גבריאלה גרינפילד אלמנתו של יהודה הי"ד, שנהרג מנפילת הקטיושה בכפר-גלעדי, שוחחה היום ביומן ערוץ 7 על ההתמודדות היום-יומית שלה עם השכול. לדבריה היא אינה הולכת לטקסי יום הזיכרון: "אני לא מתחברת לטקסים הללו, מאז שהטקסים הללו נוגעים לי באופן אישי יש לי הרגשה של דברת-יתר בטקסים הללו", אמרה.
יהודה הותיר אחריו בת, שכיום היא בגיל ארבע וחצי ובן בגיל שנתיים, "המשכנו בחיינו בלי אבא", מספרת גבריאלה, "יש המון אנשים שאוהבים, תומכים ובעיקר זה גורם לנו לגלות כוחות שאתה לא יודע שקיימים בך, הקב"ה נותן כוחות וזה משהו שמשתנה עם המצב, לפני-כן לא הרגשתי שאני יכולה לגדל את הילדים לבד ועכשיו אני מצליחה".
"בשנה שעברה לפני יום הזיכרון הייתי מאוד מבולבלת, לא היה לי ברור הקשר בין האובדן לבין היום הלאומי. מצד אחד אני קשורה לאובדן ומאידך זה יום לאומי, גם היום לא ברור לי הקשר הזה", "אחרי השנה הראשונה שחווים הכול בפעם הראשונה, השנה יש כבר אסטרטגיות של התמודדות, אני יודעת מה קשה יותר ופחות ונערכת לזה".
גרינפילד סיפרה כי לבתה רעיה יש זיכרונות רבים מאביה לעומת רון, שמכיר את תמונת אביו אך היה צעיר מדי, מכדי לזכור אותו.
גרינפילד מספרת גם על הכעס שחשה כלפי הצבא, על צורת התנהלות הצבא בשנים האחרונות, על המוסריות המעוותת כהגדרתה, על ההתנתקות שנעשתה בידי הצבא שיצרו שבר בעם ישראל, וגם על התנהלות הצבא במלחמה, על הדאגה למה יגידו ארגוני זכויות האדם ומה יגידו בעולם ורק לבסוף הדאגה לשלום חיילנו.
"קודם כל צריך לחושב על המשימה, דבר שני צריך לחשוב איך יחסכו כמה שיותר חיי חיילים, ורק אחר כך לדאוג גם לצד ההומניטארי".
"יהודה היה חלק מהחיים שלי, ונשאר חלק מהחיים שלי, זה אני", סיימה גרינפילד.
