מדד מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל פורסם לקראת הכנס השנתי של המרכז, אשר ייערך מחר ויוקדש לנושאי תעסוקה, הכנסה וצמצום פערים חברתיים.
לכנס הוזמנו חוקרים ומומחים בכירים מחו"ל, מקרן המטבע הבינלאומית (IMF), מה-OECD, מהמרכז האירופי לחקר מדיניות רווחה, וממכון ברוקינגס בארה"ב ואחרים.
מדד טאוב לתחושת הביטחון החברתי של הציבור, המבוסס על סקר שביצע מרכז טאוב בחודש זה (מאי 2008) עומד על 58.2 נקודות. המדד משקף שינוי מגמה וירידה בתחושת הביטחון הכלכלי-חברתי של הציבור בישראל לעומת השנה הקודמת (המדד היה בשיאו במאי 2007, ברמה של 62 נקודות).
הירידה בביטחון החברתי בולטת במיוחד בתשובות בדבר חשש מאבטלה ומפני הידרדרות לעוני. המשיבים מושפעים מההאטה המסתמנת במשק הישראלי והעולמי, ולמרות שאיננה פוגעת עדיין ברמת החיים הנוכחית היא כבר גורמת לחששות מפני העתיד. החששות גדולים יותר אצל קבוצות האוכלוסייה החלשות, ובמיוחד אצל בעלי ההכנסות הנמוכות, אצלם חלה ירידה בערכי המדד, מ-50.5 ל-48.4 נקודות.
הסקר מגלה, שקיים קונצנזוס ציבורי, שסוגיית הפערים החברתיים הינה בעיה מרכזית של החברה הישראלית, וכי הציבור סבור שיש להתמודד עמה בעדיפות גבוהה – למעלה מ-75% מהנשאלים סבורים, שהפערים הכלכליים-חברתיים בישראל המשיכו וגדלו בשנה האחרונה, ו-90% מהמשיבים סבורים, שצמצום פערים הוא אחד התפקידים החשובים של הממשלה.
עוד מתגלה בסקר, שרוב הציבור (57% "במידה רבה" ועוד 29% "במידה מסוימת") משוכנע, שניתן להקטין באופן משמעותי את רמת אי-השוויון ואת רמת הפערים החברתיים והכלכליים בישראל. מצד שני, רוב הציבור סבור, שהמדינה ומוסדותיה אינם עושים די לצמצום הפערים, אלא להיפך, תורמים להגדלתם. תחושה זו עולה מהתשובות לשאלה, "איך לדעתך משפיעה המדיניות הכלכלית של הממשלה על הפערים החברתיים". 60% מהנשאלים בסקר השיבו, שהיא מגדילה פערים (41% "במידה רבה", ועוד 19% "במידה מעטה"). רק 16% מהנשאלים סבורים, שהממשלה מקטינה את הפערים. ממצאים אלה תואמים גם לתשובת הציבור לשאלה, מי נהנה מפירות הצמיחה הכלכלית? ובכן, נמצא, כי הציבור סבור שפירות הצמיחה הכלכלית של השנים האחרונות נפלו לחיקם של העשירים בלבד (29%) או בעיקר (44%) ורק כחמישית (21%) מסכימים עם הטענה, שעם הזמן פירות הצמיחה יחלחלו לכל חלקי האוכלוסייה.
ממצא מעניין בסקר מגלה פן נוסף של אכזבת הציבור מפועלה של המדינה לצמצום פערים. בתשובה לשאלה, "למי היית פונה, בראשונה, במקרה שתיקלע למצוקה כלכלית או חברתית" התגלתה נטייה מובהקת של הציבור, שלא לפנות לגורמים שלטוניים בבקשת עזרה בעיתות מצוקה. רק 15% השיבו, שיפנו בראש ובראשונה לשירותי רווחה ממשלתיים או עירוניים בעת משבר, בשעה ש-45% השיבו שיפנו למשפחה. עוד 34% ציינו שאינם מצפים בעת מצוקה לעזרה מאף גורם. יתרה מכך, חוסר האמון בשירותי רווחה ממוסדים משתקף גם בהערכתו החיובית של הציבור כלפי פעילותם של תורמים ונדבנים פרטיים במימון ובהספקת שירותי רווחה – קרוב ל-85% מהמשיבים השיבו שפעילותם רצויה (אם כי רק מחציתם סברו שהיא משמעותית) ורק כ-16% הביעו הסתייגות מפעילות התורמים והנדבנים הפרטיים בתחום זה.
לגבי הדרכים להקטנת הפערים, קיימת כמעט אחידות דעים, שיש לצמצם את פערי השכר במשק: 40% תומכים בהשגת המטרה בשילוב שני אמצעי מדיניות, העלאת שכר המינימום והגבלת גובה השכר במגזר הציבורי; 38% נוספים מציעים לפעול רק על-ידי העלאת שכר המינימום ו-7 אחוזים בלבד סבורים שהגבלת גובה השכר במגזר הציבורי לבדו הוא אמצעי יעיל להשגת המטרה. לגבי רמת פערי השכר הרצויה במגזר הציבורי: מסתבר, ש-28% סבורים שהפער צריך להיות פי 2, ועוד 26% סבורים שהוא צריך להיות פי 5. היתר מוכנים "להשלים" עם פערים של פי 10 (16%) או פי 20 (6%) ורק 12% מהנשאלים השיבו שלדעתם אין צורך להגביל כלל את השכר במגזר הציבורי.