בפינתו השבועית התייחס עו"ד יורם שפטל לחילופי המהלומות המילוליות בין נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אהרון ברק לבין שר המשפטים דניאל פרידמן: "ניתן, ראוי, ואפילו חובה לגנות את הראיון ההיסטרי של אהרון ברק, שכל כולו מתקפה פרועה וחסרת תקדים מפיו של שופט בית משפט עליון במשך 28 שנים, התקפה פראית כזו ראויה לגינוי", אמר שפטל.
עם זאת הוסיף שפטל כי מההתבטאויות אנו למדים רבות על אופיין של שופטי העליון: "מצד שני יש בה מן החיוב, ולא רק בה אלא גם בהתבטאויות התקשורתיות, חדשות לבקרים, של המשנה לנשיא בדימוס חשין ושופטים אחרים, כי באמצעות ההתבטאויות אנו לומדים איזה סגנון דיבור מקובל עליהם, מהי רמת הסובלנות שלהם על ביקורת על המוסד בו כיהנו בעבר, ומה היכולת שלהם לעמוד מול ביקורת כל שהיא".
בנושא זה הוסיף שפטל כי "מה שמאפיין את כל שופטי בית משפט העליון לדורותיהם, זו האמירה כי אוזנם כרויה לביקורת ובלבד שתהיה ביקורת עניינת וראויה, אך כל ביקורת שמושמעת כנגדם היא תמיד לא עניינית ולא ראויה, לעומת זאת ההתנפלות על בסיס אישי נטו על שר המשפטים היא ראויה".
"נוראים על סף המפלצתיות", ממשיך ומכנה שפטל את דברי ברק, "ברק לועג לפרידמן ואומר כי הידע שלו במשפט החוקתי הוא כמו הידע שהיה לו כשלמד לפני חמישים שנה באוניברסיטה, ולכן פוסל מכל וכל את דבריו ואת ניסיונות הסרק שלו לבצע רפורמה במערכת".
עם זאת מסביר שפטל את החשיבות ברפומה שמנהיג פרידמן, "דא-עקא שביקורתו של פרידמן וניסיונו לבצע רפורמות הוא בראש ובראשונה להחזיר את בית המשפט העליון למקום הראוי לו, בו היה עד לשנות השמונים. בית משפט היודע את מקומו, מרוסן, מאופק, אינו רוצה לנהל את המדינה, מעביר ביקורת שיפוטית מצומצמת על הרשויות המחוקקת והמבצעת, כמו כל הערכאות השיפוטיות בכל העולם הדמוקרטי".
"מכיוון שבית המשפט הוא היחיד מכל רשויות השלטון שאינה רשות נבחרת ע"י הציבור... צריך לדעת את מקומו כאשר הוא מבקר את אלה שקיבלו את אמון העם בהליך דמוקרטי. הניסיונות של פרידמן הם הנכונים מבחינה חוקתית".
לדבריו: "בית המשפט העליון הפך עצמו למוסד הפוליטי המרכזי במדינה, כי כל ההחלטות הפוליטיות של הכנסת והממשלה חסרות כל תוקף עד שלא קיבלו את אישור בית המשפט העליון. אנו חיים במציאות שאת הרכב הממשלה קובע את בית משפט העליון"
"ברק אומר שאם נצמצם את סמכויות בית המשפט העליון,ונחזיר אותו לבית משפט עליון מפואר שהיה למדינת ישראל עד תחילת שנות השמונים - ננהג כמדינת עולם שלישי. יש במשפט זה ללמד על ברק – דיקטטור שייצר לנו דיקטטורה, והוא רוצה בכל כוחו לשמר אותה כדי להוציא את סמכויות השלטון מידי הגופים הדמוקרטיים הנבחרים, ולהעבירה לקבוצה אליטיסטית, מתנשאת, אשכנזית, פוסט-ציונית ופוסט-יהודית".
עם זאת הוסיף שפטל כי מההתבטאויות אנו למדים רבות על אופיין של שופטי העליון: "מצד שני יש בה מן החיוב, ולא רק בה אלא גם בהתבטאויות התקשורתיות, חדשות לבקרים, של המשנה לנשיא בדימוס חשין ושופטים אחרים, כי באמצעות ההתבטאויות אנו לומדים איזה סגנון דיבור מקובל עליהם, מהי רמת הסובלנות שלהם על ביקורת על המוסד בו כיהנו בעבר, ומה היכולת שלהם לעמוד מול ביקורת כל שהיא".
בנושא זה הוסיף שפטל כי "מה שמאפיין את כל שופטי בית משפט העליון לדורותיהם, זו האמירה כי אוזנם כרויה לביקורת ובלבד שתהיה ביקורת עניינת וראויה, אך כל ביקורת שמושמעת כנגדם היא תמיד לא עניינית ולא ראויה, לעומת זאת ההתנפלות על בסיס אישי נטו על שר המשפטים היא ראויה".
"נוראים על סף המפלצתיות", ממשיך ומכנה שפטל את דברי ברק, "ברק לועג לפרידמן ואומר כי הידע שלו במשפט החוקתי הוא כמו הידע שהיה לו כשלמד לפני חמישים שנה באוניברסיטה, ולכן פוסל מכל וכל את דבריו ואת ניסיונות הסרק שלו לבצע רפורמה במערכת".
עם זאת מסביר שפטל את החשיבות ברפומה שמנהיג פרידמן, "דא-עקא שביקורתו של פרידמן וניסיונו לבצע רפורמות הוא בראש ובראשונה להחזיר את בית המשפט העליון למקום הראוי לו, בו היה עד לשנות השמונים. בית משפט היודע את מקומו, מרוסן, מאופק, אינו רוצה לנהל את המדינה, מעביר ביקורת שיפוטית מצומצמת על הרשויות המחוקקת והמבצעת, כמו כל הערכאות השיפוטיות בכל העולם הדמוקרטי".
"מכיוון שבית המשפט הוא היחיד מכל רשויות השלטון שאינה רשות נבחרת ע"י הציבור... צריך לדעת את מקומו כאשר הוא מבקר את אלה שקיבלו את אמון העם בהליך דמוקרטי. הניסיונות של פרידמן הם הנכונים מבחינה חוקתית".
לדבריו: "בית המשפט העליון הפך עצמו למוסד הפוליטי המרכזי במדינה, כי כל ההחלטות הפוליטיות של הכנסת והממשלה חסרות כל תוקף עד שלא קיבלו את אישור בית המשפט העליון. אנו חיים במציאות שאת הרכב הממשלה קובע את בית משפט העליון"
"ברק אומר שאם נצמצם את סמכויות בית המשפט העליון,ונחזיר אותו לבית משפט עליון מפואר שהיה למדינת ישראל עד תחילת שנות השמונים - ננהג כמדינת עולם שלישי. יש במשפט זה ללמד על ברק – דיקטטור שייצר לנו דיקטטורה, והוא רוצה בכל כוחו לשמר אותה כדי להוציא את סמכויות השלטון מידי הגופים הדמוקרטיים הנבחרים, ולהעבירה לקבוצה אליטיסטית, מתנשאת, אשכנזית, פוסט-ציונית ופוסט-יהודית".