פעילי מטה חיפה למען ארץ ישראל ערכו אתמול שתי משמרות מחאה בסמוך לכנס לשכת עורכי הדין בו השתתפה גם נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש.
הפעילים מחו כנגד עשר החלטות של בית המשפט העליון כנגד התיישבות ביש"ע וכנגד אופייה היהודי של מדינת ישראל, כלשונם. משמרת מחאה אחת הוצבה בכניסה למרכז המסחרי בשדרות בן גוריון והשנייה בפינת רחוב הגפן.
הפעילים הציגו מספר פסקי דין שהביאו אותם לצאת למחאה זו בהם פסק הדין שעל פיו הסוכנות היהודית אינה רשאית להפלות בין יהודים לשאינם יהודים בהקצאת קרקעות.
גם פסק הדין המפורסם שהביא להריסת הבתים בעמונה נמצא ברשימה. השופטים כתבו "נשתכנענו כי אם תידחה העתירה מתכננים העותרים להתנגד להריסת המבנים ולפינוי המקום... כך עולה באורח ברור מתוך אתר האינטרנט שנפתח למאבק בו נקראים כל התומכים 'לבוא ולהתבצר בעמונה'.. לא מצאנו אפוא הצדק להיענות לבקשת הדחייה".
בפסק הדין הנוגע למצעד התועבה כתבו השופטים כי גם אם יקבלו את הטענה לפיה רוב הציבור לא מעוניין בקיום המצעד אין זה מצדיק פגיעה בחופש הביטוי. לדבריהם רק במקרים חריגים ש"מזעזעים את אמות הסיפים" תוצדק הגבלה על חופש הביטוי.
בנוסף בין פסקי הדין מופיעים גם פסקי דין הנוגעים לנערה שהתנגדה לתוכנית ההתנתקות, הפרות חוק כנגד חקלאים פלסטינים, השימוש ב"נוהל שכן" וספק דין בעניין תיחום מגוריו של פלסטיני בו בג"צ טוענים ש"זהו אמצעי חריף שיש להשתמש בו במקרים מיוחדים".
עוד מופיע ברשימה פסק הדין שאישר למעשה את תוכנית ההתנתקות, המדינה טענה כי הפינוי ישפר את מרקם החיים של הפלסטינים ויפחית את רצונם לפגוע באוכלוסייה הערבית והעותרים טענו כי תוכנית ההתתנקות תעודד את ערביי ישראל שיגיעו למסקנה כי הטרור הצליח. אז מי צדק?