בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר שלוש שנות מאסר וחצי על ראמד לקווה, עובד זר מהודו, שהודה והורשע בהתעללות בחסר ישע. לקווה התעלל בקשיש בן 85 בעל נזק מוחי שבו טיפל. הוא נהג להכות אותו ולסטור לו מדי יום.
"בעשרות הזדמנויות, מידי יום ביומו נהג הנאשם להכות את הקשיש, סטר לו בפנים והיכהו בצידי הראש או בגב באמצעות ידיו.
במספר הזדמנויות היכה הנאשם את הקשיש בפניו באמצעות כפפות, בגד, כרית, או מגבת שהחזיק ביד, בעט בקשיש בחזהו וכן טילטל את ראשו. כמו כן במספר הזדמנויות הטיח הנאשם את הקשיש בחוזקה במיטה", נכתב.
השופט כתב "דווקא כאשר מדובר בהתעללות בקשיש ע"י עובד זר, משום ריבוי המטופלים וריבוי העובדים הזרים, יש משמעות ניכרת בהעברת מסר לעובדים הזרים בדבר חובתם לנהוג בכבוד בקשישים שהם מטפלים בהם ושלמטרה זו נשכרו".
"אין אמנם קשר סיבתי בין מותו של הקשיש לבין מעשי הנאשם, אולם אי אפשר להתעלם מהעובדה המצערת שבערוב ימיו, במקום לסיים את חייו בכבוד בילה הקשיש את ימיו האחרונים במחיצתו של מטפל שהיה אמור להקל על חייו ובמקום זאת התעלל בו מידי יום ביומו, ורמס את כבודו ברגל גסה. עם זאת, למרות העונש הראוי שקבעתי שיש לגזור על הנאשם, לא אוכל להתעלם מהכלל הקבוע בפסיקה שיש לכבד הסדרי טיעון, ככל הניתן. יחד עם זאת, גם עונש של שנתיים שהוצע ע"י התביעה אינו מספק את צורכי הענישה", הוסיף השופט.
"רבים מהקשישים במדינה שזקוקים למטפלים הם תשושים או סיעודיים ונזקקים למטפל צמוד, ומרבית המטפלים הינם עובדים זרים, על כן רק עונש שיהדהד באזני העובדים הזרים יוכל להשיג את מטרתו. אוי לה לחברה שאינה מגינה על זקניה, וכשם שביהמ"ש הינו אביהם של יתומים, כך הוא חייב להיות אפוטרופסם של זקנים חסרי הגנה וביהמ"ש חייב להפעיל את מלוא עוצמתו וסמכותו ע"מ להעניק הגנה כזו, ולעביר מסר בדבר חובת המטפלים לשמור על צלם אנוש של מטופליהם".
רק משום הכלל שנקבע בפסיקה שביהמ"ש אמור לכבד הסדרי טיעון לא אגזור על הנאשם את העונש שהיה ראוי שיגזר עליו ואני מטיל עליו עונש של 5 שנות מאסר מהן 3.5 שנים בפועל החל מיום מעצרו 8.1.08 ו- 18 חודשי מאסר עלת תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה דומה.