חוקרי הטכניון, בשיתוף חוקרים ממערכת הביטחון, פיתחו מודל וגישה חדשניים אשר חסכו מיליוני שקלים וקיצרו במידה ניכרת את תהליך הפיתוח של הנגמ"ש החדש "נמר" (נגמ"ש כבד על בסיס טנק המרכבה). שיטת הפיתוח מאפשרת ביצוע של סדרת ניסויים לאופטימיזציה של מערכת המיגון באמצעות דגמים מוקטנים כתחליף לסדרת ניסויים יקרה וממושכת בקנה מידה אמיתי.
הפיתוח נעשה במסגרת עבודת הדוקטורט של סא"ל (בדימוס) אבי נויברגר, בהנחיתו של פרופסור דניאל ריטל מהפקולטה להנדסת מכונות. ד"ר נויברגר הציע את המחקר בעת שירותו כראש צוות המיגון במנהלת טנק המרכבה (מנת"ק) במשרד הביטחון. הצעת המחקר באה בעקבות שני אירועים טראומטיים של היפגעות טנקי מרכבה ממטעני גחון גדולים בציר קרני-נצרים בתחילת שנת 2002.
"כדי לשחזר אירועי היפגעות שכאלה ולפתח מערכות מיגון מתקדמות, נדרש לבנות דגמים משוריינים בגודל אמיתי, לבצע ניסויים יקרים ולנתח את תוצאותיהם", מסביר יוזם המחקר. "תהליך הפיתוח שתואר דורש משאבים רבים ואורך זמן". מטרת המחקר הייתה לבחון האם ניתן לבצע את סדרת ניסויי הפיתוח באמצעות דגמים מוקטנים על מנת לחסוך בעלויות ולקצר את זמן הפיתוח, כאשר בתום התהליך הפתרון הנבחר מאומת בניסוי בקנה מידה אמיתי".
בשלב ראשון (שנמשך כשנה) ערכו החוקרים חישובים בעזרתו של ד"ר שרון פלס מתעש ועל בסיס חישובים אלה ניבנו שני מתקנים בסיסיים שמטרתם אימות הדמיות בשני גדלים שונים ופרופורציונאליים. בשלב השני נעשה מיפוי של עוצמת פיצוץ קרוב (של מטען גחון למשל). בשלב שלישי נבחן עיוות לוח פלדה רתום תוך כדי פיצוץ, באמצעות חישוב ואימות בניסוי. "תוצאות המחקר הראו שניתן, במגבלות מסוימות, לבצע סילום (ניסויים בקנה מידה) של רכב משוריין החשוף לפיצוץ עז ממרחק קצר", מסביר ד"ר נויברגר.
בטכניון מציינים כי השיטה החדשה חסכה מיליוני שקלים והפיתוח מעורר עניין בחו"ל.
(בתצלום המצורף: שני מתקני ניסוי פרופורציונאליים (לפני הפעלת מטען חומר הנפץ), באמצעותם נבחנה הצעת המחקר.)
הפיתוח נעשה במסגרת עבודת הדוקטורט של סא"ל (בדימוס) אבי נויברגר, בהנחיתו של פרופסור דניאל ריטל מהפקולטה להנדסת מכונות. ד"ר נויברגר הציע את המחקר בעת שירותו כראש צוות המיגון במנהלת טנק המרכבה (מנת"ק) במשרד הביטחון. הצעת המחקר באה בעקבות שני אירועים טראומטיים של היפגעות טנקי מרכבה ממטעני גחון גדולים בציר קרני-נצרים בתחילת שנת 2002.
"כדי לשחזר אירועי היפגעות שכאלה ולפתח מערכות מיגון מתקדמות, נדרש לבנות דגמים משוריינים בגודל אמיתי, לבצע ניסויים יקרים ולנתח את תוצאותיהם", מסביר יוזם המחקר. "תהליך הפיתוח שתואר דורש משאבים רבים ואורך זמן". מטרת המחקר הייתה לבחון האם ניתן לבצע את סדרת ניסויי הפיתוח באמצעות דגמים מוקטנים על מנת לחסוך בעלויות ולקצר את זמן הפיתוח, כאשר בתום התהליך הפתרון הנבחר מאומת בניסוי בקנה מידה אמיתי".
בשלב ראשון (שנמשך כשנה) ערכו החוקרים חישובים בעזרתו של ד"ר שרון פלס מתעש ועל בסיס חישובים אלה ניבנו שני מתקנים בסיסיים שמטרתם אימות הדמיות בשני גדלים שונים ופרופורציונאליים. בשלב השני נעשה מיפוי של עוצמת פיצוץ קרוב (של מטען גחון למשל). בשלב שלישי נבחן עיוות לוח פלדה רתום תוך כדי פיצוץ, באמצעות חישוב ואימות בניסוי. "תוצאות המחקר הראו שניתן, במגבלות מסוימות, לבצע סילום (ניסויים בקנה מידה) של רכב משוריין החשוף לפיצוץ עז ממרחק קצר", מסביר ד"ר נויברגר.
בטכניון מציינים כי השיטה החדשה חסכה מיליוני שקלים והפיתוח מעורר עניין בחו"ל.
(בתצלום המצורף: שני מתקני ניסוי פרופורציונאליים (לפני הפעלת מטען חומר הנפץ), באמצעותם נבחנה הצעת המחקר.)