75% מההורים לספורטאים צעירים יעדיפו שילדיהם יוותרו על מבחן בשביל משחק חשוב- כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה. לעומתם, רק 47% מהורים למוסיקאים צעירים יסכימו שילדם יבחר בהופעה חשובה על פני מבחן.
"הורים אינם יודעים לעיתים את מקומם בתהליך טיפוח הקריירה וחוצים את הגבול שבין מעורבות והתערבות", ציינו עורכי המחקר.
במחקר שנערך על ידי שרון יניב, פרופ' רוני לידור ופרופ' אביגדור קלינגמן, נבחנו 203 תלמידים בכיתות ז' עד י"ב הלומדים בארבעה בתי ספר גדולים בצפון הארץ ובמרכזה שלהם קבוצות ספורט בליגות העל השונות לבתי ספר תיכונים.
חלק מהספורטאים ייצגו את נבחרת בית הספר (בכדורסל, כדורעף או אתלטיקה), אחרים היו פעילים במסגרת אגודות הספורט (כדורסל, כדורגל ואתלטיקה) והיתר, כחלק מקבוצת הביקורת, היו תלמידים מוסיקאים. עוד השתתפו במחקר 70 הורים, 6 מאמנים, 4 מנהלי נבחרות, 10 יועצות חינוכיות וחמישה מנהלי בית ספר.
מתוך ממצאי המחקר עולה שוני מובהק כמעט בכל הפרמטרים שנבדקו בין ספורטאי הנבחרות לספורטאי האגודות ולמוסיקאים. כך למשל, העיסוק הספורטיבי משפיע על מצב הרוח של הצעירים בצורה שונה. בעוד שאחוזים גבוהים בשלוש הקבוצות ענו כי העיסוק גורם להם מצב רוח טוב - 97% מקרב ספורטאי הנבחרות; 92% מקרב ספורטאי האגודות ו-88% מקרב המוסיקאים – נמצא שוני ברור במצב הרוח הרע שגורם העיסוק – 80% מקרב ספורטאי הנבחרות ענו שהעיסוק בספורט גורם להם מצב רוח רע, בניגוד ל-51.5% מקרב ספורטאי האגודות ו-28% מהמוסיקאים.
העיסוק הספורטיבי גם גורם לספורטאי הנבחרות אכזבה רבה יותר – 70% מקרב ספורטאי הנבחרות לעומת 60% מקרב ספורטאי האגודות ו-28% מקרב המוסיקאים. תמונה דומה נמצאה גם בתסכול – 66% מקרב ספורטאי הנבחרות חשו תסכול בעקבות עיסוקם הספורטיבי לעומת 50% מקרב ספורטאי האגודות ו-32% מקרב המוסיקאים.
אחת ההנחות המקובלות בקרב תלמידי בית הספר היא שהספורטאים שמייצגים את בית הספר מקבלים יחס מתחשב מהמוסד, ומחקר זה מאושש הנחה זו. 63% מקרב ספורטאי הנבחרות ענה כי בית הספר מתחשב בו מאוד, לעומת 52% מקרב המוסיקאים ו-41% מקרב ספורטאי האגודות.
66% מספורטאי הנבחרות ענו שבית הספר עוזר להם בדחיית עבודות ומבחנים – לעומת 44% מהמוסיקאים ו-30% מקרב ספורטאי האגודות ו-63% מספורטאי הנבחרות ענו כי בית הספר מסייע להם במתן שיעורי עזר והשלמה – לעומת 11% מקרב ספורטאי האגודות ו-8% מקרב המוסיקאים.
לאור נתונים אלה, אולי לא מפתיע שמנהלי בתי הספר שרואיינו במחקר אמרו את הדברים הבאים: "הספורט נמצא באחד המקומות הראשונים בבית הספר מבחינת רמת העניין בו. מקום זה בא לידי ביטוי בכך שמנסים לענות על הצרכים שלהם על ידי עיצוב תוכניות עבודה, בהתחשבות בצרכים, בהתחשבות במורים, בהתחשבות בתחרויות, בהעמדת הצרכים של המגמה לחינוך גופני בראש סדר העדיפויות", ו"הספורט נמצא באחד המקומות הראשונים בבית הספר מבחינת רמת העניין בו, מקום די שווה לשתי המגמות הנוספות המובילות: תקשורת ואלקטרוניקה. רק שהוא מביא לנו כבוד הרבה יותר גדול משאר המגמות".
ומה יש ליועצות החינוכיות של בתי הספר לומר על הספורטאים הצעירים? "הם רגישים לצרכים של עצמם אבל לא רגישים לצרכים של אחרים. זה קטע לא נחמד באופי שלהם, באישיות שלהם. הזלזול באחרים, הפנייה בצורה מעליבה, התחושה של העליונות", אמרה אחת היועצות שהתראיינה למחקר.
"לספורטאים צעירים, אלה הפעילים באגודות ובעיקר אלה המייצגים את נבחרות בית הספר יש צרכים ייחודים שצריכים לקבל מענה מיוחד. עם זאת, במקרים רבים ההתמקדות של בית הספר בהישגיות ובכבוד שההישגים הספורטיביים יכולים להביא לבית הספר עלולה לפגוע בערכים חינוכיים אחרים שהצעירים אמורים לקבל במסגרת לימודיהם", סיכמו החוקרים מאוניברסיטת חיפה.