שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין הורה לפרקליטות המדינה ולארגון השמאל הקיצוני "שוברים שתיקה" להגיב בתוך שבוע לטענות הישוב היהודי בחברון, שביקש להצטרף כ"צד" לעתירה העוסקת בפעולות המחאה והפרות הסדר של "שוברים שתיקה" בחברון. בעתירה דורש ארגון השמאל הקיצוני מהמשטרה לאפשר לו להמשיך לקיים את פעילויותיו (אותן הוא מכנה "סיורים לימודיים") בתוככי הישוב היהודי בחברון, פעילות שהופסקה לאחרונה עקב התפרעויות והפרות סדר מצדם של אנשי השמאל.
בבקשת ההצטרפות כותבת אורית סטרוק, מנהלת המחלקה המשפטית של הישוב היהודי בחברון, כי פעילות "שוברים שתיקה" אינה מסתכמת ב"סיורים לימודיים", וכי מדובר בפעילות פרובוקטיבית, המתבצעת תוך הפרת החוק והסדר, עימותים עם אזרחים, עם שוטרים ועם חיילים, חסימות כבישים תוך סיכון חיי אדם, והתססה של האוכלוסיה הערבית בחברון כנגד האוכלוסיה היהודית בעיר, עוד היא מציינת כי כנגד העותר 2 – איש השמאל הקיצוני יהודה שאול - נפתחו בשנה האחרונה מספר תיקי חקירה בין היתר בשל כך שבאותם "סיורים לימודיים" הוא פעל בדרכים לא חוקיות, ארגן פרובוקציות ותהלוכות בלתי חוקיות, השתולל,התסיס,התפרע, ואף תקף את אנשי כחות הבטחון – בעוד שכל המעשים הללו לא פורטו בעתירה.
סיורי "שוברים שתיקה" הופסקו – נטען בבקשת ההצטרפות– לאחר בערב שביעי של פסח ארגן יהודה שאול צעדה בלתי חוקית על ציר התנועה היחיד של הישוב היהודי בחברון, תוך שחברי הקבוצה אותה הנהיג מתפרעים וחוסמים את הכביש, המשמש כציר בטחון, מניפים שלטים בעברית ובערבית בגנות תושבי העיר היהודים, מתעמתים עם אזרחים שלווים, מתסיסים את ערביי העיר, ואף מתעמתים עם שוטרים, וחוסמים את דרכה של ניידת משטרה. ארוע חמור זה – שללא כל ספק היווה את הגורם להחלטת המשיבים למנוע המשך הגעתם של העותרים לעיר - הוסתר לחלוטין מעיני בית המשפט.
"אין חולק על חשיבותם של עקרונות חופש הביטוי, חופש התנועה וזכותם של אנשים להלך ברחובה של עיר, אך היה זה דווקא בית משפט זה שקבע כי אל מול עקרונות נעלים אלה עומדות להן זכויות נוספות דוגמת זכות הקניין, זכות הפרטיות והערך החשוב של שמירה על ביטחון הציבור , שלום הציבור וחיי אדם." – נכתב בבקשת ההצטרפות.
אנשי חברון טוענים כי משטרת ישראל נוהגת באורח קבע בכל חלקי המדינה ובפרט ברחבי יהודה ושומרון למנוע כניסת גורמים פוליטיים מזוהים אל תוך מרכזי אוכלוסיה באם הדבר עלול לגרום למהומות או לפגוע ברגשי האוכלוסיה האזרחית במקום. כך לדוגמא נמנעת כניסת אנשי ימין בתוך יישובים ערבים, ורק לאחרונה הודיעה המשטרה כי לא תאפשר תהלוכת מצעד הגאווה בתוך שכונות חרדיות או אף בסמוך אליהם. כל זאת מתוך גישה מסורתית ושיטתית של המשטרה, ולפיה נעשה נסיון למנוע התגרות באוכלוסיה אזרחית באשר היא במקומות מגוריה.
עוד טוענים אנשי חברון כי המשטרה ופרקליטות המדינה, וכן בתי המשפט הגדירו לא אחת את העיר חברון כ"חבית חומר נפץ" ותחת הגדרה זו, פעלו באופן שיטתי על מנת להרחיק מחברון כל מתנחל ו/ או איש ימין שנחשד בהפרת סדר, ולו הקלה ביותר, וזאת באמצעות צווים מינהליים או כתנאי-סף לשחרור ממעצר . בעשר השנים האחרונות הורחקו מהעיר חברון מאות רבות של אנשים לתקופות זמן שונות עקב מה שהוגדר על ידי המשטרה והפרקליטות כ"צורך חיוני על מנת לשמור על השקט בחברון", וביניהם רבים שחברון היא ביתם והם למעשה הורחקו ממשפחותיהם וממקור פרנסתם . הרחקתם של מפרי סדר מן השמאל, שאינם מתגוררים בעיר - מתבקשת מקל וחומר. הם שואלים: להיכן נעלם "הצורך החיוני לשמור על השקט בחברון", כאשר מדובר על מפרי סדר מן השמאל.
אנשי חברון טוענים לאי-שוויון קיצוני באכיפת החוק, כאשר מצד אחד הם עצמם נענשים באורח קבע במלוא חומרת הדין ואף מורחקים מבתיהם וממשפחותיהם אם הם מפרים את הסדר בעיר-מגוריהם, בעוד שהמשטרה מאפשרת לאנשי השמאל הקיצוני להגיע אל תוך אזורי המגורים של יהודי חברון, להקניטם בכוונה פעם אחר פעם, להסית נגדם ולהכפישם ואינם מעניקים לאנשי המבקשת את ההגנה לה הם ראויים כאזרחים וכתושבים שווי זכויות. האם יש בכל רחבי מדינת ישראל עוד ציבור אשר המשטרה מוכנה להפקירו באורח כל כך קיצוני להתעמרות מצדם של פרובוקטורים המגיעים עד לפתח בתי התושבים? – הם שואלים.
כאמור, לאחר עיון בבקשה ובטיעוניה, החליט השופט רובינשטיין להורות לפרקליטות המדינה ול"שוברים שתיקה" להגיב לטיעונים בתוך שבוע ימים.