מליאת הפתיחה החגיגית של ועידת הנשיא "פונים אל המחר" ערכה דיון תחת הכותרת "מביטים אל המחר", בו השתתפו מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר, הנרי קיסינג'ר, הפילוסוף הצרפתי הידוע, ברנארד אנרי לוי, ועמוס עוז הישראלי.

הנרי קיסינג'ר פתח בדברים על התנהלות האומות בטיפול בהתחמשות האיראנית וטען כי ישראל אינה לבד במערכה נגד איראן גרעינית. עם זאת, ביקר קיסנג'ר את המירוץ לחימוש גרעיני של מדינות רבות מדי בעולם. קיסינג'ר הוסיף, כי בכל העולם מדברים על התוצאות החמורות בגין שימוש צבאי בטכנולוגיה הגרעינית אך מצד שני כולם ממשיכים במרוץ בכדי להשיג את הכוח הגרעיני ומכאן המצב רק יחמיר.

"המערכת הבינלאומית צריכה להגדיר לעצמה קריטריונים כיצד היא מתייחסת להתחמשות גרעינית. בהיעדר לוחות זמנים ברורים וסנקציות בעלות משמעות, אנו עלולים למצוא עצמנו עם איראן גרעינית או מול הצורך לנקוט צעדים מרחיקי לכת",  אמר קיסינג'ר והוסיף "ישראל מרגישה שהיא נותרה לבד במערכה ולכן המדינות הדמוקרטיות, שכבר הבינו את דחיפות האיום הגרעיני מצד איראן, צריכות לתרגם את הדיבורים שלהן למעשים קונקרטיים".

ברנאר אנרי-לוי אמר בדיון כי "כדי שיהיה לנו עתיד, העם היהודי יצטרך להגיע להסכם עם העולם הערבי בכלל ועם הפלסטינים באופן ספציפי. אם העם היהודי יהיה בעל אמונה בעשור הקרוב, בעתיד הקרוב,  אזי המייסדים הציונים שלנו יהיו שוב האור לגויים".

עמוס עוז דיבר על החברה הישראלית ועתיד מדינת ישראל. עוז טען בדבריו כי ישראל, מבחינה תרבותית, מצויה בתור הזהב שלה. עוז טען כי תמיד קשה לזהות תור זהב בזמן היותו, הפרספקטיבה תמיד מעניקה כלים טובים יותר לזיהוי תקופות של פריחה.

עוז הוסיף כי "השנים האלה הן תור הזהב של אמנויות, סרטים, מדע וטכנולוגיה. המדינה הקטנה הזאת בכל מקום בעולם. תרגומים של סופרים ישראלים ב-50-60 שפות בכל רחבי העולם. מוסיקה ישראלית, קולנוע, טכנולוגיה ומדע נמצאים בכל העולם. זהו טבעו של תור זהב לא להיתפס כתור זהב תוך כדי זה שהוא קורה".



בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אמר עוז כי "מציאת פיתרון לקונפליקט ישראלי-פלסטיני הוא הצל הכבד ביותר על המציאות הישראלית. פתרון של שתי מדינות לשניע עמים בלתי נמנע, ואפילו מחויב המציאות. ההכרה שכולנו צריכים היא שאנחנו לא לבד בארץ הזאת. לא הגענו לארץ ריקה מאדם. גם הפלסטינים לא לבד, אפילו לא בירושלים. אני מזהה את הבעיה במאות אלפי הפליסטים שנרקבים במחנות הפליטים הבלתי ראויים למחיה. הבעיה היא לא ביטחון, לא ירושלים, אלא מאות האלפים של פליטים. זאת המיטה שבה צומחים פנאטיות ואלימות. אם היתי צריך להמליץ, הייתי אומר להוציא אותם לבתים, לעבודה, לא בישראל אלא במדינה הפלסטינית שצריכה לקום".

"אני סוציאל דמוקרט", ציין עוז, "אני מאמין במדינת רווחה, אני מאמין בחברה של סולידריות. הסולידריות של תחילת המדינה נשחקה מאוד. לפני 25 שנה בבית שאן ילדה קטנה אמרה "אני רעבה". וכל המדינה הייתה מוזעזעת. והכנסת מייד התכנסה, והוקמה תכנית להזנת ילדים בבתי ספר. היום למרבה הצער, אם ילדה הזאת תאמר שהיא רעבה, האדמה לא תרעד יותר. אנחנו צריכים לשקם את הסולידריות למרות ואולי בגלל השוני והגוון".

עוז סיים את דבריו ואמר כי "אם שתי הבעיות אלה ייפתרו – עתיד נפלא מונח לפנינו, כי האקלים הישראלי הוא של יצירתיות פרודוקטיבית".