סטיב יוחנן אהב מאוד שהיה לו חתול שהסתובב סביבו כאשר הוא עבד בביתו. הוא אהב כאשר החתול שם את ראשו בחיקו או התכרבל על ברכיו. לאחר שהאלרגיות שלו התגברו והוא נאלץ לוותר על החתול, הוא התגעגע למגע שהיה לו עם החתול. הוא החל לחשוב על למידה ומחקר של הרגשות הנובעים ממגע.
כעת, יוחנן הן ה-40, מועמד לפוסט דוקטורט במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בריטיש קולומביה, וונקובר. הוא המציא אב טיפוס לייצור רובוטי בו הוא ישתמש לגלות כיצד בני האדם משתמשים במגע בשביל לתקשר.
מכשיר המבוסס על מגע, כמו שהוא יצר, יכול לתווך בין אנשים שונים שאינם מסוגלים לתקשר באמצעות שפה מדוברת.
למרות שלמחקר יכולות להיות השלכות על חיות מחמד רובוטיות, וזה בערך מה שיוחנן יוצר, הוא הרבה יותר מעוניין להשתמש בזה בשביל להבין את התקשורת בינאישית.
"אני מקווה שזה יפתח אינטראקציה בין בני האדם, ויעזור בפתרון ותיווך בין בני זוג. כלומר: משתמשים בטכנולוגיה בשביל להשיג אינראקציה עם אשם נוסף", הוא הסביר.
הרובוט השעיר הראה דומה לארנבת ללא עיניים, אף או פה. יוחנן השאיר את הדמות לא פרטי הפנים מכיוון שהוא רצה את הבובה למטרות מחקר בלבד, ולחקור בצורה אקסקלוסיבית את תגובות אנשים ליצור דרך מגע.
למרות שהיצור אינו מסוגל להסתובב, האדם יכול להרגיש אותו "נושם". אוזני ה"ארנב" שלו יתקשו או יתרככו כתגובה על איך שהוא "מרגיש" בעקבות מגע האדם.
כאשר הפרוייקט יסתיים, הייצור יהיה מסוגל לזהות את סוג האינראקציה: תפיחה, מחיצה וכדו, ואפילו להגיב בהתאם לכל סוג של קשר אנושי, אמר יוחנן.
לדוגמא: אם היצור שמח, הוא "ינשום" מהר ובקצב, אוזניו יהפכו נוקשות ויזדקפו. התגובות אינן כוללות קולות של חיות אלא מעין ויברציות שניתן יהיה להרגיש אותן.
הסנסורים של היצור הם ברזולוציה גבוהה מאוד, והן תשמורנה מידע לגבי מתי ואיפה המגע התרחש, כולל עוצמה ובתגובה למה, אמרה פרופסור קרון מקלין, היועצת של יוחנן באוניברסיטה. כאשר הוא יסיים, היצור יחובר למחשב והוא יוציא את תגובותיו בלי שהחוקרים יכתיבו לו את מצב הרוח.
יוחנן מאמין שהיצור הזה יוביל לפיתוח של חיות מחמד רובוטיות, המסוגלות להעביר מסרים בין בני זוג שמתראים לעיתים רחוקות. למשל אישה שעובדת בשעות אחרות מבעלה תוכל להעביר לרובוט את הרגשה, וכשהא יבוא הבייתה הוא יוכל "להרגיש" את תחושותיה.
עד כה, התחום הזה במדע עסק רק בהעתקה של רגש לחפץ, למסך המחשב. אבל התחום הזה היה מאוד אקטיבי. למרות שהרבה עבודה נעשתה בהצגת סימולציות של הרגשות, הפרוייקט של יוחנן מציג צד וגישה חדשנית לגבי רגשות ומגע.
בתחילת מחקרו הוא הביא לנבדקים כרית עם אוזניים קטנות. הכרית זיהתה רק תחושה של שמחה או חוסר בשמחה. רוב הנבדקים אמרו שהיה להם נחמד כל תהליך האינטראקציה עם הכרית. רק מעטים אמרו שהייתה להם תחושה "מוזרה".
בהמשך המחקר יוחנן כיסה את עיניהם ואוזניהם של הנבדקים, ובכך בידד את האינטראקציה של המגע משאר החושים.
יוחנו מקווה כי עוד הקיץ הוא יוכל להמשיך סט נוסף של מחקר עם נבדקים ועם הייצור הרובוטי החדש. בטווח הארוך, יוחנן מקווה שהוא יוכל לחקור כיצד בני האדם מתחברים לייצורים עם הפרווה לתקופות ממושכות.
אחד המוטיבים הראשוניים למחקר הזה, הוא שבעולם המודרני של היום, כאשר שולחים אי- מיילים, מדברים בטלפונים סלולאריים, וכדו'- המגע הופך להיות מחוץ לתמונה. "יש כמות אדירה של הוכחות מראות שהמגע בין בני האדם הוא חשוב ביותר לבריאות הנפשית והרגשית, וחיונית בצורה קריטית ביותר להתפתחות ילדים", אמרה מקלין. "על ידי הבנה טובה יותר של מה המגע תורם לנו, נוכל להוסיף את התרומה הזו גם לטכנולוגיה בה אנחנו משתמשים היום".
כעת, יוחנן הן ה-40, מועמד לפוסט דוקטורט במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בריטיש קולומביה, וונקובר. הוא המציא אב טיפוס לייצור רובוטי בו הוא ישתמש לגלות כיצד בני האדם משתמשים במגע בשביל לתקשר.
מכשיר המבוסס על מגע, כמו שהוא יצר, יכול לתווך בין אנשים שונים שאינם מסוגלים לתקשר באמצעות שפה מדוברת.
למרות שלמחקר יכולות להיות השלכות על חיות מחמד רובוטיות, וזה בערך מה שיוחנן יוצר, הוא הרבה יותר מעוניין להשתמש בזה בשביל להבין את התקשורת בינאישית.
"אני מקווה שזה יפתח אינטראקציה בין בני האדם, ויעזור בפתרון ותיווך בין בני זוג. כלומר: משתמשים בטכנולוגיה בשביל להשיג אינראקציה עם אשם נוסף", הוא הסביר.
הרובוט השעיר הראה דומה לארנבת ללא עיניים, אף או פה. יוחנן השאיר את הדמות לא פרטי הפנים מכיוון שהוא רצה את הבובה למטרות מחקר בלבד, ולחקור בצורה אקסקלוסיבית את תגובות אנשים ליצור דרך מגע.
למרות שהיצור אינו מסוגל להסתובב, האדם יכול להרגיש אותו "נושם". אוזני ה"ארנב" שלו יתקשו או יתרככו כתגובה על איך שהוא "מרגיש" בעקבות מגע האדם.
כאשר הפרוייקט יסתיים, הייצור יהיה מסוגל לזהות את סוג האינראקציה: תפיחה, מחיצה וכדו, ואפילו להגיב בהתאם לכל סוג של קשר אנושי, אמר יוחנן.
לדוגמא: אם היצור שמח, הוא "ינשום" מהר ובקצב, אוזניו יהפכו נוקשות ויזדקפו. התגובות אינן כוללות קולות של חיות אלא מעין ויברציות שניתן יהיה להרגיש אותן.
הסנסורים של היצור הם ברזולוציה גבוהה מאוד, והן תשמורנה מידע לגבי מתי ואיפה המגע התרחש, כולל עוצמה ובתגובה למה, אמרה פרופסור קרון מקלין, היועצת של יוחנן באוניברסיטה. כאשר הוא יסיים, היצור יחובר למחשב והוא יוציא את תגובותיו בלי שהחוקרים יכתיבו לו את מצב הרוח.
יוחנן מאמין שהיצור הזה יוביל לפיתוח של חיות מחמד רובוטיות, המסוגלות להעביר מסרים בין בני זוג שמתראים לעיתים רחוקות. למשל אישה שעובדת בשעות אחרות מבעלה תוכל להעביר לרובוט את הרגשה, וכשהא יבוא הבייתה הוא יוכל "להרגיש" את תחושותיה.
עד כה, התחום הזה במדע עסק רק בהעתקה של רגש לחפץ, למסך המחשב. אבל התחום הזה היה מאוד אקטיבי. למרות שהרבה עבודה נעשתה בהצגת סימולציות של הרגשות, הפרוייקט של יוחנן מציג צד וגישה חדשנית לגבי רגשות ומגע.
בתחילת מחקרו הוא הביא לנבדקים כרית עם אוזניים קטנות. הכרית זיהתה רק תחושה של שמחה או חוסר בשמחה. רוב הנבדקים אמרו שהיה להם נחמד כל תהליך האינטראקציה עם הכרית. רק מעטים אמרו שהייתה להם תחושה "מוזרה".
בהמשך המחקר יוחנן כיסה את עיניהם ואוזניהם של הנבדקים, ובכך בידד את האינטראקציה של המגע משאר החושים.
יוחנו מקווה כי עוד הקיץ הוא יוכל להמשיך סט נוסף של מחקר עם נבדקים ועם הייצור הרובוטי החדש. בטווח הארוך, יוחנן מקווה שהוא יוכל לחקור כיצד בני האדם מתחברים לייצורים עם הפרווה לתקופות ממושכות.
אחד המוטיבים הראשוניים למחקר הזה, הוא שבעולם המודרני של היום, כאשר שולחים אי- מיילים, מדברים בטלפונים סלולאריים, וכדו'- המגע הופך להיות מחוץ לתמונה. "יש כמות אדירה של הוכחות מראות שהמגע בין בני האדם הוא חשוב ביותר לבריאות הנפשית והרגשית, וחיונית בצורה קריטית ביותר להתפתחות ילדים", אמרה מקלין. "על ידי הבנה טובה יותר של מה המגע תורם לנו, נוכל להוסיף את התרומה הזו גם לטכנולוגיה בה אנחנו משתמשים היום".