בחודש אוקטובר אשתקד התקשרה טלפונית נציגה של חברת מולטיסייל לגב' אנה בוטקילינה והציעה לה לרכוש חבילת מוצרים שונים בסך 615 ש"ח. בוטקילינה השתכנעה ורכשה את החבילה באמצעות כרטיס אשראי, בפריסה של 12 תשלומים.
לאחר הרהורים בינה לבין עצמה, החליטה שאין היא מעוניינת בחבילה. לאחר כמחצית השעה בלבד מהרגע שהסכימה התקשרה לבטל את העסקה אך לא עלתה בידה. ניסיונות להשיג את נציגת המכירות , לטענתה, עלו בתוהו. לרבות, מספר פניות טלפוניות, הודעות בתא הקולי (של הנתבעת) ופקס. כל הניסיונות כאמור, התבצעו עוד ביום הרכישה. התובעת הציגה לי דפי פירוט השיחות הנכנסות ויוצאות ומהם ברור כי נעשו עשרות שיחות לנתבעת.
במשך תקופה ארוכה ניסתה הלקוחה לדרוש את כספה בחזרה אך ללא הצלחה. מכתבים ששלחה בדואר רשום חזרו בטענה של 'כתובת לא ידועה' ועוד. השופט לא קיבל את טענותיה של החברה בתביעה ודן בשאלה מה דינו של ספק, בעסקת מכר מרחוק, המקשה על אפשרות ביטול העסקה?
"יש יתרון גדול לעיסקא מעין זו. הרכישות מתבצעות בבית, שהוא מקום "סטרילי". הצרכן שרוכש מביתו נהנה מנינוחות ושלווה לשקול בינו לבין עצמו את כדאיות העסקה. כל זאת ללא התערבות ה"משווק האגרסיבי", דבר שיכול למנוע או להפחית קניות פזיזות. בנוסף, מכר מרחוק אמור להיות משתלם מאוד מבחינה כלכלית. הוא חוסך עלויות נסיעה, חניה, דלק, זמן ועוד לקונה. למוכר/ספק הוא חוסך עלויות של אחזקת המקום, שמירה, עובדים, וכו'".
"ההחיסרון המובהק של עסקאות מכר מרחוק הוא שהצרכן לא מקבל את מירב האינפורמציה. בניגוד לחנות, הצרכן לא יכול לראות את המוצר, לגעת בו ולחוש בו. מעבר לכך, אין את המגע הבינאישי בין הלקוח בחנות, ואין לו את הביטחון שיש בקנייה באופן רשמי".
"אשר לכן, יש צורך בחוקים ותקנות שיעזרו לקדם את המכר מרחוק, ולשפר את יעילותו, אמינותו, והשימוש בו. בין כללים אלו ישנם גם כאלו המאפשרים את ביטול העיסקא על ידי הלקוח. ויושם לב, כללים אלו אינם דווקא לטובת הלקוח אלא לטובת העיסקא בכללותה. ברור שאם הלקוח יידע שיכול הוא בקלות לבטל את העיסקא, יכרות עסקאות כאלו ללא חשש משום שיכול הוא לבטלן. ולהיפך, אם יחשוש הציבור מעסקאות של מכר מרחוק, הרי אלה לא ייכרתו וגם המוכרים יצאו ניזוקים. בקצרה, זכות ביטול יעילה איננה אינטרס של הצרכן בלבד אלא בעיקר של המוכר. מספיקה עסקא אחת שבה יצא הצרכן וידיו על ראשו כדי שיירתע בעתיד מכל התקרבות אפילו למכר מרחוק. על הספקים הפועלים באמצעות מכר מרחוק, ליצור לקהל הצרכנים, "אווירת קניה בטוחה". צרכן ש"נכווה" פעם אחת לא ישוב ויקנה באותה הדרך, כשיש לו אופציה של מכר ממשי (בחנות, למשל). ואולם, צרכנים שיקבלו שירות ראוי יהפכו לקהל לקוחות "נאמן" לאותו ספק. ספק שאיננו עושה זאת, פוגע לא רק בשמו הוא, אלא בכל העוסקים במכר מרחוק".
"בכל עסקא של מכר מרחוק, על המוכרים לתת אפשרות לקונים לצאת מהעסקא בקלות, במהירות, וללא מאמץ. לא רק מטעמי הגנת הצרכן, אלא מטעמי מדיניות הצופים פני עתיד ועסקאות עתידות רבות...לא כך היה במקרה שלפנינו. על הנתבעת היה לאפשר לתובעת לסגת בקלות רבה מהעסקא, ולתת לה את כל הפרטים האפשריים על מנת שתוכל לעשות כן. היה עליה להפסיק מיידית את הגבייה באמצעות כרטיס אשראי ובוודאי היה עליה לתת אישור מפורט בכתב לתובעת".
השופט קבע כי החברה תשלם סך של 800₪ פיצויי עבור הוצאות דיוור, פקסימיליה והוצאות טלפון.
סך של 5000₪ פיצויים עבור ביטול זמנה של התובעת, טרחה, הוצאות משפט ועוגמת נפש. "אני ער לעובדה שמדובר בפיצויים לא נמוכים אך האינטרס הציבורי מחייב כי התנהגות מעין זו של הנתבעת תיתקל בתגובה תקיפה", כתב השופט.
סה"כ תשלם הנתבעת סכום של 5800 ₪ , שישולם לתובעת תוך 45 יום מהיום. לא ישולם ישא ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל .