המזרחן ד"ר גיא בכור מהמרכז הבינתחומי בהרצליה סבור כי ההצהרות לנסיגה מרמת הגולן מיותרות ואף מסוכנות. "האם איננו מבינים שהגענו כבר לשלום עם סוריה? ואולי אפילו למצב שהוא יותר טוב משלום?", שואל במאמר שפירסם באתר האינטרנט שלו.
"אין הרבה הבדל בין השלום שיש לנו כיום עם סוריה לבין השלום עם מצרים, להוציא ההסכם הכתוב, שאיש כבר אינו זוכר מה בדיוק כתוב בו, גם כאן השלום הוא קר, וכאן הוא קריר. ומתי ביקר מובארק בישראל בהיותו נשיא? רק בפעם אחת, בהלווית ראש הממשלה יצחק רבין, כאשר האמריקנים כפו זאת עליו. להיפך, הגבול שלנו עם סוריה שקט ויציב, שום תקרית לא ארעה בו מזה עשרות שנים, לעומת "גבול השלום" עם מצרים, שכולו חדירות פליליות, טרוריסטיות ושאר צרות. יחסית לגבול של סוריה עם ירדן או עם עיראק, הגבול שלה עם ישראל הוא נכס: שקט ובטוח גם לה",, כותב בכור.
"כפי שכמעט ואין ישראלים הנוסעים עוד לקהיר, ולא רבים נוסעים לירדן, וגם זה בחשש גדול, כך הישראלים אינם נוסעים לדמשק. מספיק פיגוע אחד, חלילה, וישראלים כבר לא ייסעו גם לירדן.
סוריה איבדה את לבנון, ולכן שלום עם סוריה אינו אומר אפילו שלום עם לבנון, ההיפך, יהיו גורמים בלבנון, חיזבאללה למשל, שיעשו הכל כדי לפגוע בשלום בין סוריה לבין ישראל. בוודאי שלא יאפשרו לישראלים לעבור אצלם "בדרך לאירופה". לא רבים הישראלים שיסעו צפונה דרך מעוזי חיזבאללה, בדיוק כפי שלבנונים רבים אינם מעיזים לעשות זאת בארצם שלהם.
סוריה איבדה את אחיזתה בעולם הערבי, שרובו בכלל החרים אותה ברמת ראשי מדינות בועידת הפסגה האחרונה. סוריה מבודדת, חסרת לגיטימציה, כאשר שלום עם ישראל יבודד אותה עוד יותר, ויעמיק את חוסר הלגיטימציה של מנהיגיה, זאת היא כבר מבינה. שלום כזה יהפוך את איראן לאויבת הגדולה ביותר שלה, אויבת מסוכנת, האוחזת בעיראק ובלבנון, שכנותיה של סוריה, שיכולות גם לחנוק אותה".
"ברמת הגולן קיימת הפרדת כוחות, בין צה"ל לצבא סוריה, וביניהם כוח או"ם. כל אחד יודע את מקומו, כאשר קיימת מערכת הרתעה ישראלית אפקטיבית וחזקה. היא חייבת להיות חזקה גם בעתיד. גם ראש הממשלה וגם הנשיא הסורי העידו שבחדשים האחרונים בנו מערכת של איתותים, הבהרות ואולי אפילו מערכת התרעה מחשש לאי הבנות. החזית הסורית חזרה להיות יציבה לאחר תקופה של אי שקט בעקבות מלחמת לבנון. מה עוד אפשר לדרוש?
ולא פחות חשוב: בניגוד למודל הישן של השלום עם מדינות ערב, ישראל ממשיכה להחזיק כאן את השטח, דהיינו את רמת הגולן. זהו המקרה היחיד של שלום, שבו אנו מחזיקים גם את השטח וגם ביציבות. זהו מודל הרבה יותר משוכלל של שלום מבחינתנו לעומת המצרי או הפלסטיני! השגנו זאת בעמל רב.
באופן פרדוקסלי, באיזור של סכנות רבות, המישענת אולי היחידה של המשטר הסורי היא כיום דווקא ישראל. לעומת השנאה כלפיו גם בלבנון, גם בירדן וגם בתורכיה, שקט עם ישראל הוא אינטרס עליון שלו.
מתי נבין שהשלום שאנחנו רוצים עם סוריה, מאיים גם על המשטר הסורי עצמו? כפי שאנחנו מפחידים אותו עם המלחמה, כך אנו עושים בלי לדעת עם השלום. הסירנה הזו, פנטום השלום הזה, מאיים להטביע גם את המשטר הזה בעצמו", כותב בכור.
"ואם ניפול לזימרתן של הסירנות, ונפנה את רמת הגולן, מה יהיה גורלנו? אתם כבר מבינים. יילך השלום, תלך היציבות, ויילך השקט. כבר כתבתי מה יעשו הסורים תוך שבוע מיום שיקבלו את רמת הגולן, והאזהרה עודה בתוקף, אך המצב יכול להיות גרוע בהרבה מכך, בשל אופיו המלאכותי של משטר המיעוט בסוריה. ואם המשטר הזה נופל, וקמה מדינת אסלאם פוליטי רדיקלית בסוריה? היא יושבת לנו בעומק הגליל. רמת הגולן מייצבת כיום את הגליל ואת צפון ישראל בצורה קיומית.
אין ללכת שבי אחר הבטחות לגן עדן. אנחנו נמצאים בו כבר עכשיו! אבל הישראלים שלנו אינם מבינים, והם יושבים ומקוננים, למה אין לנו שלום עם סוריה. ועל זה נאמר כבר במקורותינו: "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו".
"אין הרבה הבדל בין השלום שיש לנו כיום עם סוריה לבין השלום עם מצרים, להוציא ההסכם הכתוב, שאיש כבר אינו זוכר מה בדיוק כתוב בו, גם כאן השלום הוא קר, וכאן הוא קריר. ומתי ביקר מובארק בישראל בהיותו נשיא? רק בפעם אחת, בהלווית ראש הממשלה יצחק רבין, כאשר האמריקנים כפו זאת עליו. להיפך, הגבול שלנו עם סוריה שקט ויציב, שום תקרית לא ארעה בו מזה עשרות שנים, לעומת "גבול השלום" עם מצרים, שכולו חדירות פליליות, טרוריסטיות ושאר צרות. יחסית לגבול של סוריה עם ירדן או עם עיראק, הגבול שלה עם ישראל הוא נכס: שקט ובטוח גם לה",, כותב בכור.
"כפי שכמעט ואין ישראלים הנוסעים עוד לקהיר, ולא רבים נוסעים לירדן, וגם זה בחשש גדול, כך הישראלים אינם נוסעים לדמשק. מספיק פיגוע אחד, חלילה, וישראלים כבר לא ייסעו גם לירדן.
סוריה איבדה את לבנון, ולכן שלום עם סוריה אינו אומר אפילו שלום עם לבנון, ההיפך, יהיו גורמים בלבנון, חיזבאללה למשל, שיעשו הכל כדי לפגוע בשלום בין סוריה לבין ישראל. בוודאי שלא יאפשרו לישראלים לעבור אצלם "בדרך לאירופה". לא רבים הישראלים שיסעו צפונה דרך מעוזי חיזבאללה, בדיוק כפי שלבנונים רבים אינם מעיזים לעשות זאת בארצם שלהם.
סוריה איבדה את אחיזתה בעולם הערבי, שרובו בכלל החרים אותה ברמת ראשי מדינות בועידת הפסגה האחרונה. סוריה מבודדת, חסרת לגיטימציה, כאשר שלום עם ישראל יבודד אותה עוד יותר, ויעמיק את חוסר הלגיטימציה של מנהיגיה, זאת היא כבר מבינה. שלום כזה יהפוך את איראן לאויבת הגדולה ביותר שלה, אויבת מסוכנת, האוחזת בעיראק ובלבנון, שכנותיה של סוריה, שיכולות גם לחנוק אותה".
"ברמת הגולן קיימת הפרדת כוחות, בין צה"ל לצבא סוריה, וביניהם כוח או"ם. כל אחד יודע את מקומו, כאשר קיימת מערכת הרתעה ישראלית אפקטיבית וחזקה. היא חייבת להיות חזקה גם בעתיד. גם ראש הממשלה וגם הנשיא הסורי העידו שבחדשים האחרונים בנו מערכת של איתותים, הבהרות ואולי אפילו מערכת התרעה מחשש לאי הבנות. החזית הסורית חזרה להיות יציבה לאחר תקופה של אי שקט בעקבות מלחמת לבנון. מה עוד אפשר לדרוש?
ולא פחות חשוב: בניגוד למודל הישן של השלום עם מדינות ערב, ישראל ממשיכה להחזיק כאן את השטח, דהיינו את רמת הגולן. זהו המקרה היחיד של שלום, שבו אנו מחזיקים גם את השטח וגם ביציבות. זהו מודל הרבה יותר משוכלל של שלום מבחינתנו לעומת המצרי או הפלסטיני! השגנו זאת בעמל רב.
באופן פרדוקסלי, באיזור של סכנות רבות, המישענת אולי היחידה של המשטר הסורי היא כיום דווקא ישראל. לעומת השנאה כלפיו גם בלבנון, גם בירדן וגם בתורכיה, שקט עם ישראל הוא אינטרס עליון שלו.
מתי נבין שהשלום שאנחנו רוצים עם סוריה, מאיים גם על המשטר הסורי עצמו? כפי שאנחנו מפחידים אותו עם המלחמה, כך אנו עושים בלי לדעת עם השלום. הסירנה הזו, פנטום השלום הזה, מאיים להטביע גם את המשטר הזה בעצמו", כותב בכור.
"ואם ניפול לזימרתן של הסירנות, ונפנה את רמת הגולן, מה יהיה גורלנו? אתם כבר מבינים. יילך השלום, תלך היציבות, ויילך השקט. כבר כתבתי מה יעשו הסורים תוך שבוע מיום שיקבלו את רמת הגולן, והאזהרה עודה בתוקף, אך המצב יכול להיות גרוע בהרבה מכך, בשל אופיו המלאכותי של משטר המיעוט בסוריה. ואם המשטר הזה נופל, וקמה מדינת אסלאם פוליטי רדיקלית בסוריה? היא יושבת לנו בעומק הגליל. רמת הגולן מייצבת כיום את הגליל ואת צפון ישראל בצורה קיומית.
אין ללכת שבי אחר הבטחות לגן עדן. אנחנו נמצאים בו כבר עכשיו! אבל הישראלים שלנו אינם מבינים, והם יושבים ומקוננים, למה אין לנו שלום עם סוריה. ועל זה נאמר כבר במקורותינו: "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו".