בימים אלו יוצא לחנויות הספרים בכל רחבי הארץ הספר העשירי בסדרה החגיגית "עם הספר", הרואה אור לכבוד שנת ה-60 למדינה, במסגרת פרויקט מיוחד של ידיעות אחרונות ובנק הפועלים.
הסדרה מציגה לקורא הישראלי בן זמננו, במהדורה עכשווית ונגישה, את החשובות שביצירות העבריות והיהודיות בכל הזמנים. והשבוע – כרך המלקט את החשובים שבכתביהם של כתריסר הוגים ואנשי מעש שהטביעו את חותמם על המחשבה הציונית ותולדתה המדינית – מדינת ישראל.
בהוצאת הספרים מסבירים כי הזרם המרכזי בציונות ביקש לבסס את ריבונותם, חירותם, ועצמאותם של היהודים. אבל למושג הריבונות, ולתפישת היהדות בציונות, היו גוונים רבים ומשמעויות שונות. החל מהמחצית השנייה של המאה התשע עשרה ועד לתקופה שבסמוך להקמת המדינה, הניבה המחשבה הציונית עושר בלתי רגיל של זרמים חברתיים, אידיאולוגיים וספרותיים.
הציונות ביקשה גם לחשוב מחדש את מצבו של היהודי בגלות, ולנסות לנסח קווי יסוד לקיום יהודי עצמאי. היו כאלה, כמו אחד העם ואליעזר בן יהודה ששמו את הדגש דווקא על העצמאות הרוחנית ותרבותית של החברה היהודית המתחדשת, היו אחרים כמו בן גוריון והרצל שהדגישו את היסוד המדיני או הצבאי, היו אלה שביקשו ליצור שיתוף פעולה בין האורתודוקסיה היהודית למפעל הקמת המדינה כמו הרב ריינס, והיו גם הוגים כמו בורוכוב, גורדון, ובמידה מסוימת גם הסופר י"ח ברנר, אשר בחנו את הצלחת התחדשותו של העם היהודי דווקא דרך ערכי העבודה ויצירתו של טיפוס-אדם חדש הפועל בתוך חברה שיתופית.
במובן מסוים, התגשמות מטרתה הפוליטית של התנועה הציונית – הקמת המדינה – דחקה גוונים וזרמים אלה אל השוליים. צרכי הביטחון והחיים השוטפים, העיסוק המעשי בייצובה של מדינת המהגרים הזו, לא הותירו פנאי לבחון מחדש את הגותם של הציונים הראשונים. בכרך זה מבקשת מערכת עם הספר להציע את העיון המחודש החשוב כל-כך הזה במי שביקשו לחשוב חברה יהודית חדשה ועצמאית. זהו ניסיון לכונן דיאלוג מחודש עם מורי הדורות הקודמים, מתוך המקום בו אנחנו נמצאים בהווה.
את הכרך ערך מוקי צור, שרואה בכתבים אלה את "ציון על הר נבו", וכתב גם את המבוא המרתק הפותח את הכרך.