עורך הדין נפתלי ורצברג קובע בראיון ליומן ערוץ 7 כי עיון בלשון החוק מעורר תהיות באשר להחלטתה של השופטת להתיר מכירת חמץ במהלך הפסח כל עוד הוא אינו מוצג באופן פומבי.
לדבריו כדי לבחון את הדברים כהווייתם הוא עיין בלשון החוק המגדיר את המונח 'פומבי' ונדהם לגלות כי פרשנותה של השופטת למנוח הפומביות מתעלמת מההגדרה החוקתית של המונח. לדברי ורצברגר שני פירושים קיימים למונח 'פומבי' בחוק. האחד הוא מקום ציבורי שאדם יכול לראות את המעשה הנעשה בו מכל מקום שהוא. הפירוש השני הוא מקום פרטי שניתן לראות את המתרחש בו ממקום ציבורי.
לנוכח קביעות אלה סבור ורצברגר כי לכאורה משתמע שהצבת כיכר לחם בביתו של אדם במקום הפונה לרשות הרבים הוא מעשה אסור על פי לשון החוק. "לכן, אחרי כל הפלפול, הצגת חמץ במסעדה או בסופרמרקט גם אם לא רואים אותו היא מעשה פומבי ולכן אסורה על פי החוק. לכן התפלאת מאוד מהשתיקה של הממסד המשפטי והממסד האקדמי לנוכח דברי השופטת".
להערכתו של ורצברגר השתיקה המשפטית והאקדמית סביב החלטת השופטת מקורה בהיות ההחלטה החלטה הנוגעת לאופי דמותה של המדינה. הוא מציין פסק דין ישן שבו ניסה אדם שהואשם בעשיית מעשה מגונה במקום ציבורי לטעון כי איש לא ראה אותו ועל כן לא ניתן להרשיעו. "בית המשפט זרק אותו מכל המדרגות", אומר ורצברגר הסבור כי גם מקרה החמץ דומה לחלוטין להחלטה זו אך המסקנה הפוכה כיוון שיש בה מימד ציבורי.
ורצברגר מוסיף ומספר כי הוא עצמו מכיר את הפיצריה שהביאה לפסיקת השופטת ובעברו באזור הוא רואה מכל עבר את המתרחש בתוכה פנימה. לטעמו ראוי היה להגיע למקום ולראות את הנתונים בשטח טרם הפסיקה הגורפת.
בכל מקרה, ורצברגר מסכם את דבריו וקובע נחרצות כי "הפסיקה לא עומדת במבחן החוק והיא מנוגדת להגדרות המפורשות בחוק".