החל מאתמול מתקיים בירושלים כנס ראשון מסוגו ובו נחשפים פרטים אודות מצבם של יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה. הכנס בן שלושה ימים ומתקיים בירושלים בשיתוף פעולה של מכון 'יד בן צבי' ו'יד ושם'. הכנס מתקיים לציון 65 שנה לשחרור טוניסיה מעול הכיבוש הגרמני (7 במאי 1943), ו-65 שנה לשחרור לוב מהכיבוש האיטלקי-גרמני.
ד"ר חיים סעדון, מראשי הכנס ומי שהקים את מרכז התיעוד, המחקר והמידע על יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה ביד בן צבי, רואה בכנס אירוע חשוב ומשמעותי ביותר. זאת לנוכח השתתפותם בו של מומחים מרחבי העולם. "המטרה כעת, מעבר לחשיפות שבכנס, היא לעורר את השיח הציבורי בפרשה שהייתה רדומה במשך שנים ארוכות".
בדבריו מספר ד"ר סעדון דוגמאות למכלול החשיפות הצפויות להיחשף במהלך ימי הכנס. "יש הרבה נושאים שלא זכו לקבל מקום בתודעה הכללית", הוא אומר. "ד"ר אלי בר חן מאוניברסיטת מינכן יחשוף את תרומתם המשמעותית של יהודי מרוקו בחרם על המוצרים הגרמניים. הוא מסתמך על מסמכים שעד לתקופה האחרונה היו בארכיונים סגורים שנפתחו לאחרונה. מסתבר שלחרם שניהלו יהודי מרוקו הייתה חשיבות גדולה מאוד שהטרידה את הגרמנים. הם לא ציפו להשתתפות בחרם ולעוצמה כזו של התנגדות".
מה היה מקור כוחם של יהודי מרוקו בחרם הזה?
"היה להם תפקיד חשוב מאוד. הם היו יבואנים של מוצרים מרכזיים. הם היו בכירים בבנקים. היו בהם שנשאו במשרות כלכליות בכירות. לא מדובר רק במנהלי חנויות ולכן להחלטה שלהם ללחוץ לביצוע החרם הייתה משמעות רבה מאוד. מסמכים מארכיון משרד החוץ הגרמני מוכיחים שהחרם הזה הטריד אותם מאוד. מדובר במסמכים שהיה ניתן להגיע אליהם במשך שנים רבות, אבל לא היה אף חוקר גרמני שטיפל בחומר הזה".
סעדון מציין כי אמנם התופעה הייתה משמעותית מאוד במרוקו, אך ניתן היה למצוא אותה גם בלוב, אלג'יריה וטוניסיה.
מסתבר שסוגיית שיתוף הפעולה עם הנאצים הטרידה לא רק את יהודי אירופה, אלא גם את יהדות צפון אפריקה. בפרשה אותה חושף בכנס סעדון עצמו מתגלים חילוקי דעות ומאבקים פנימיים בקהילה בעיר ספאקס שבטוניס אודו שיתוף פעולה שכזה. "לפני כעשור פתחו האמריקאים ארכיונים ודחקו במדינות נוספות לחשוף מסמכים הנוגעים לשואה. בין המסמכים התגלה הניסיון של ראש הקהילה בספאקס, הנרי כהן, להגן על התנהלותו בימי כניסת הנאצים לצפון אפריקה".
"ביוני 43', שלושה חודשים אחרי שהסתיים הכיבוש הגרמני הוגש כתב האשמה נגד הנרי כהן. נטען שהוא עסק בשחיתות ושיתף פעולה עם הנאצים. הוא ניסה לגונן על עצמו, ובכך יש חזרה לסיפור היודנראטים ושיתוף הפעולה עם השלטון הנאצי", אומר סעדון המתאר סוגיות נוספות שעמדו בליבן של מחלוקות פנימיות בקהילות השונות: "ראשי הקהילה נשלחו למעצר בית, וכאן התעוררה מחלוקת סביב השאלה מי מוגדר ראש קהילה. סוגיה נוספת היא טיפול ראשי הקהילות בגיוס היהודים לעבודות כפייה ובאיזו מידה יש לשתף פעולה עם הנאצים כדי להציל".
באשר לשיתוף הפעולה הצרפתי המוכר והידוע עם השלטון הנאצי מציין ד"ר סעדון כי היות שלטון וישי שלטון אנטישמי היא עובדה ידועה, אך מדובר בהתנהלות שהגיעה לשיא במספר מוקדים יהודיים. האירוע החמור ביותר היה בכפר טיניריר. "שלטון וישי התעלל ביהודים. בכנס אנחנו חושפים את פרשת טיניריר. יהודי הכפר חויבו ללבוש בגדים שחורים ולהתפלש בבוץ בשלולית מים גדולה. הוטלו עליהם מיסים מופקעים. היו ועדות חקירה סביב הפרשה בשנים שבין 43' ל-49'. יהודי צרפת לקחו חלק בועדות הללו וסדרת מסמכים חשפו את ההתעללות. היו מקרים נוספים של התעללות משטר וישי ביהודים כחלק משיתוף הפעולה עם הנאצים. כך היה בתימנאת ובמקומות אחרים, אבל מעבר לכך ידועה ומוכרת האנטישמיות של וישי ידועה".
ד"ר סעדון מציין מספר דוגמאות לגורלם של יהודים בלוב, אלג'יריה, מרוקו וטוניסיה בימי המלחמה. "במחנה ג'אדו היו כחמשת אלפים יהודים מיהודי לוב. חמש מאות מהם מתו מדיזנטריה בגלל שלא היו שם אמצעי טיפול. אז אמנם לא מדובר בחיסול מכוון של היהודים אלא במחלה, אבל אם הם לא היו מרוכזים במחנה הריכוז הזה הם לא היו מתים במחלה. 160 יהודים מלוב הועברו למחנה ברגן בלזן. מאתיים מיהודי טוניס הועברו לצרפת ומשם למחנות הריכוז. כשלושים יהודים מיהודי טוניסיה נהרגו בהפצצות המלחמה. פעילים פוליטיים יהודים הועברו למחנות בצרפת ואחר כך למחנות ריכוז. כמאתיים מיהודי טוניס ששהו בצרפת הועברו למחנות הריכוז כחלק מיהודי צרפת", מזכיר סעדון דוגמאות.
פרשה נוספת הנחשפת במהלך ימי הכנס היא הטיפול אותו העניקו יהודי מרוקו לפליטים יהודים שנמלטו מאירופה. "יהודים שברחו מאירופה הוכנסו על ידי משטר וישי למחנות הסגר. שם הם הופקרו ורק יהודי מרוקו היו אלה שהתגייסו לנהל את המחנות ולסייע להם. אונר"א, ארגון הסיוע של האו"ם, שממש בימים אלה החל את פעילותו, סייע ליהודי מרוקו בטיפול בפליטים. בראש ועדת היהודים שטיפלו בפליטים עמדה אישה יהודייה בשם הלן קאזס בן עטר".
"בארצות הברית צילמתי הרבה מאוד מסמכים וחומר של אונר"א על אותה פרשה", מספר סעדון ומזכיר גם את ארגון הג'וינט כמסייע ליהודי מרוקו בטיפול בפליטים שנמלטו למחנה ההסגר.
איפה היה כל החומר הזה? למה הוא נחשף רק עכשיו?
"בעשור האחרון הייתה דחיפה גדולה לחשיפת הפרשות הללו ואחרות. אחת הסיבות היא גילם של הניצולים שמספרם הולך ומתמעט והם חשים צורך להעביר את סיפורם. סיבה נוספת היא החלטת ועדת התביעות שקבעה שיש להתייחס ליהודי צפון אפריקה כנפגעי שואה לכל דבר ולפצות אותם. כשהתברר שאפשר לקבל פיצוי הרבה ניצולים חשפו את האירועים. בנוסף לאלה קיימת ההחלטה האמריקאית לדחוק בכל מדינה שבידיה מסמכים ונתונים על השואה לחשוף אותם. ההחלטה התקבלה לפני כעשור ומאז ארה"ב דוחקת במדינות לגלות את מסמכי הארכיונים שלהם, וכך נחשפים האירועים".
יתכן שהאירועים הושתקו והודחקו כדי שלא להצטרך לשלם פיצויים לניצולים?
"בהחלט יתכן שכן. בישיבה של מרכז המחקר של הכנסת שהתקיימה בדצמבר 2007 הוצגו נתונים על גובה הפיצוי הצפוי. מדובר במאתיים מיליון שצריך להעביר לניצולי לוב וטוניס, עוד לפני שדנו בפיצוי לניצולים ממרוקו. בהחלט יתכן שיש לסכומים האלה השפעה על ההדחקה הזו".
ד"ר חיים סעדון, מראשי הכנס ומי שהקים את מרכז התיעוד, המחקר והמידע על יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה ביד בן צבי, רואה בכנס אירוע חשוב ומשמעותי ביותר. זאת לנוכח השתתפותם בו של מומחים מרחבי העולם. "המטרה כעת, מעבר לחשיפות שבכנס, היא לעורר את השיח הציבורי בפרשה שהייתה רדומה במשך שנים ארוכות".
בדבריו מספר ד"ר סעדון דוגמאות למכלול החשיפות הצפויות להיחשף במהלך ימי הכנס. "יש הרבה נושאים שלא זכו לקבל מקום בתודעה הכללית", הוא אומר. "ד"ר אלי בר חן מאוניברסיטת מינכן יחשוף את תרומתם המשמעותית של יהודי מרוקו בחרם על המוצרים הגרמניים. הוא מסתמך על מסמכים שעד לתקופה האחרונה היו בארכיונים סגורים שנפתחו לאחרונה. מסתבר שלחרם שניהלו יהודי מרוקו הייתה חשיבות גדולה מאוד שהטרידה את הגרמנים. הם לא ציפו להשתתפות בחרם ולעוצמה כזו של התנגדות".
מה היה מקור כוחם של יהודי מרוקו בחרם הזה?
"היה להם תפקיד חשוב מאוד. הם היו יבואנים של מוצרים מרכזיים. הם היו בכירים בבנקים. היו בהם שנשאו במשרות כלכליות בכירות. לא מדובר רק במנהלי חנויות ולכן להחלטה שלהם ללחוץ לביצוע החרם הייתה משמעות רבה מאוד. מסמכים מארכיון משרד החוץ הגרמני מוכיחים שהחרם הזה הטריד אותם מאוד. מדובר במסמכים שהיה ניתן להגיע אליהם במשך שנים רבות, אבל לא היה אף חוקר גרמני שטיפל בחומר הזה".
סעדון מציין כי אמנם התופעה הייתה משמעותית מאוד במרוקו, אך ניתן היה למצוא אותה גם בלוב, אלג'יריה וטוניסיה.
מסתבר שסוגיית שיתוף הפעולה עם הנאצים הטרידה לא רק את יהודי אירופה, אלא גם את יהדות צפון אפריקה. בפרשה אותה חושף בכנס סעדון עצמו מתגלים חילוקי דעות ומאבקים פנימיים בקהילה בעיר ספאקס שבטוניס אודו שיתוף פעולה שכזה. "לפני כעשור פתחו האמריקאים ארכיונים ודחקו במדינות נוספות לחשוף מסמכים הנוגעים לשואה. בין המסמכים התגלה הניסיון של ראש הקהילה בספאקס, הנרי כהן, להגן על התנהלותו בימי כניסת הנאצים לצפון אפריקה".
"ביוני 43', שלושה חודשים אחרי שהסתיים הכיבוש הגרמני הוגש כתב האשמה נגד הנרי כהן. נטען שהוא עסק בשחיתות ושיתף פעולה עם הנאצים. הוא ניסה לגונן על עצמו, ובכך יש חזרה לסיפור היודנראטים ושיתוף הפעולה עם השלטון הנאצי", אומר סעדון המתאר סוגיות נוספות שעמדו בליבן של מחלוקות פנימיות בקהילות השונות: "ראשי הקהילה נשלחו למעצר בית, וכאן התעוררה מחלוקת סביב השאלה מי מוגדר ראש קהילה. סוגיה נוספת היא טיפול ראשי הקהילות בגיוס היהודים לעבודות כפייה ובאיזו מידה יש לשתף פעולה עם הנאצים כדי להציל".
באשר לשיתוף הפעולה הצרפתי המוכר והידוע עם השלטון הנאצי מציין ד"ר סעדון כי היות שלטון וישי שלטון אנטישמי היא עובדה ידועה, אך מדובר בהתנהלות שהגיעה לשיא במספר מוקדים יהודיים. האירוע החמור ביותר היה בכפר טיניריר. "שלטון וישי התעלל ביהודים. בכנס אנחנו חושפים את פרשת טיניריר. יהודי הכפר חויבו ללבוש בגדים שחורים ולהתפלש בבוץ בשלולית מים גדולה. הוטלו עליהם מיסים מופקעים. היו ועדות חקירה סביב הפרשה בשנים שבין 43' ל-49'. יהודי צרפת לקחו חלק בועדות הללו וסדרת מסמכים חשפו את ההתעללות. היו מקרים נוספים של התעללות משטר וישי ביהודים כחלק משיתוף הפעולה עם הנאצים. כך היה בתימנאת ובמקומות אחרים, אבל מעבר לכך ידועה ומוכרת האנטישמיות של וישי ידועה".
ד"ר סעדון מציין מספר דוגמאות לגורלם של יהודים בלוב, אלג'יריה, מרוקו וטוניסיה בימי המלחמה. "במחנה ג'אדו היו כחמשת אלפים יהודים מיהודי לוב. חמש מאות מהם מתו מדיזנטריה בגלל שלא היו שם אמצעי טיפול. אז אמנם לא מדובר בחיסול מכוון של היהודים אלא במחלה, אבל אם הם לא היו מרוכזים במחנה הריכוז הזה הם לא היו מתים במחלה. 160 יהודים מלוב הועברו למחנה ברגן בלזן. מאתיים מיהודי טוניס הועברו לצרפת ומשם למחנות הריכוז. כשלושים יהודים מיהודי טוניסיה נהרגו בהפצצות המלחמה. פעילים פוליטיים יהודים הועברו למחנות בצרפת ואחר כך למחנות ריכוז. כמאתיים מיהודי טוניס ששהו בצרפת הועברו למחנות הריכוז כחלק מיהודי צרפת", מזכיר סעדון דוגמאות.
פרשה נוספת הנחשפת במהלך ימי הכנס היא הטיפול אותו העניקו יהודי מרוקו לפליטים יהודים שנמלטו מאירופה. "יהודים שברחו מאירופה הוכנסו על ידי משטר וישי למחנות הסגר. שם הם הופקרו ורק יהודי מרוקו היו אלה שהתגייסו לנהל את המחנות ולסייע להם. אונר"א, ארגון הסיוע של האו"ם, שממש בימים אלה החל את פעילותו, סייע ליהודי מרוקו בטיפול בפליטים. בראש ועדת היהודים שטיפלו בפליטים עמדה אישה יהודייה בשם הלן קאזס בן עטר".
"בארצות הברית צילמתי הרבה מאוד מסמכים וחומר של אונר"א על אותה פרשה", מספר סעדון ומזכיר גם את ארגון הג'וינט כמסייע ליהודי מרוקו בטיפול בפליטים שנמלטו למחנה ההסגר.
איפה היה כל החומר הזה? למה הוא נחשף רק עכשיו?
"בעשור האחרון הייתה דחיפה גדולה לחשיפת הפרשות הללו ואחרות. אחת הסיבות היא גילם של הניצולים שמספרם הולך ומתמעט והם חשים צורך להעביר את סיפורם. סיבה נוספת היא החלטת ועדת התביעות שקבעה שיש להתייחס ליהודי צפון אפריקה כנפגעי שואה לכל דבר ולפצות אותם. כשהתברר שאפשר לקבל פיצוי הרבה ניצולים חשפו את האירועים. בנוסף לאלה קיימת ההחלטה האמריקאית לדחוק בכל מדינה שבידיה מסמכים ונתונים על השואה לחשוף אותם. ההחלטה התקבלה לפני כעשור ומאז ארה"ב דוחקת במדינות לגלות את מסמכי הארכיונים שלהם, וכך נחשפים האירועים".
יתכן שהאירועים הושתקו והודחקו כדי שלא להצטרך לשלם פיצויים לניצולים?
"בהחלט יתכן שכן. בישיבה של מרכז המחקר של הכנסת שהתקיימה בדצמבר 2007 הוצגו נתונים על גובה הפיצוי הצפוי. מדובר במאתיים מיליון שצריך להעביר לניצולי לוב וטוניס, עוד לפני שדנו בפיצוי לניצולים ממרוקו. בהחלט יתכן שיש לסכומים האלה השפעה על ההדחקה הזו".