במאמרו השבועי בעלוני פרשת השבוע מסביר הרב ישראל רוזן את הביטוי 'נבל ברשות התורה' ומשליך אותו על הפרשיות האחרונות שפורסמו בכלי התקשורת של התעללות אמהות בילדיהן.

"הביטוי הייחודי שטבע הרמב"ן "נבל ברשות התורה", טופח על פניו של כל מי שמבקש למצוא צידוק תחת כנפי השכינה, להתנהגות בלתי מוסרית, ולתרץ זאת כ'היתר' או בהעדר התנגדות הלכתית מפורשת", אומר הרב רוזן.

לדבריו, "הביטוי 'נבל ברשות התורה' הוסב במרוצת הדורות לתו-ביקורת רועמת לא רק כלפי התהוללות וסיפוק 'תאוות בהיתר' שאינן פוגעות בזולת. אדרבה, בדורותינו מקובל יותר להשתמש ב'תואר' דוקא כלפי התנהגות פוגענית בין אדם לחברו, או בין אדם לחברה (לקהילה, למדינה) בחסות 'היתר הלכתי'. ה'נבל ברשות התורה' הפך להיות יותר 'נבל כלפי אחרים בהיתר התורה', וההבדל ברור... "

הרב רוזן ממשיך במאמרו ומתייחס לאירועים האחרונים שפורסמו בכלי התקשרות על התעללות אמהות בילדיהן, "יורשה לי להסיט את הנבָלה ל'התפתחות' דרמטית נוספת, ל'נבָלה בחסות התורה', לשם שמים, כביכול. לנגד עיני הפרשיות הנוראיות המרצדות בתקשורת מזה חדש-חדשיים: התעללות אמהות-נבָלות בילדיהן, פרי בטנן, בחסות התורה, בשם ה'צדיקוּת' ובמסווה סמיך של פרישות. תחת מעטה 'פרישותי', סופר-צניעותי, מתגלות תועבות שאין המקלדת יכולה לפולטן ולא האוזן לשומען. ולא מדובר במקרה פסיכופטי בודד; הן מתרחשות בירושלים, ובבית-שמש ובנתיבות, ובחלקן במסגרת 'כתתית'. ומי יודע עד היכן התפשטו שלוחות ה'פרישות' הממאירה? האם חלילה נצפה בקרוב בעבודת ה'מולך' יחד עם 'בעל פעור'? ".

הרב רוזן קובע כי "גם אם כל ה'מומחים' לחברה החרדית בכלל, ולאגף 'בעלי התשובה' בפרט, יטענו בתוקף כי אין קשר בין המקרים, והכל מוגלה מקרית שפרצה פה ושם - לא אקבל! בעיני יש קשר, למרות שאינני מכיר איש מן הפרשיות, ואולי דוקא בשל כך. הקשר הוא קפיצה קיצונית לחיים דתיים כיתתיים, מהולה בתורות מיסטיות ה'מתחברות' לשום מקום...".

מפרישות לפריצות

הרב רוזן ממשיך ואומר כי "כפסיכולוג חובב אני מרשה לעצמי לטעון כי בולמוס צניעות-היתר מוליכה את האדם-האשה דוקא לכיוון הנגדי, מפרישות לפריצות, ולא בשל משחק המילים המפתיע. בעיני זו אקסיומה, התקֵפה לפחות אצל בני אדם שחוו קפיצות-דרך ומעברים חדים בהתנהלות הדתית של חייהם. בעיקר אני חושש מאנשים ונשים אשר הבקרה השכלית השתבשה אצלם, לטובת אמונה-עיורת, מיסטיקה או אלילות-בשר-וָדָמית".

"לא בכדי אלילות עבודה-זרה מהלכת בכל התנ"ך, ובתרבויות פרימיטיביות ומודרניות, שלובת-זרוע עם פריצות, גילוי עריות ועיוותים שבינו-לבינה. וכבר העירו חכמינו: "לא עבדו (ישראל) ע"ז אלא להתיר להם עריות בפרהסיא (סנהדרין סג,ב)", הוסיף.