משה ולך, מורה למחשבת ישראל ואזרחות באולפנת 'להבה' בשומרון, מארגן סיורים בפולין, סבור כי יש להמתין מעט עם מסעות בני הנוער ולבצע אותם בגיל מעט מאוחר יותר.
לדבריו ביומן ערוץ 7 אמנם מדובר במסע חשוב מאוד לעיצוב תודעתו של בן הנוער אך "בתוכי אני חש שאולי זה מוקדם מדי להגיע לשם בגיל הזה של שביעית או שמינית".
הוא מציין כי הוא עצמו אמנם התחבר לנושא השואה רק בעקבות הנסיעה, אך הוא סבור שזאת בגלל שהיה זה בגיל מאוחר יותר ולא בגיל תיכון.
"אין ספק שזה עושה ותורם רבות לבני הנוער, אבל בתוך הלב עמוק הייתי אומר שהציונות הדתית הייתה צריכה להעביר את המסעות הללו לישיבות ההסדר ולמכללות. בני הנוער הם כחומר ביד היוצר, אולי זה טוב, אבל נראה לי שלפעמים אנחנו יותר מדי לוקחים את הנוער למקומות שאנחנו רוצים שהם יגיעו אליהם ואנחנו לא מאפשרים להם להתגבש לתפיסת עולמם לבד. לפעמים אנחנו, אנשי החינוך מושכים יותר מדי לכיוון אחד ולא נותנים לבני הנוער להתגבש ולהתעצב לבד".
"ליל הסדר בנוי על שאלות ואח"כ על תשובות. אני לא מרגיש שאנחנו נותנים די מקום לשאלות ובמקום זה אנחנו מתמקדים בתשובות. לכן אני חושב שראוי להעביר את הסיורים הללו לגילאים מאוחרים ומגובשים יותר. הנערים מתעניינים מאוד ורוצים לקבל, וכל מה שנגיד הם מוכנים לקבל, אבל לפעמים יש זמן לשתוק. אנחנו לא נותנים הם את הרווח להתמודד קצת עם השאלות בעצמם".
לשאלת המראיין, עוזי ברוך, אומר ולך כי קיים הבדל בין מסעות של בני נוער דתיים למסעות מקבילים של בני נוער חילוניים. "קיים הבדל בין הנוער בציונות הדתית לנוער החילוני, גם בהכנה וגם בתכנים. אצל הדתיים יש דגש על העולם שהיה לפני השואה, על החסידות ועולם התורה וזה משפיע על מהלך המסע. מסעות אצל בני נוער חילוני הם מרווחים בעוד אצל הדתיים יותר מרוכז כי רוצים להספיק הרבה חומר".
ולך מגדיר מסע מוצלח לפולין דווקא ככזה שגורר שינוי שמתחיל לאחר הנחיתה בישראל. "מסע מוצלח זה כשאנחנו מגיעים לארץ ומבחינת הנערים המסע לא הסתיים אלא רק התחיל. כשהנער נפגש שם עם שם של אדם גדול וכאן הוא מתחיל להתעניין במסרים וברעיונות של אותו אדם זו ההצלחה".