אזכרה לשנת ה-60 להירצחו של ברוך מזרחי הי"ד התקיימה אתמול, מזרחי הוא ערבי שהתגייר, הצטרף לאצ"ל ונרצח בדרך לפעולה של האצ"ל בכפר ג'בע הסמוך לשא-נור.
לאחר מלחמת ששת הימים נמצאה גופתו ע"י חבריו לאצ"ל והוא הובא לקבורה בבית העלמין הצבאי הישן בנתניה. מזרחי נולד למשפחה ערבית בגליל, התגייר והצטרף לאצ"ל. הוא נפל בהיותו בן 22, לפני שהספיק להתחתן.
בקהילת שא-נור מספרים כי הם אימצו אותו. עשרות אלפי המבקרים שהגיעו לסיורים בצפון השומרון שמעו כחלק מההדרכה את הסיפור המרגש והמחזק של ברוך. התושבים אף תכננו להקים אנדרטה ובית ספר שדה לזכרו. "לצערנו גורשנו משא-נור ומה שנותר לנו נכון להיום הוא לעלות לקברו ביום השנה", סיפרו, "בשנה האחרונה התחלנו את החזרה הביתה ואנו כבר מעל תשעה חודשים בחומש. בע"ה נזכה לחזור בצורה מלאה לחומש בקרוב ובעקבותיה גם לשא-נור ואז נוכל, בין היתר, לקיים את חובו של עם ישראל כלפי לוחם האצ"ל הגיבור ולהנציחו כראוי".
האזכרה התקיימה בהשתתפות נציגי הישוב שא-נור, נציגי תנועת בית"ר ואנשים נוספים שבאו לחלוק כבוד לזכרו.
הסיפור המעניין ביותר הקשור בכפר ג'בע התחיל לפני כ-60 שנה דווקא בצפת. ע"י מעוז בית"ר שבצפת התגורר ערבי אשר הושפע מאורח החיים של היהודים, ומהרוח הלאומית. עם הזמן התגייר הערבי ונקרא שמו בישראל אברהם בן אברהם. בן אברהם הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעולותיהם לגירוש השלטון הבריטי מארץ ישראל. במחתרת שינה שמו לברוך מזרחי, וכך נקרא מאז.
באחת מהפעולות נתפס ברוך מזרחי, והוגלה יחד עם עוד מאות מלוחמי האצ"ל והלח"י למחנה מעצר באריתריאה שבאפריקה. השלטון הבריטי הפקיד את השמירה על השבויים מארץ ישראל בידי הסודנים, אשר לא אחת ידם הייתה קלה על ההדק.
ב-17 בינואר 1946 בשעות הבוקר הייתה אחת הפעמים בהם ירו השומרים הסודנים לעבר השבויים היהודים. שאול הגלילי הי"ד, לוחם לח"י, ואליהו עזרא הי"ד, לוחם אצ"ל, נרצחו, ואחרים נפצעו, ביניהם ברוך מזרחי אשר נפצע פצעים קשים.
הפצועים נלקחו לבית החולים העירוני, שם ניסו לייצב את מצבם. מספר ימים לאחר מכן, בעקבות הסערה שפרצה בארץ ישראל ובעולם, על כך ששבויים נורו במחנה שבויים הגיע לביקור הרב הראשי לארץ ישראל דאז, הרב הרצוג. בביקורו בבית החולים כשהיה ליד מיטתו של ברוך מזרחי, ביקש מזרחי מהרב שאם ח"ו ימות שיביאוהו לקבר ישראל.
הבריטים החזירוהו לארץ להמשך טיפול, ואכן ברוך מזרחי יצא מכלל סכנה והבריא. לכשהבריא, "לא יכלו" הבריטים לשחררו לכן הטילו עליו פיקוח ע"י כך שיתייצב אחת ליום בתחנת המשטרה בבית ליד כדי לחתום בפני השוטר במקום, וכך היה. אחת לשבוע התייצב ברוך מזרחי בפני השוטר הערבי במשטרת בית ליד וחתם בפניו.
לאחר החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 על חלוקת א"י הושם דגש בפעולות המחתרות הלוחמות גם על המלחמה באויב הערבי. שתי כנופיות ערביות מרכזיות לחמו נגד היהודים. באזור ירושלים והמרכז ובגליל וצפון הארץ. במסגרת המלחמה הוטל על האצ"ל להחדיר מכונית תופת לתוך מפקדתו של קעוקג'י בג'נין. המתאים ביותר לביצוע המשימה היה ברוך מזרחי, שהיה נראה כערבי, בקי במנהגיהם ובעל מבטא ערבי.
בי"א בניסן תש"ח 22 באפריל 1948 הוא עלה לאוטובוס ערבי שיוביל אותו למפגש עם הסייען הערבי, שאמור לתת לו את המשאית ואת חומר הנפץ. הנסיעה הייתה ארוכה, ובמהלכה התיידדו כל הנוסעים שישבו לידו עם ה"ערבי" ברוך מזרחי. כשהגיע האוטובוס לצומת מגידו, עצר את האוטובוס מחסום של הכנופיות. אחד מחברי הכנופיה היה אותו שוטר ערבי אשר בפניו היה מזרחי חותם במשטרת בית ליד. הערבי זיהה כמובן את מזרחי כאיש אצ"ל ולא כערבי עובר אורח. מזרחי הובא יחד עם הערבים שעימם התיידד במהלך הנסיעה לג'בע, לבית דין שדה של קעוקג'י, נרצח על ידם (יחד עמו הרגו גם את הערבים שעימם התיידד), והשליכו את גופתו במערה בתוך הכפר ג'בע.
תשע עשרה שנה לאחר מכן, פורצת מלחמת ששת הימים ובכ"ח באייר, שעה שמח"ט הצנחנים, מוטה גור, זועק לעבר מכשיר הקשר שלו: "הר הבית בידינו!", שוטפת חטיבה ממוכנת 45 של השריון את צפון השומרון מיעבד שע"י עמק דותן ועד לדיר שרף, שע"י שבי שומרון, ומשחררת את כל צפון השומרון במינימום אבידות ומשחררת את הכפר ג'בע. לאחר המלחמה, זכרו חבריו של ברוך מזרחי את בקשתו- צוואתו להביאו לקבר ישראל, והגיעו לג'בע כדי לממשה. בדרך לא דרך, בתוככי הכפר ג'בע הצליחו לאתר את המערה בה הוטמנה גופתו, נטלוה והביאוה לקבר ישראל בטקס צבאי מלא בחלקה הצבאית בבית הקברות בנתניה, בהשתתפות מנחם בגין ולוחמי אצ"ל.
לאחר מלחמת ששת הימים נמצאה גופתו ע"י חבריו לאצ"ל והוא הובא לקבורה בבית העלמין הצבאי הישן בנתניה. מזרחי נולד למשפחה ערבית בגליל, התגייר והצטרף לאצ"ל. הוא נפל בהיותו בן 22, לפני שהספיק להתחתן.
בקהילת שא-נור מספרים כי הם אימצו אותו. עשרות אלפי המבקרים שהגיעו לסיורים בצפון השומרון שמעו כחלק מההדרכה את הסיפור המרגש והמחזק של ברוך. התושבים אף תכננו להקים אנדרטה ובית ספר שדה לזכרו. "לצערנו גורשנו משא-נור ומה שנותר לנו נכון להיום הוא לעלות לקברו ביום השנה", סיפרו, "בשנה האחרונה התחלנו את החזרה הביתה ואנו כבר מעל תשעה חודשים בחומש. בע"ה נזכה לחזור בצורה מלאה לחומש בקרוב ובעקבותיה גם לשא-נור ואז נוכל, בין היתר, לקיים את חובו של עם ישראל כלפי לוחם האצ"ל הגיבור ולהנציחו כראוי".
האזכרה התקיימה בהשתתפות נציגי הישוב שא-נור, נציגי תנועת בית"ר ואנשים נוספים שבאו לחלוק כבוד לזכרו.
הסיפור המעניין ביותר הקשור בכפר ג'בע התחיל לפני כ-60 שנה דווקא בצפת. ע"י מעוז בית"ר שבצפת התגורר ערבי אשר הושפע מאורח החיים של היהודים, ומהרוח הלאומית. עם הזמן התגייר הערבי ונקרא שמו בישראל אברהם בן אברהם. בן אברהם הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעולותיהם לגירוש השלטון הבריטי מארץ ישראל. במחתרת שינה שמו לברוך מזרחי, וכך נקרא מאז.
באחת מהפעולות נתפס ברוך מזרחי, והוגלה יחד עם עוד מאות מלוחמי האצ"ל והלח"י למחנה מעצר באריתריאה שבאפריקה. השלטון הבריטי הפקיד את השמירה על השבויים מארץ ישראל בידי הסודנים, אשר לא אחת ידם הייתה קלה על ההדק.
ב-17 בינואר 1946 בשעות הבוקר הייתה אחת הפעמים בהם ירו השומרים הסודנים לעבר השבויים היהודים. שאול הגלילי הי"ד, לוחם לח"י, ואליהו עזרא הי"ד, לוחם אצ"ל, נרצחו, ואחרים נפצעו, ביניהם ברוך מזרחי אשר נפצע פצעים קשים.
הפצועים נלקחו לבית החולים העירוני, שם ניסו לייצב את מצבם. מספר ימים לאחר מכן, בעקבות הסערה שפרצה בארץ ישראל ובעולם, על כך ששבויים נורו במחנה שבויים הגיע לביקור הרב הראשי לארץ ישראל דאז, הרב הרצוג. בביקורו בבית החולים כשהיה ליד מיטתו של ברוך מזרחי, ביקש מזרחי מהרב שאם ח"ו ימות שיביאוהו לקבר ישראל.
הבריטים החזירוהו לארץ להמשך טיפול, ואכן ברוך מזרחי יצא מכלל סכנה והבריא. לכשהבריא, "לא יכלו" הבריטים לשחררו לכן הטילו עליו פיקוח ע"י כך שיתייצב אחת ליום בתחנת המשטרה בבית ליד כדי לחתום בפני השוטר במקום, וכך היה. אחת לשבוע התייצב ברוך מזרחי בפני השוטר הערבי במשטרת בית ליד וחתם בפניו.
לאחר החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 על חלוקת א"י הושם דגש בפעולות המחתרות הלוחמות גם על המלחמה באויב הערבי. שתי כנופיות ערביות מרכזיות לחמו נגד היהודים. באזור ירושלים והמרכז ובגליל וצפון הארץ. במסגרת המלחמה הוטל על האצ"ל להחדיר מכונית תופת לתוך מפקדתו של קעוקג'י בג'נין. המתאים ביותר לביצוע המשימה היה ברוך מזרחי, שהיה נראה כערבי, בקי במנהגיהם ובעל מבטא ערבי.
בי"א בניסן תש"ח 22 באפריל 1948 הוא עלה לאוטובוס ערבי שיוביל אותו למפגש עם הסייען הערבי, שאמור לתת לו את המשאית ואת חומר הנפץ. הנסיעה הייתה ארוכה, ובמהלכה התיידדו כל הנוסעים שישבו לידו עם ה"ערבי" ברוך מזרחי. כשהגיע האוטובוס לצומת מגידו, עצר את האוטובוס מחסום של הכנופיות. אחד מחברי הכנופיה היה אותו שוטר ערבי אשר בפניו היה מזרחי חותם במשטרת בית ליד. הערבי זיהה כמובן את מזרחי כאיש אצ"ל ולא כערבי עובר אורח. מזרחי הובא יחד עם הערבים שעימם התיידד במהלך הנסיעה לג'בע, לבית דין שדה של קעוקג'י, נרצח על ידם (יחד עמו הרגו גם את הערבים שעימם התיידד), והשליכו את גופתו במערה בתוך הכפר ג'בע.
תשע עשרה שנה לאחר מכן, פורצת מלחמת ששת הימים ובכ"ח באייר, שעה שמח"ט הצנחנים, מוטה גור, זועק לעבר מכשיר הקשר שלו: "הר הבית בידינו!", שוטפת חטיבה ממוכנת 45 של השריון את צפון השומרון מיעבד שע"י עמק דותן ועד לדיר שרף, שע"י שבי שומרון, ומשחררת את כל צפון השומרון במינימום אבידות ומשחררת את הכפר ג'בע. לאחר המלחמה, זכרו חבריו של ברוך מזרחי את בקשתו- צוואתו להביאו לקבר ישראל, והגיעו לג'בע כדי לממשה. בדרך לא דרך, בתוככי הכפר ג'בע הצליחו לאתר את המערה בה הוטמנה גופתו, נטלוה והביאוה לקבר ישראל בטקס צבאי מלא בחלקה הצבאית בבית הקברות בנתניה, בהשתתפות מנחם בגין ולוחמי אצ"ל.