היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, התערב בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה, וקבע כי למעביד אסור לקרוא את הודעות הדוא"ל של עובדיו, אלא אם ניתנה לכך הסכמה מפורשת מצד העובד.
מזוז נאלץ להתערב בעקבות תביעתה של טלי איסקוב. איסקוב טענה שפוטרה בשל הריונה, אולם החברת בה עבדה טענה שלא זו הסיבה וגיבתה את טענותיה במסרים מתוך הדואר האלקטרוני של איסקוב. השופטת סיגל דוידוב-מוטולה קבעה שבמקרים מסוימים מעקב מצד מעסיקים אחר תכתובות דואר אישיות אינו מהווה האזנת סתר אסורה ולפיכך מותר למעסיק של איסקוב להסתמך על הודעות הדואר האלקטרוני שלה.
היועץ המשפטי קובע כי "הסכמה לפגיעה בפרטיות צריכה למלא שני תנאים: עליה להיות הסכמה שניתנה מרצון חופשי, ועליה להיות הסכמה "מדעת", במובן זה שלאדם יהיה המידע הדרוש לו באורח סביר כדי לגבש הסכמה תקפה לפגיעה בפרטיותו. הדרישה להסכמה "מדעת" עוגנה לאחרונה בחקיקה בתיקון מס' 9 לחוק הגנת הפרטיות, במסגרתה תוקנה הגדרת "הסכמה" שבסעיף 1 לחוק באופן שהוספה הדרישה כי הסכמה תהיה "מדעת".
במסגרת המיוחדת של יחסי עבודה, המתאפיינים לעתים קרובות בפערי כוחות בין הצדדים, ועל רקע חובת תום הלב המוגברת החלה ביחסי עבודה, יש לבחון במשנה זהירות את הסכמתו של עובד בטרם ניתן להסיק כי התקיים בה יסוד החופשיות.
לשם גיבוש עמדה בשאלה האם ההסכמה המיוחסת לעובד ניתנה מרצון חופשי ניתן להיעזר באמות המידה שנקבעו בחוקי היסוד לפגיעה מוצדקת בזכות. סביר יהיה לייחס לעובד הסכמה חופשית לפגיעה בזכותו לפרטיות במסגרת יחסי העבודה אם הפגיעה נעשתה על ידי המעביד לתכלית ראויה, בהתחשב בנסיבות נתונות, ואם זו עומדת במבחני המידתיות, במובן זה שננקט האמצעי הפוגע באופן הפחות ביותר בפרטיות העובד לצורך הגשמת אותה תכלית (ראויה), ומתקיים יחס נאות בין התועלת למעביד לבין הפגיעה בפרטיות. אין מקום לייחס לעובד הסכמה לפגיעה בפרטיותו שלא לתכלית ראויה ושלא במידה הפחותה ביותר הנדרשת להגשמת אותה תכלית.