המים לחקלאות מעבר ליכולתה של זו להתייעל פרושה נסיגה והקטנת השטח החקלאי האמור לפרנס את תושבי ההתיישבות הכפרית כחלק רב ערך בפרנסה הכוללת של הכפר הישראלי.
"הדיבורים על צמצום המים לחקלאות והשאלות בסגנון "למה לייצא מים?" הן שאלות מרושעות הנשאלות או מפסילה עקרונית של חזון ההתיישבות החקלאית על ערכה הלאומי או מחוסר ידיעת העובדות הפשוטות, מה עשתה החקלאות הישראלית בעשור האחרון כדי להקל על מחסור המים הלאומי", אמר מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל.
הוא ציין כי בעשור האחרון ביצעה החקלאות בישראל, ובעיקר בענפי הצומח, קפיצה מדהימה. בשנת 1996 עמד היקף היצור החקלאי על 9.4 מיליארד שקל (בערכים מתואמים ל-2006) ואילו בשנת 2006 הסתכם היצור החקלאי בענפי הצומח ב-12.7 מיליארד שקל – גידול ריאלי של 35%!
יוסטה מדגיש כי באותה עת קטנה צריכת המים השפירים בחקלאות בהיקף של למעלה מ-40% מ-892 מיליון קוב ל-519 מיליון קוב. את מקום המים השפירים תפסו מי השפד"ן, מי קולחין ממקורות אחרים ושימוש במים מליחים. סיכום כללי מגלה שהחקלאות צמצמה התייעלה וצמצמה את צריכת המים הכוללת בכ-15%. זאת בעוד הצריכה העירונית גדלה ב-133 מיליון קוב, שהם 22%, בשל הגידול באוכלוסיה, התרחבות הבניה הפרטית והעלייה ברמת החיים. חלפו הימים בהם החקלאות היתה צרכן המים השפירים הגדול בישראל וכיום צריכת המים למגזר העירוני גבוהה בשיעור ניכר מצריכתם בחקלאות. (טבלאות ההשוואה המלאות מופיעות בתחתית המאמר)
מסיכום הנתונים עולה שבשנת 1996 ייצרו החקלאים בעזרת קוב מים אחד תוצרת חקלאית בערך של 7.8 שקל ואילו בשנת 2006 קוב מים אחד (שברוב המקרים אינו של מים שפירים) שימש ליצור תוצרת בערך של 11.5 שקל – גידול של 47%! אם זו אינה התייעלות בעיני תוקפי החקלאות והחקלאים, אינני יודע התייעלות מהי.
ב-16.11.2006 נחתם הסכם בין משרד החקלאות, אגף התקציבים באוצר, רשות המים (בעבר נציבות המים) והתאחדות חקלאי ישראל.
ההסכם מסדיר את תעריפי המים לחקלאות לעתיד. "כל מי שילמד את תוכנו יבין – כי הדיבורים על סבסוד תעריפי המים הם דיבורים של העבר", אומר מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל.
הוא מסביר כי המחסור במים איננו משבר בחקלאות ולא משבר החקלאים. "נוצר כאן משבר לאומי בשל חוסר מעש לאורך שנים של מקבלי ההחלטות והאחראים על ביצועם. המגזר החקלאי לגאוותינו משמש מופת לשינוי חשיבה להתארגנות לימים קשים. לצערנו לא כך עשו מגזרים אחרים".
לסיום הבהיר, "הניסיון שעושים מומחים ואחרים שמומחים פחות להעמיס על גבינו, גב החקלאות, את המשבר הלאומי הוא ניסיון נלוז – שאין סיכוי שישפר את המצב. אני סבור כי המשבר ברמה הלאומית, וההתמודדות עם משבר לאומי חייבת להקיף את כל אזרחי המדינה ובראש וראשונה את מקבלי ההחלטות".