נשיא המדינה, שמעון פרס, חתם את ביקורו הממלכתי בפולין בהופעה ייחודית בפני חברי הסנאט הפולני, כאשר נשא נאום בעברית לציון 65 שנה למרד גטו ורשה. הנשיא פתח את נאומו באזכורם של שלושת חיילי צה"ל שנהרגו אתמול ברצועת עזה והודה לעם הפולני על השתתפותם בצער המשפחות השכולות והעם בישראל.
הנשיא ציין בנאומו כי הוא בא לפולין "בשם המתים מן העבר והחיים בהווה, ואני מאמין גם בשם אלה שייוולדו מחר, לומר קדיש ולשיר את התקווה. אני עצמי נולדתי בוישנייבה שליד וולוז'ין, שהייתה אז תחת שלטונה של פולין. בעיירה שבה נולדתי חיו אך ורק יהודים. כאלף משפחות. למדתי בבית ספר עברי, 'תרבות'. בביתנו דיברו בעיקר אידיש ועברית, וקצת רוסית או פולנית".
הנשיא ריגש את הנוכחים כאשר סיפר את סיפורו האישי של משפחתו, כאשר סבו, סבתו ודודיו נשרפו חיים בבית הכנסת בפולין במלחמת העולם השנייה. "סבי לא נהג לבוא להיפרד מהעולים. אולם הפעם, הוא בא לתחנת הרכבת בוגדנוב על מנת להיפרד מאיתנו. הוא היפנה את עיניו היוקדות לעברי, ואמר 'בני שרק תישאר יהודי'. הגענו לישראל ב-1934. לא יכולתי להעלות אז על דעתי שלאחר פחות מעשור- סבי, סבתי ובנם הצעיר שנשאר לתמוך בהם, וכל מי שנותר בעיירה, יידחקו ע"י הנאצים לבית הכנסת שהיה עשוי עץ וישרפו חיים. סבי הלך בקהל, עטוף, אני מניח, באותה הטלית, תחתה הסתתרתי ביום הכיפורים אך זמן קצר לפני כן. גם אפר לא נשאר מהם. הרוח פיזרה אותו. נותר גל אבנים שהוקם בוישנייבה, כסימן קבר אחים".
הנשיא חתם את הנאום בבקשה מחברי הסנאט, כי ישאו יחד איתו את הפסוק מהגדת הפסח: "חובה עלינו להודות למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו, הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, מאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה".
בסיום הנאום, עמדו דקות אחדות כל חברי הסנאט ומחאו כפיים לנשיא המדינה על נאומו. הקהל הרב לא יכל להישאר אדיש וניצולי השואה ופמליית הנשיא מחו דמעה.
נשיא הפרלמנט הפולני שדיבר לאחר הנשיא אמר כי ביקורו של פרס היווה נדבך חשוב ומרכזי בחיזוק הקשרים בין ישראל לפולין וכי לעולם ועד התרבות והמורשת היהודית תהיה חקוקה בהיסטוריה של מדינת פולין.