60 שנה מלאו למדינת ישראל מאז יום הכרזת המדינה בה' אייר התש"ח. מאז התקדמה ישראל בצעדי ענק אל מצבה הנוכחי כיום. באותו הזמן מנה היישוב היהודי בארץ כ-600 אלף תושבים. כיום האוכלוסיה היהודית בישראל מתקרבת לכשישה מיליון יהודים. ישראל בשנים אלו הפכה להיות אחת המדינות המודרניות והמפותחות בעולם. עולם התורה התפתח בקצב ענק, ומאות ישיבות גבוהות וישיבות הסדר מעטרים את מדינת ישראל בכל רחביה, בפרט בערים ירושלים ובני ברק מרכזי התורה הגדולים. וכן מאות כוללים, וציבור של רבבות, יושבים ועוסקים בתורה מידי יום ביומו.

כלכלת ישראל התפתחה בצעדי ענק, וישראל מייצאת יצוא נרחב למדינות רבות בעולם. אף שמדינת ישראל נלחמת עדיין על קיומה ובטחונה, צבא ישראל, בעזרת ד' אוזר ישראל בגבורה, ניצח בכל מערכות ישראל, ומגן עליה בגבולות ושומר על ביטחונה השוטף. העלייה היהודית נמשכת מהתפוצות. ומדינת ישראל למרות החסרונות והצללים שמתלווים אליה, היא עדיין היצירה האלוקית המיוחדת במינה של שיבת ציון לאחר אלפים שנות גלות, ועוד תמשיך ותעלה אל יעדה להיות מדינת ישראל האידיאלית היהודית, נושאת שם ד' בעולם, ומאירה את האור האלוקי התורני לעולם כולו. 'כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים'.



לכבוד שנת השישים, בחרנו להתמקד באירועים מרכזיים שהיו בשנים אלו, אירועים שהיוו שלבים וצעדים בהתפתחותה של מדינת ישראל, והמייצגים את סמליה. וודאי שהיו עוד אירועים גדולים וחשובים, ולא התיימרנו להקיף את כולם, או לבחור דווקא את החשובים ביותר, אך בחרנו אירועים חשובים, המסמלים שלבים בהתפתחותה של מדינת ישראל. הרקע לאירועים נבחר על פי הבקשות האמצעיות של תפילת שמונה עשרה, חכמה – מדע, התשובה, קיבוץ גלויות, המשפט, ההתגברות על האויבים, עולם התורה, ירושלים, ומנהיגות ישראל בדורנו. ואנו תפילה שכשם שזכינו ל'אתחלתא דגאולה' ומודים אנו על כך לריבונו של עולם, כן נזכה במהרה ל"והשיבה שופטינו כבראשונה", ו"לצמח דוד עבדך מהרה תצמיח" ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו.



האירועים:

יום הכרזת המדינה

העלייה הגדולה

מבצע קדש

משפט אייכמן

ישיבת מרכז הרב – עולם התורה במדינת ישראל

העברת הכנסת לירושלים

כ"ח אייר - שחרור ירושלים

מלחמת יום הכיפורים

גוש אמונים

מבצע אנטבה

פיצוץ הכור האטומי

הרב אורי זוהר - החזרה בתשובה בישראל

שלום הגליל

עליית יהודי אתיופיה

עליית יהודי רוסיה

נחשוןוקסמן

חומת מגן

אילן רמון - האסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל




הכרזת המדינה בה' אייר תש"ח – התחלת המדינה.

'נחית בחסדך עם זו גאלת' – לראשונה ריבונות ישראל על ארצו.

מדינת ישראל קמה אחרי אלפים שנות גלות בו נדד העם היהודי בארצות נכר גורש וגלה מארץ לארץ, והיה נתון לביזוי ומשיסה בקרב העמים. רק לאחר התעוררות השיבה של עם ישראל לארצו לפני יותר ממאה שנה, ובייחוד על ידי חובבי ציון והתנועה הציונית בראשותו של הרצל, החלו צעדים ראשונים ממשיים למען הקמת מדינה לעם היהודי שתהווה מקלט בטוח לבני העם הנרדף.

בארץ ישראל התבסס היישוב היהודי עם הנהגת מועצת העם, שבראשות תנועות הפועלים, והגיע לכדי 600 אלף נפש. וביום שישי ה' אייר תש"ח עם סיום המנדט הבריטי, ולאחר ההחלטה ההיסטורית של אומות העולם בכ"ט בנובמבר, הקוראת לאפשר לעם היהודי להקים בית לאומי בארץ ישראל, הכריז רה"מ דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. מרגע הקמת המדינה, התקיימה מלחמה על קיומה, מלחמת השחרור. כבר למחרת ההכרזה פלשו צבאות ערב לתוך ישראל הקטנה, ומלחמת השחרור התלקחה במלוא עוצמתה. רק לאחר כשנה וחצי של מלחמה שקטה הארץ, והמדינה התפנתה לעסוק במשימות האזרחיות השוטפות של מדינה שזה עתה נולדה.



קליטת גלי העלייה הגדולים מכל הארצות – קיבוץ הגליות

"ושא נס לקבץ גליותנו" – קיבוץ הגליות הוא האתחלתא דגאולה.

המשימה הלאומית הראשונה אתה התמודדה מדינת ישראל הייתה קליטת גלי העלייה הגדולים שבאו עם קום המדינה. עד הקמת המדינה בה' אייר התש"ח, היו שערי הארץ נעולים וסגורים בפני יהודי העולם, בהם גם פליטי השואה שביקשו מנוח לכף רגלם. השלטון הבריטי לחם נגד עלייתם של יהודים לארץ ישראל, ואפשר רק למספרים מוגבלים של יהודים להיכנס לארץ. בשל כך החלה מלחמת ההעפלה, בהם ניסו המעפילים לעלות לארץ ישראל בדרכים לא ליגאליות, בעזרת תושבי היישוב היהודי בארץ. עם הקמת המדינה, נפתחו שערי הארץ לכל יהודי העולם, וגלים עצומים של יהודים עלו לארץ, בעיקר מארצות המזרח. קרוב למיליון עולים הגיעו לארץ בתקופה של כשנתיים מקום המדינה, קיבוץ הגלויות הגדול ביותר שהיה בדורנו. בתקופה זו, נערכה הנהגת העם לקליטת המוני העולים, ובשל כך הונהגה בישראל תקופת הצנע. בהם הוטלו הגבלות על הציבור בצריכת המזון באספקת החשמל ועוד.



תשט"ז - מבצע קדש

עם סיום מלחמת השחרור, סבלה המדינה ממתקפות טרור מגבולה הדרומי, כנופיות בשם 'הפדאיון' שבאו בעיקר מחבל עזה הכריזו מלחמה על ישראל וביצעו פיגועים בקרב האוכלוסייה. בשנת תשט"ז יצאה ישראל לראשונה למבצע צבאי בעזרת צבאות צרפת ואנגליה נגד הצבא המצרי בסיני, שמגבולה זה פרצו מחבלי הפדאיון. מבצע זה הרחיק את הפדאיון והצבא המצרי מסיני. ואולם לאחר המבצע נאלצה ישראל בלחץ בינלאומי לסגת חזרה לגבולה.



לכידת אייכמן – גזר הדין בח' טבת תשכ"ב

"והשיבה שופטינו כבראשונה" – עשיית דין צדק בפושעים הנאצים

אייכמן נחטף בידי המוסד בי"ד אייר תש"כ

הובא לישראל בכ"ד אייר תש"כ

גזר הדין בח' טבת תשכ"ב למוות

הוצא להורג באור לכ"ח אייר תשכ"ב

תקומתה של מדינת ישראל מספר שנים אחרי השואה האיומה באירופה, ביטאה את קיומו הנצחי של עם ישראל- 'בדמייך חיי' - למרות החורבן שעבר. אחרי שהעולם כולו ראה את גורל ישראל האכזרי, אפילו אומות רחוקות מידידות לישראל, תמכו בהקמתה של מדינת ישראל, בעת הצבעת האו"ם בכ"ט בנובמבר. ואולם החשבון עם הפושעים הנאצים האחראים לזוועה האיומה של חורבן העולם והשמדת שליש מעם ישראל לא נסגר. מדינת ישראל המשיכה לרדוף אחרי הצדק בעשיית דין בפושעים הנאצים ובעוזריהם. שיא של עשיית צדק זו, באה עם לכידת הפושע הנאצי אדולף אייכמן ימ"ש שהיה אחראי על מבצע ההשמדה ההמוני במחנות ההשמדה. הוא נלכד בידי סוכני המוסד הישראלי באייר תש"כ במקום מחבואו בארגנטינה, והובא לישראל ונשפט בירושלים במשפט פומבי, בו הוצגו עדויות ניצולי השואה בפני העם בישראל והעולם כולו. משפט זה מהווה מסמך חשוב בזיכרון השואה. אייכמן נידון כמובן למוות, נתלה, גופו נשרף, ואפרו פוזר בים. מעט צדק נעשה במשפט זה נגד הזוועה הגדולה ביותר שהתרחשה עלי אדמות.



תשכ"ד - ישיבת 'מרכז הרב' עוברת לקרית משה

השיבנו אבינו לתורתך – תקומת עולם התורה בתוככי מדינת ישראל

העברתה של ישיבת 'מרכז הרב' לקריית משה מהבניין הישן ברחוב הרב קוק בירושלים, היווה מעבר בין דורות, מהדור הישן של מרכז ירושלים, בה פעל האבא הראי"ה קוק זצ"ל, לשכונה החדשה בקרית משה, לדור החדש של צעירי ארץ ישראל המקבלים את התורה ברוח הארץ ישראלית של תורת הרב קוק. מעבר זה היווה שלב חשוב בהתפתחות ישיבת האם של הישיבות הציוניות בארץ, מרכז הרב מייסודו של הרב קוק, הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, שראה בחזונו את מדינת ישראל כנושאת שם ה' בעולם, ובמרכזה ישיבה מרכזית עולמית. ישיבה בה לומדים את כל חלקי התורה: הלכה, תלמוד, אגדה ומחשבת ישראל. הישיבה החלה להתפתח עם הנהגתו של בנו וממשיכו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בשנת תשט"ז, עת הגיעו ראשוני התלמידים מישיבת כפר הראה של הרב נריה. הישיבה החלה לקרום עור וגידים, וצמחה תוך שנים מועטות להיות 'ספינת הדגל' של תנועת הציונות הדתית. מכוחה הוקמו אחר כך ישיבות גבוהות, ישיבות הסדר וישיבות תיכוניות של 'בני עקיבא' בכל רחבי הארץ.

במקביל לעולם זה, התפתח עולם תורה ענק של ישיבות בירושלים ובני ברק, מייסודם של חניכי ישיבות הגולה, פוניבץ', מיר וחברון. בהשראת החזון איש, והרב כהנמן, ראש ישיבת פוניבץ'. וכך צמחו ירושלים ובני ברק להיות מרכזי התורה הגדולים בארץ. זכורה הפגישה ההיסטורית בין רה"מ בן גוריון לחזון איש בה הגיעו להסדר 'תורתו אומנותו' שאפשר לתלמידי הישיבות להמשיך לשקוד על תלמודם. אז היה מדובר על 400 תלמידים בלבד, וכיום לאחר 60 שנה, מדובר על רבבות בני ישיבות העוסקים בתורה יומם ולילה, ושומרים על כוחה וחוסנה הרוחני של מדינת ישראל.



תשכ"ו – חנוכת משכן הכנסת בירושלים

'ולירושלים עירך ברחמים תשוב' – עם ישראל שב לירושלים בירת ישראל לנצח

מאז ומתמיד שאפה מדינת ישראל וממשלתה להפוך את העיר ירושלים להיות בירתה. בשנה הראשונה לקום המדינה קיימה הכנסת את ישיבותיה בתל אביב. עם קריאת האו"ם לבינאום ירושלים החליטה ממשלת ישראל להעביר את הכנסת ואת כל מוסדות השלטון לירושלים. בו' טבת תש"ט עלתה הכנסת לירושלים. תחילה שהתה מספר חודשים בבניין הסוכנות היהודית, ואחר כך בי"ב אדר תש"ט עברה למרכז העיר בבניין פרומין ברח' קינג ג'ורג', שם קיימה ישיבותיה במשך כ-16 שנה. בי"ד אלול תשכ"ו עברה הכנסת למקום משכנה הקבוע כיום בקרית הממשלה בירושלים. במקביל להעברת הכנסת לירושלים החליטה ממשלת ישראל להעביר את משרדי הממשלה לירושלים. לשם כך הועברו משרדים שונים לירושלים לקריית הממשלה בגבעת רם, ואפילו למזרח ירושלים. כיום רוב מוסדות השלטון נמצאים בירושלים: הממשלה, הכנסת, משרד האוצר, החוץ, בית המשפט העליון, ועוד.



מלחמת ששת הימים. ושחרור הר הבית בכ"ח אייר תשכ"ז

"ניהלת בעזך אל נוה קדשך" – " והנחילם ישועה ועטרת ניצחון תעטרם"

לאחר מבצע קדש, חלה רגיעה מסוימת, ואולם עדיין הטרור נמשך, מצרים בראשותו של נאצר איימה באיומי מלחמה, השיא הגיע בעת שסגרה מצריים את מיצרי טראן, ותכננה מלחמה על ישראל יחד עם סוריה. אליהם הצטרפה ברגע האחרון ירדן שרצתה לקחת 'נתח' בעוגה.. ואולם ישועת ד' כהרף עין, במבצע בזק אווירי בלילה של ערב יום המלחמה הושמדו חילות האוויר של צבאות ערב. מאות מטוסי אויב הושמדו בעת חנייתם בקרקע, בקהיר ובעמאן, ובדמשק, ולצה"ל הובטחה עליונות אווירית, בתוך שישה ימים גברה ישראל על צבאות ערב, ושחררה את אדמות המולדת, ירושלים העתיקה, יהודה ושומרון, רמת הגולן, חבל עזה, ומדבר סיני. סר האיום הקיומי על ישראל למשך שנים, ומדינת ישראל הייתה למדינה חזקה ועצמאית בגבולות בני הגנה.

הרגע ההסטורי שנצור בלבבות עם ישראל היה רגע השחרור של הר הבית והכותל המערבי, שריד מקום בית מקדשנו, עת פרצו לשם הצנחנים וקראו את הקריאה ההיסטורית: 'הר הבית בידינו'. חיילי צה"ל פרצו בדמעות שליש עת נפגשו עם הכותל המערבי. העם היהודי כולו ראה אז אצבע אלוקים והתגלות השכינה, עת שב העם לראשונה אחרי שנות גלות ארוכות אל מחוז חפצו, מקום קדשו, הר הבית מקום בית המקדש, מקום השכינה אשר אליו היו נשואות עיני כל הדורות.

לאחר המלחמה ממשלת ישראל פתחה מיידית בעבודות להרחבת רחבת הכותל המערבי, והרסה בתים מהרובע המוגרבי, וכן הקימה מחדש את הרובע היהודי בעיר העתיקה. שכונות חדשות נבנו בירושלים החדשה, בהם: רמות אשכול, הגבעה הצרפתית, נווה יעקב, פסגת זאב, גילה, הר חומה ועוד. ירושלים חזרה להיות עיר מאוחדת, וראשיה הבטיחו שוב ושוב שירושלים בירת ישראל תישאר מאוחדת לנצח נצחים. כיום גם הפריפריה של ירושלים, יישובי בנימין מצפון, ביתר עילית וגוש עציון בדרום, בתהליך התפתחות.



תשל"ד – מלחמת יום הכיפורים



"יתן ה' את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם"

מלחמת יום הכיפורים, פרצה בהפתעה גמורה בעיצומו של היום הקדוש, יום הכיפורים תשל"ד, ותפשה את ישראל בלתי מוכנה. צבאות מצרים וסוריה התקיפו את ישראל מצפון ודרום וחדרו את הגבול, הקיפו את המוצבים הקדמיים ואף שבו חלק מחייליהם. בצפון הגיעו הכוחות הסוריים כמעט עד גדות הכינרת. ואולם אז הגיעה ישועת ד' הגדולה, כוחות צבא מעטים ברמה הצליחו לעצור בניסי ניסים את הצבא הגדול של סוריה, וכשהגיעו כוחות המילואים הגיע המפנה הגדול, מתקפת האויב נהדפה והמלחמה עברה לתוך סוריה. בדרום הצליחו הכוחות לעכב את התקדמות הצבא המצרי, ולאחר מכן עברו יחד עם כוחות המילואים למתקפת נגד. כוחות צה"ל הצליחו לפרוץ את התעלה בין שתי ארמיות מצריות, ולחדור למצרים, ומשם להתחיל לאגף את הצבא המצרי שמצא את עצמו במצור. אז הגיעה המלחמה לסיומה.

במלחמה קשה זו, נהרגו 2300 חיילים והיא גרמה לטראומה קשה בחברה הישראלית. אחרי הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים האווירה הייתה ששוב לא יעז צבא אויב לתקוף את מדינתנו, ולא ציפו ששוב תיפתח מלחמה עם צבאות ערב ושתגבה מחיר דמים כה כבד, ותהווה סכנה קיומית מוחשית לבית הלאומי. תוצאות מלחמה זו, גרמו לשבר גדול בחברה הישראלית, וברצון למנוע מלחמה בכל מחיר. כתוצאה מכך קמו תנועות 'השלום' אשר קראו לסגת משטחי ארץ ישראל ההיסטוריים מתוך מטרה להשיג שקט ושלום. מהצד השני, מלחמה זו גרמה למדינות ערב לחדול מהמחשבות על ניצחון על ישראל במלחמה. מצד סוריה שרר לאחר המלחמה שקט כ-25 שנה בגבולה עם ישראל. ואילו מצרים פנתה לדרך הדפלומטית וקיוותה להשיג את מה שרצתה להשיג במלחמה, במסגרת הסכם, כפי שאכן היה אחר כך בהסכמי קמפ דיויד.



תשל"ד – הקמת גוש אמונים – ההתיישבות ביש"ע

"והביאך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך"

בסיום מלחמת ששת הימים, בהגיעו לכותל המערבי אמר הרב צבי יהודה: "חזרנו הביתה ומכאן לא נזוז לעולם ועד". חדורי אמונה והכרה בשליחות הגדולה ליישב את אדמות המולדת, הלכו תלמידיו להתיישב בחברון עיר האבות, ולחדש את ההתיישבות בכפר עציון ובאזור כולו.

ועדיין השומרון לב הארץ, היה ריק מיהודים. או אז התארגנה קבוצה להתיישב בשומרון, הם עלו לחווארה בט"ו בסיוון תשל"ד, ושם כעבור מספר שעות פונו בידי כוחות צבא, לאחר מכן במאבק ציבורי רחב וממושך שבו ועלו על הקרקע 7 פעמים נוספות, עד שבפעם האחרונה בחנוכה תשל"ו עלתה הקבוצה לסבסטיה יחד עם אלפים רבים, והממשלה אישרה הקמת יישוב יהודי ראשון בשומרון. כמו כן אישרה הממשלה הקמת יישוב בעפרה סמוך למחנה הר חצור. עם עליית מנהיג הליכוד, מנחם בגין לשלטון אישרה ממשלתו הקמת יישובים רבים נוספים, בהם בית אל, נוה צוף, שילה, קדומים ועוד. אט אט התפתחה ההתיישבות היהודית בכל רחבי יהודה ושומרון, לב הארץ. בבנימין, בשומרון, בדרום הר חברון ובחבל עזה. לא קלה הייתה הדרך, האויב ניסה לפגע בכל עת, להקשות בדרכים, ולבצע פיגועים, ואף מבית היו חוגים שהתנגדו לאחיזת העם היהודי בחבלי ארץ אלו. אך למרות העיכובים, המשיך להתפתח היישוב היהודי ביהודה ושומרון והגיעה לכמאתיים אלף איש. המהלך עדיין בשיאו - ליישב את כל אדמות המולדת במיליוני יהודים ולחזור אל האדמות של חבל עזה, מדבר סיני, שנמסרו לאויבינו ולהגיע אל החזון הגדול של ארץ ישראל השלמה.



תשל"ו – מבצע אנטבה (מבצע יונתן). ו' תמוז תשל"ו

"לא תעמוד על דם רעך" – ישראל נחלצת להציל את בניה מיד אויב

איומי הטרור על ישראל לא פסקו מאז תקומתה, ובתקופה מסוימת החלו ארגוני הטרור לפגוע ביהודים אף מחוץ לגבולות המדינה, כפי שהיה ברצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. בכ"ט סיון תשל"ו נחטף מטוס עמוס בנוסעים ישראלים שעשה דרכו מנתב"ג לכיוון פריס על ידי מחבלים שהסיטו את מסלולו לכיוון אנטבה שבאוגנדה. החוטפים דרשו מישראל לשחרר מחבלים והציבו אולטימטום בו אם לא ייענו מיידית דרישותיהם, יוציאו את כל החטופים שהיו כ-105 ישראלים להורג. במבצע מזהיר חילצו חיילי צה"ל את החטופים והחזירום לישראל. במהלך המבצע נהרג יוני נתניהו מפקד המבצע שעליו הוסב שם המבצע ל'מבצע יונתן'. היתה זה אחת מהפעולות הצבאיות המזהירות ביותר שביצעה מדינת ישראל ושאלחריה נלמדו שיטותיה בצבאות העולם. כן הביאה פעולה זו כבוד והערכה רבה לישראל.



תשל"ז – החזרה בתשובה – הרב אורי זוהר

 "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך" –תנועת התשובה בישראל

מדינת ישראל נוסדה בעיקר בידי קבוצות הפועלים שהגיעו מרוסיה, בעלי ההשקפה הסוציאליסטית אשר התרחקו ממסורת התורה. בהתאם להשקפתם, עיצבו את אופייה של המדינה, כמדינה דמוקרטית מודרנית מערבית וכך עיצבו את מערכת החינוך ומערכת המשפט. כעבור עשרות שנים, החלה בחוגים רחבים תופעה של חזרה בתשובה אל השורשים היהודיים. הבנים שקיבלו חינוך מרוחק ומנוכר למורשת, התעוררו לשוב אל מורשתם, ולחפש את משמעות היותם יהודים. אחת הפרשיות שעשתה רושם רב בקרב הציבור בארץ, הייתה החזרה בתשובה של הרב אורי זוהר, שהיה שחקן ובימאי נערץ בקרב הנוער. הוא הגיע יום אחד לטלוויזיה, כשהוא לבוש בציצית עם זקן, והכה בתדהמה והלם את קהיליית השחקנים והציבור בארץ. אורי זוהר פרש ללמוד בישיבה, למד רבנות, והיה למרצה ומחזיר בתשובה. שנים אחר כך, השתמש בכישרונותיו והפיק תכניות שידור של תנועת ש"ס, תנועה שעסקה בהשבת יהודי המזרח לשורשים. ש"ס הקימה רשת חינוך ארצית 'אל המעיין' שמטרתה להחזיר עטרה ליושנה. תופעה נוספת של חזרה בתשובה היו קציני צה"ל שחיפשו משמעות לפעולתם, ותוכן לחייהם, בהם ניתן למנות את תא"ל אפי איתם, יוצא עין גב, שחזר בתשובה והתחזק ב'מכון מאיר' בירושלים, מכון לימוד לחוזרים בתשובה, שהוקם על ידי ראשו, הרב דב ביגון, יוצא קיבוץ, חוזר בתשובה בעצמו. בשנים האחרונות התגברה החזרה בתשובה הנובעת מחיפוש העצמי, ורבים שבים לזרמי חב"ד וברסלב.





תשל"ז – המהפך, עליית הליכוד לשלטון

'את צמח דוד מהרה תצמיח" – צמיחת ההנהגה בישראל.

בא' סיון תשל"ז אירע מהפך בתולדות הפוליטיקה הישראלית, לאחר 29 שנים של שלטון מפא"י עלתה תנועת הליכוד לשלטון בראשותו של מנחם בגין, מי שהיה בעבר מפקד האצ"ל בשנים של טרם הקמת המדינה. היה זה סמל לחילופי ההנהגה במדינת ישראל. עד אז נשלטה המדינה בידי דור המייסדים, מפא"י ותנועת העבודה, מייסודם של תנועות הפועלים, שבראשם עמד רה"מ הראשון דוד בן גוריון, שעמד בראש ארגון 'ההגנה' טרם הקמת המדינה. מנחם בגין היה אדם המקורב למסורת ישראל. ב-שבע שנות כהונתו, פעל לצמצום הפערים בין האוכלוסיות והעדות, מה שנקרא עד אז 'ישראל השניה'. וכן אישר הקמת יישובים רבים ביהודה ושומרון, 'הרבה אלוני מורה' כהגדרתו, מתוך מטרה לצרף אזורים היסטוריים אלו למדינת ישראל. מאידך חתם על הסכם קמפ דיויד עם מצרים, במסגרתו נמסרו סיני וחבל ימית לידי המצרים, ובכך לראשונה נוצר תקדים של עקירת יישובים יהודיים בארץ ישראל בידי ממשלת ישראל. תקדים של "שטחים תמורת שלום".

תקדים שנוצל אחר שנים בידי אריאל שרון שר הביטחון דאז, בעקירת וגרוש יהודי גוש קטיף. לאחר הנסיגה מסיני יצא בגין למבצע 'שלום הגליל' להרחקת ארגוני הטרור מגבולה הצפוני של ישראל. לאחר שנה וחצי התפטר ופרש לביתו, ואחרי כ-8 שנות הסתגרות ומחלה, נפטר באדר תשנ"ב, והתקיימה לו הלוויה יהודית צנועה כפי בקשתו.

ממשיכו רה"מ יצחק שמיר, היה ראש ארגון הלח"י, הארגון השלישי בתנועות השחרור של טרם הקמת המדינה. גם שמיר המשיך בביסוס ההתיישבות ביהודה ושומרון, ובתקופתו גדלה האוכלוסייה היהודית ביו"ש מארבעים אלף תושבים לכמאה ועשרים אלף יהודים. שמיר לעומת קודמיו, דחה כל יוזמה של נסיגה משטחי א"י, והשתדל לשמור על הריבונות היהודית בכל חלקיה.



תשמ"א – פיצוץ הכור האטומי

והיא שעמדה לאבותינו... והקב"ה מצילנו מידם"

בחג השבועות תשמ"א יצאה ישראל למבצע הצלה מיוחד. טייסי חיל האוויר הישראלי הגיעו לכור האטומי בעיראק והשמידו אותו לחלוטין, ובכך מנעו את פיתוח פצצות האטום של עיראק בראשותו של סדאם חוסיין, דבר שהיה מסכן מיידית את קיומה של מדינת ישראל והעולם כולו. רק כעבור שנים כשהכיר העולם בסכנת שלטון סדאם ידעו האנשים ההגונים להודות לישראל על מבצע ההצלה שישראל עשתה. פעולה זו חשפה את יכולתה של ישראל להגן על עצמה בחסדי ה' גם מאיומים רחוקים.



תשמ"ב – מבצע שלום הגליל

עם ניצחונה של ישראל על שכנותיה במלחמת יום הכיפורים, האופציה הצבאית של מדינות ערב נדחקה הצדה, מפני חשש להפסד נוסף, ואת מקומה תפשו ארגוני הטרור ובראשם הפת"ח. הללו התבצרו בלבנון לאחר שסולקו מירדן, והקימו שם מדינת מחבלים. מהגבול הצפוני היו חודרות חוליות מחבלים לתוך ישראל לבצע פיגועים, המפורסמות שבהם: הטבח במעלות, מעל 20 ילדים שנרצחו בחדירת מחבלים, הרצח באביבים, ועוד.

מדינת ישראל החליטה לשים קץ למדינת המחבלים המתפתחת מצפונה, ובאייר תשמ"ב פתחה במבצע 'שלום הגליל' להרחקת איום הטרור מגבולה הצפוני. במלחמה זו שנקראה מאוחר יותר 'מלחמת לבנון' הגיעו כוחות צה"ל עד בירות. עקב וויכוח פנימי בישראל לגבי הרחבת המלחמה עד לבירות, והצדקת יעדיה, לא הושלמה המלאכה, המחבלים גורשו לתוניס, וכעבור מספר חודשים נסוגה ישראל לרצועת הביטחון, למרות שלא השיגה את השקט המיוחל בגבול. אף על פי כן, ביטאה מלחמה זו את תעוזת ישראל ליזום מלחמה להבטחת ביטחונה ושלומה. מלחמה זו הביאה שקט לגליל ולצפון הארץ למשך קרוב ל- 20 שנה.



תש"ן – עליית יהודי רוסיה, ופתיחת מסך הברזל

"וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו"

במשך שנים היו שערי בריה"מ נעולים ולא התאפשרה עליית יהודים מארץ הקומוניזם.



עם המהפך בשלטון ברוסיה ונפילת הקומוניזם בשנת התש"ן, נפתח מסך הברזל, והמוני יהודים החלו לעלות לארץ ישראל - כמיליון יהודים עלו לארץ בתוך תקופה של שנה וחצי. עליה זו שינתה את פני האוכלוסייה, העולים מרוסיה, הביאו עמם מדענים רבים, וידע רב בהשכלה, וכן עלייה זו איזנה את האיום הדמוגרפי של ערביי ישראל. לעליה זו התלוו צללים שכן חלק נכבד ממנה אינם יהודים והם מהווים קרוב לשליש מהעולים.

קודם לכן בשנים שהיו שערי בריה"מ סגורים בפני יציאה, זכורים לטוב אסירי ציון אשר פעלו למען שחרור יהודי בריה"מ, בהם נתן שרנסקי שלאחר מעצר ממושך בכלא הסוביטי הגיע לארץ בשנת תשמ"ו, יוסף ביגון, אידה נודל, ועוד. עולי רוסיה שמילאו את כל הארץ, רוכזו בעיקר בערי הספר והפיתוח, כאשדוד, אשקלון, באר שבע, כרמיאל, ערד, קצרין ועוד.





תשנ"א – 'מבצע שלמה' עליית יהודי אתיופיה

"ושא נס לקבץ גליותנו"

מבצע בני שלמה, במהלך י"א סיון תשנ"א משך 35 שעות הועלו לארץ 14,500 יהודי אתיופיה. מטוסי חיל האוויר ביצעו 35 גיחות. קודם לכן בשנת תשמ"ה התבצע 'מבצע משה', היה זה מבצע חשאי להעלאת יהודי אתיופיה ברכבת אווירית בחודשים כסלו – טבת של אותה שנה, כשסכנה ריחפה על אותם האתיופים שצעדו מאתיופיה עד הגבול הסודאני. לגבי עצם העלאת יהודי אתיופיה היו על כך דיונים שונים, ובסופו של דבר קיבלה הממשלה את פסק ההלכה של הרב עובדיה יוסף שקהילת 'ביתא ישראל' הם יהודים, ויש להעלותם לארץ, כן קיבלו פסק זה הרבנים הראשיים שלאחריו הרב שפירא והרב אליהו, ואז הוחלט על פסק הרבנות של 'גיור לחומרא', ולחייב את האתיופים בטבילה עקב החשש להתבוללות.



תשנ"ד – עם ישראל מתפלל על נחשון וקסמן

"וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו"

בזמני המלחמה וטרור יודע עם ישראל למצוא את המשותף ולהתאחד למרות השסעים החברתיים והאידיאולוגיים המפרידים בימי השגרה. בזמנים אלו עם ישראל כולו הופך להיות משפחה אחת. כך היה בזמן חטיפת החייל נחשון וקסמן בידי מחבלים בחודש מרחשוון תשנ"ד, כשכל עם ישראל התפלל להצלתו. נחשון נחטף בידי מחבלי חמאס והוחזק בבית נטוש בכפר הערבי 'ביר נבאללה' שבין ירושלים לרמאללה. חלוצי סיירת מטכ"ל יצאו למבצע צבאי לחלצו, אמנם המבצע לא הצליח, ונחשון נהרג בידי תוקפיו, וכן סרן  פורז נהרג במבצע החילוץ. אך רגעי אחדות אלו נצרבו בתודעת עם ישראל. בייחוד זכורה דמותו של האב, אשר הודה לעם ישראל שהיה שותף בתפילות ובכאב המשפחה, וכן קיבל על עצמו את דין שמים, ובכך קידש שם שמים ברבים.





תשנ"ז – פתיחת מנהרות הכותל

"ולירושלים עירך ברחמים תשוב"

בי"א תשרי תשנ"ז החליט רה"מ בנימין נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל לציבור הרחב. במנהרות הכותל ישנם עתיקות המעידות על הקשר והשייכות של העם היהודי לירושלים ולמקום בית המקדש. פתיחת המנהרות נתקלה בהתנגדות עוינת של ערביי ישראל והרש"פ, ומשך יומיים נפתחה אש לראשונה על חיילינו באזורי יהודה ושומרון. בסופו של דבר נשארו המנהרות פתוחות, ועם ישראל התקדם צעד נוסף להכרת עברו ומורשתו בעיר הבירה ירושלים, ובשאיפה לשוב ולחזור אל העיר העתיקה ואל מקום בית המקדש.



תשס"ב – מבצע 'חומת מגן'

"חזק את ידי מגיני ארץ קדשנו"

בעקבות הסכמי אוסלו שנחתמו בתשנ"ג כ-8 שנים קודם לכן, נמסרו שטחים וערים בחבל עזה וביהודה ושומרון לשליטת הרשות הפלשתינית בראשות אש"ף. כתוצאה ממהלך זה התגבר הטרור ברחבי הארץ, ארגוני הטרור אשר מצאו חסות ברש"פ, החלו לפעול בחפשי ובאין מפריע ולשלח מחבלים מתאבדים לתוך מדינת ישראל לעריה ויישוביה. שיאם של הפיגועים היו בפיצוצים של מחבלים מתאבדים בתוך אוטובוסים ומסעדות בערי ישראל. העורף בישראל נהיה כולו חזית.

בחורף תשס"א עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הגיעו פיגועי ההתאבדות למימדים שישראל לא הכירה. בין הפיגועים הגדולים שהיו באותה שנה: הפיגוע בדולפינאריום, הפיגוע בסובארו בירושלים, בחודש אדר תשס"ב הגיע הטרור לשיא - מחיר כבד של מאה יהודים הרוגים בחודש אחד. שיאם של הפיגועים היה בפיגוע הנורא במלון פארק בנתניה בעיצומו של ליל הסדר, שם נרצחו כשלושים בני אדם, ונפצעו יותר ממאה. ממשלת ישראל החליטה לצאת למבצע 'חומת מגן' לביעור קיני הטרור ביהודה ושומרון. תוך עשרה ימים חזרה השליטה הצבאית על כל ערי יהודה ושומרון, ושקט גדול שרר אחר כך בכל מרחבי הארץ למשך שנים, שתוצאותיו ניכרות עד היום.



תשס"ג - טיסת החלל של רמון

'וחננו מאתך חכמה בינה ודעת'

בי"ג בשבט תשס"ג טס לראשונה אסטרונאוט ישראלי, אילן רמון, לחלל. התרגשות גדולה הייתה בקרב קהיליית המדע הישראלי, ובקרב הציבור בארץ. רמון לקח עמו לחלל סמלים של מדינת ישראל, סמל של מדינת ישראל, סמל של חיל האוויר, וכן ספר תורה מיוחד מניצול שואה. בייחוד ריגשו מילותיו של רמון מהחללית על שהוא זוכה לראות את ירושלים מהחלל, וכן שעשה קידוש בליל שבת בחלל. בסיום הטיסה אירעה תקלה, והחללית צנחה והתרסקה בעת החזרה לכדור הארץ, ואילן ושאר הטייסים נספו באסון.

אילן רמון הוא חלק מקהיליית המדע הישראלי שהצטרפה לפרוייקטים בין לאומיים. בין רשימת המדענים הישראלים שקנו שם עולמי, ניתן לציין לאחרונה את פרופ' ישראל אומן, שקיבל פרס נובל לכלכלה, על תרומה בתחום המתמטיקה ותורת המשחקים.