עידן המזון הזול נגמר. חשבונות המזון בכל רחבי העולם עולים בהתמדה, ומחירי הקרקעות מרקעי שחקים. גם מחירי הזרעים (כמו חיטה ואורז) עולים בהתמדה במדינות העניות ביותר בעולם.
בקמרון, נהרגו 24 אנשים במהומות על מזון מאז פברואר, בעוד שבהאיטי מפגינים שצעדו ברחובות עם שלטים "אנחנו רעבים" הכריחו את ראש הממשלה להתפטר החודש.
בחודש שעבר היו מהומות על מזון במצרים, קוט דאיוור, סנגל, בורקינה פאסו, אתיופיה, אינדונזיה, בנגלאגש ומדגסקאר.
הבנק העולמי מעריך כעת כי 33 מדינות ברחבי העולם נמצאות קרוב למשבר בגלל אינפלציה מתמדדת במחירי המזון, בעוד באן-קי-מון, מזכ"ל האו"ם, אמר שמחירם הגבוה של מוצרי המזון מעמיד בסכנת השמדה את כל הקידמה שהושגה בצמצום העוני, ויכול להשפיע ולצמצם את הצמיחה הגלובאלית והביטחון העולמי.
מדוע זה קרה כל כך במהירות? האם המדע והטכנלוגיה יכולים להוציא אותנו מהחור אליו נקלענו?
בוב ווטסון, מדען בכיר במשרד להגנת הסביבה והמזון בבריטניה, מסביר שהעלייה במחירי המזון הבסיסי נובעת מכמה סיבות: העלייה בביקוש לזרעים כתוצאה מפיות רבות יותר להאכיל בסין- שם התקדמות פירושה יותר אנשים שצריך להאכיל, הבצורת הנמשכת כבר שלוש שנים באוסטרליה- כלומר הם היו צריכים לייבא מוצרים שהם בדרך כלל מייצרים, ספקולנטים שראו בשוק החיטה הזדמנות להרוויח כסף, והצריכה המוגברת של יבול התירס לדלק-ביו, לפני עשור אף אחד לא היה יכול לחזות ש-5% עד 10% מהדלקים שלנו ייוצרו על ידי תירס.
אם כך, מדוע מחירי האורז עלו גם הם? מאז ינואר 2007 מחירי החיטה עלו פי שתיים וחצי, בעוד מחיר האורז נשאר אותו הדבר. על פי המכון הבינלאומי למחקר האורז, לאחרונה שטחי גידול האורז במדינות כמו הפיליפינים נהרסים לטובת שטחי מסחר ועיור, בעוד התיאבון הגובר לבשר ומוצרי חלב במדינות אסיה בקרב מעמד הביניים גורמים לחקלאים לעזוב את גידול האורז. השיטפונות באינדונזיה ובבנגלדש, ומזג האוויר הקר בוויאטנים וסין פגעו גם הם ביבול.
האינפלציה במחירי המזון פוגעת בעיקר בעניים ביותר. במדינות העשירות, ההוצאות על מזון מהוות 10%-20%, בעוד שבמדינות המתפתחות מדובר על הוצאה של כ60% עד 80%. רבות מן המדינות העניות הן יבואניות גדולות של מוצרי מזון, כך מסר הנרי ג'וזרנד, מארגון החקלאות והמזון של האו"ם.
בוב זואליק, נשיא הבנק העולמי, מעריך כי אנפלציית המזון תדחוף כ-100 מיליון אנשים בחזרה אל מתחת לקווי העוני, בכך ימחקו תרומה של עשור של צמיחה כלכלית.
תוכנית המזון העולמית הזהירה שהעולם יוכל להמשיך להתקיים במצב של אי יציבות באספקת המזון עד שנת 2010 לפחות.
בטווח הקצר החקלאים ייאלצו לגדל יותר יבול, אבל במדינות המתפתחות המצב אינו כה פשוט. החקלאים שם נאלצו למכור את כל המכשירים שלהם על מנת לקנות מעט מזון.
עבור העניים ההתאוששות ממצב זה תהיה קשה ביותר, והם יזדקקו לעזרה רבה. האיזון לבסוף יחזור לעולם, שכן כמחצית מהשטחים האפשריים לחקלאות בעולם טרם נוצלו. אבל המחיר אותו נצטרך לשלם על האיזון החדש יהיה גבוה בהרבה.
בקמרון, נהרגו 24 אנשים במהומות על מזון מאז פברואר, בעוד שבהאיטי מפגינים שצעדו ברחובות עם שלטים "אנחנו רעבים" הכריחו את ראש הממשלה להתפטר החודש.
בחודש שעבר היו מהומות על מזון במצרים, קוט דאיוור, סנגל, בורקינה פאסו, אתיופיה, אינדונזיה, בנגלאגש ומדגסקאר.
הבנק העולמי מעריך כעת כי 33 מדינות ברחבי העולם נמצאות קרוב למשבר בגלל אינפלציה מתמדדת במחירי המזון, בעוד באן-קי-מון, מזכ"ל האו"ם, אמר שמחירם הגבוה של מוצרי המזון מעמיד בסכנת השמדה את כל הקידמה שהושגה בצמצום העוני, ויכול להשפיע ולצמצם את הצמיחה הגלובאלית והביטחון העולמי.
מדוע זה קרה כל כך במהירות? האם המדע והטכנלוגיה יכולים להוציא אותנו מהחור אליו נקלענו?
בוב ווטסון, מדען בכיר במשרד להגנת הסביבה והמזון בבריטניה, מסביר שהעלייה במחירי המזון הבסיסי נובעת מכמה סיבות: העלייה בביקוש לזרעים כתוצאה מפיות רבות יותר להאכיל בסין- שם התקדמות פירושה יותר אנשים שצריך להאכיל, הבצורת הנמשכת כבר שלוש שנים באוסטרליה- כלומר הם היו צריכים לייבא מוצרים שהם בדרך כלל מייצרים, ספקולנטים שראו בשוק החיטה הזדמנות להרוויח כסף, והצריכה המוגברת של יבול התירס לדלק-ביו, לפני עשור אף אחד לא היה יכול לחזות ש-5% עד 10% מהדלקים שלנו ייוצרו על ידי תירס.
אם כך, מדוע מחירי האורז עלו גם הם? מאז ינואר 2007 מחירי החיטה עלו פי שתיים וחצי, בעוד מחיר האורז נשאר אותו הדבר. על פי המכון הבינלאומי למחקר האורז, לאחרונה שטחי גידול האורז במדינות כמו הפיליפינים נהרסים לטובת שטחי מסחר ועיור, בעוד התיאבון הגובר לבשר ומוצרי חלב במדינות אסיה בקרב מעמד הביניים גורמים לחקלאים לעזוב את גידול האורז. השיטפונות באינדונזיה ובבנגלדש, ומזג האוויר הקר בוויאטנים וסין פגעו גם הם ביבול.
האינפלציה במחירי המזון פוגעת בעיקר בעניים ביותר. במדינות העשירות, ההוצאות על מזון מהוות 10%-20%, בעוד שבמדינות המתפתחות מדובר על הוצאה של כ60% עד 80%. רבות מן המדינות העניות הן יבואניות גדולות של מוצרי מזון, כך מסר הנרי ג'וזרנד, מארגון החקלאות והמזון של האו"ם.
בוב זואליק, נשיא הבנק העולמי, מעריך כי אנפלציית המזון תדחוף כ-100 מיליון אנשים בחזרה אל מתחת לקווי העוני, בכך ימחקו תרומה של עשור של צמיחה כלכלית.
תוכנית המזון העולמית הזהירה שהעולם יוכל להמשיך להתקיים במצב של אי יציבות באספקת המזון עד שנת 2010 לפחות.
בטווח הקצר החקלאים ייאלצו לגדל יותר יבול, אבל במדינות המתפתחות המצב אינו כה פשוט. החקלאים שם נאלצו למכור את כל המכשירים שלהם על מנת לקנות מעט מזון.
עבור העניים ההתאוששות ממצב זה תהיה קשה ביותר, והם יזדקקו לעזרה רבה. האיזון לבסוף יחזור לעולם, שכן כמחצית מהשטחים האפשריים לחקלאות בעולם טרם נוצלו. אבל המחיר אותו נצטרך לשלם על האיזון החדש יהיה גבוה בהרבה.