השנה מתפרסם בפעם השישית מדד הדמוקרטיה הישראלית. מטרתו לעקוב מעקב שיטתי אחר האופן שבו הציבור בישראל תופס את איכות הדמוקרטיה הישראלית ותפקודה.
הממצאים מלמדים כי מידת האמון של הציבור הישראלי במקבלי ההחלטות נמוכה ביותר. על רקע זה אפשר להסביר את התפתחותן של תחושות קשות נגד הפוליטיקה, נגד הפוליטיקאים ונגד המפלגות, המכרסמות במעורבות הפוליטית של האזרחים וביכולת שלהם להאמין שהנבחרים מייצגים אותם כראוי. תחושות אנטיֿפוליטיות אלו גם דוחפות לתמיכה בפתרונות לניהול המדינה והחברה שאינם בהכרח דמוקרטיים.
על פי ממצאי מדד 2008, הציבור בישראל מעריך כי נבחריו פועלים בראש ובראשונה למען קידום ענייניהם הפרטיים, והאינטרס הציבורי הוא משני בעיניהם. ההערכה הרווחת היא שהשחיתות נוכחת בחיינו במידה כל כך גדולה עד כי הרוב סבור שאיֿאפשר להצליח בפוליטיקה בארץ בלא להיות מושחת.
לרגשות אלו מתווסף התסכול הנובע מצמצום היקפי פעילותה של המדינה ומהתנערותה מאחריות לרווחה הכלכלית והחברתית של אזרחיה. התסכול מביא רבים להסתמכות על ארגוני החברה האזרחית. הציבור מודע לכך שאת מקום המדינה תופסת במקרים רבים החברה האזרחית, על שלל הארגונים הלא ממשלתיים הכלולים בה, אשר עוסקים במגוון רחב של תחומים – החל בקידום צדק חברתי, זכויות אזרח ואיכות הסביבה וכלה בחלוקת מזון ומתן שירותי בריאות. החברה האזרחית והשירותים החיוניים שהיא מספקת זוכים להערכת הציבור, אך אינם נתפסים כתחליף קבוע ושווה ערך למדינה ולשירותים שהיא אמורה לתת, אלא כבררת מחדל או כ'הוראת שעה'. על פי מדד הדמוקרטיה, בקרב הציבור נשמעת קריאה נחרצת לשקם את תפקוד המדינה ולהחזירה לתפקידה כשחקנית מרכזית בזירה הפוליטיתֿ-חברתיתֿ-כלכלית בישראל.
את מדד הדמוקרטיה עורך זה שנים רבות מרכז גוטמן, שהוא מרכז בתוך המכון הישראלי לדמוקרטיה, בראשות פרופ' אשר אריאן. את מדד הדמוקרטיה 2008 ערכו פרופ' אשר אריאן, פרופ' תמר הרמן, ניר אטמור, יעל הדר, יובל לבל והילה צבן, והוא מבוסס על מדדים השוואתיים ביןֿלאומיים ועל ניתוח של תפיסת הדמוקרטיה כפי שהיא משתקפת בסקרי דעת קהל שנערכו בחודש ינואר 2008.
המדד מציג נתונים מסקר דעת קהל מייצג של האוכלוסייה בישראל, והוא סוקר 1,203 מרואיינים בעברית, בערבית וברוסית (טעות הדגימה המרבית: 2.8%).
הממצאים העיקריים
הציבור בישראל חש ניכור כלפי המערכת הפוליטית הממסדית ואף סולד ממנה, אך אינו אדיש לנושאים פוליטיים וחברתיים שעל סדר היום הלאומי. יחס חיובי הרבה יותר מגלה הציבור כלפי החברה האזרחית. עם זה, הציבור בישראל עדיין נושא עיניו אל המדינה ומצפה שהיא, ולא שום גוף אחר, תהיה הגורם המכתיב והמכוון בענייני מדיניות, חברה וכלכלה, ושהיא, ולא שום גוף אחר, תספק את מלוא השירותים החברתיים שהוא זקוק להם.
כבכל שנה התבקשו המשתתפים בסקר הדמוקרטיה 2008 לחוות את דעתם על מוסדות המדינה. בפעם הראשונה אחרי שנים רבות לא דירגו הנשאלים את בית המשפט העליון כ'מוסד השומר בצורה הטובה ביותר על הדמוקרטיה הישראלית'. את ראש הרשימה תופסת השנה התקשורת – 36% – כמוסד שלהערכת הציבור שומר באופן הטוב ביותר על הדמוקרטיה הישראלית. בית המשפט, לעומת זאת, מדורג כמוסד השני – 35% בלבד.
ניתוח התשובות לשאלה בדבר מידת האמון באנשים ובמוסדות מלמד על ירידה של 12% במידת האמון שהציבור רוחש לבית המשפט העליון – 49% נותנים בו אמון השנה, לעומת 61% בשנת 2007; ליועץ המשפטי לממשלה רוחשים אמון רק 36%, לעומת 64% שאינם רוחשים לו אמון. בראש רשימת המוסדות הזוכים לאמון הרב ביותר עומד צה"ל – עם 71% – ירידה של 3% בהשוואה לשנה שעברה; האמון בנשיא המדינה עלה מֿ22% לֿ47%; האמון במשטרה ירד מֿ 41% לֿ33%; האמון בכנסת ירד מֿ33% לֿ29%, ואילו ראש הממשלה זוכה לֿ17% אמון בלבד. את הרשימה סוגרות המפלגות – עם 15% (!) המעידים על עצמם שהם נותנים בהן אמון. אשר לתקשורת, שנתפסה כמוסד המגן בצורה הטובה ביותר על הדמוקרטיה – האמון בה בשנת 2008 עומד על 37%, ירידה של 8% ביחס לשנת 2007. הממצאים הללו, רובם ככולם, מדגישים את הפגמים והליקויים בתפקוד המערכת הפוליטית הישראלית ומחזקים מגמות של אנטיֿפוליטיקה.
לתסכול ולסלידה של הציבור מן המערכת הפוליטית בישראל ביטויים רבים. אחד מהם הוא חוסר הרצון לדון בנושאים פוליטיים: רק 43% מן הנשאלים מעידים על עצמם שהם משוחחים על עניינים פוליטיים עם חבריהם ועם בני משפחתם; רק כ-60% מגלים עניין בפוליטיקה – ירידה ניכרת לעומת 2006, אז נהגו 73% מהנשאלים לגלות עניין בנושאים פוליטיים; 73% מהנשאלים לא היו מייעצים לקרוביהם או לחבריהם להצטרף לזירה הפוליטית; וברקע – קביעתם של 68% מהנשאלים שפוליטיקאים אינם נוטים להתחשב בדעתו של האזרח ברחוב, וֿ53% הסבורים כי המצב בדמוקרטיות אחרות טוב יותר מזה שבדמוקרטיה הישראלית.
הריחוק אינו ניזון רק מהתחושה שהדרג הנבחר לוקה בחוסר קשב, אלא גם מההערכה שמדובר במערכת מושחתת. מי שמכיר מקרוב את השיח הציבורי המתנהל היום בישראל לא יופתע לגלות שבציבור שוררת תמימות דעים נדירה באשר להיקף השחיתות: 90% מן הנשאלים קובעים כי ישראל נגועה בשחיתות: 60% סוברים שיש בה הרבה מאוד שחיתות, וֿ30% מעריכים שיש בה די הרבה שחיתות. מנגד, רק 9% מעריכים שיש בישראל מעט שחיתות, וֿ1% בלבד גורס שאין שחיתות כלל. יותר ממחצית מהנשאלים (51%) סבורים כי השחיתות היא תנאי הכרחי כיום להגיע לצמרת הפוליטית בישראל, וֿ60% רואים בניקיון הכפיים את התכונה החשובה ביותר לפוליטיקאי.
ההשוואה הביןֿלאומית מלמדת אמנם על שיפור בציונים שישראל מקבלת ממכוני המחקר הביןֿלאומיים לעומת הערכות קודמות. אולם למרות השיפור שנרשם במקומה של ישראל במדדים רבים, לא חל שינוי במקומה במדרג 36 המדינות הנכללות במדגם, ובמקרים מסוימים חלה בו אף הרעה. במילים אחרות, על אף השיפור היחסי בציונים שישראל מקבלת במקצת המדדים, מצבן של מדינות אחרות השתפר אף יותר, ומקומה היחסי של ישראל הורע.
כאמור, בצד הביקורת על תפקודם הנוכחי של מוסדות המדינה, מדד הדמוקרטיה 2008 מראה שבמישור העקרוני רוב האזרחים מעוניינים דווקא לקבל את השירותים שהם נזקקים להם מן המדינה ולא מגורמי החברה האזרחית: 53% מהנשאלים מסכימים לטענה שהיה עדיף שהמדינה תמשיך במעורבותה הקודמת בתחומי החברה והכלכלה, לעומת 28% המעדיפים את צמצום המעורבות של המדינה בתחומים הללו; 46% מעדיפים לקבל שירותים מגופי המדינה, לעומת 29% המעדיפים לקבל שירותים מארגונים חברתיים. כל זה למרות ההערכה שנתנו 57% מן הנשאלים שהשירותים שהארגונים מספקים עולים ברמתם על אלה שהמדינה מספקת.
ישראל נמצאת אפוא במצב עגום של היעדר שיווי משקל בין הציפיות מהמדינה לבין ביצועיה בפועל, ופער זה גורם תסכול וכעס בציבור הרחב. המדינה עדיין נתפסת במישור העקרוני כספק החשוב ביותר של שירותים וצרכים לאזרחים, אבל היות שהציבור סבור שנבחריו פועלים בראש ובראשונה למען קידום ענייניהם הפרטיים ואינם קשובים לרצונות הבוחרים וצורכיהם, נוצר מצב מסוכן לדמוקרטיה. אם מגמות אלו יימשכו, מעורבותם של האזרחים במערכת הפוליטית תצטמצם בהדרגה ככל שחוסר האמון ושאט הנפש יתחזקו, והדבר עלול לכרסם אנושות בלגיטימציה של המערכת הדמוקרטית הייצוגית בישראל.
ובכל זאת אפשר למצוא גם נקודת אור בסקר הדמוקרטיה 2008: מגמת שיפור קלה נרשמה במידת שביעות הרצון של הציבור מאופן תפקודה של הדמוקרטיה הישראלית: 43% מרוצים, לעומת 34% שהשיבו כך בסקר מדד הדמוקרטיה 2007; 56% מעריכים את מצבה הכללי של ישראלי כטוב או טוב מאוד, עלייה של 6% לעומת השנה שעברה. סקר הדמוקרטיה 2008 אף מראה כי רוב האזרחים גאים מאוד בהיותם ישראלים (80%), ורבים מהם (83%) משוכנעים כי בכוונתם להמשיך לחיות בישראל בטווח הארוך. יש לומר כי הנתונים הללו מלמדים בעיקר על נאמנות רגשית למדינה ולמולדת, ופחות מזה על היחס למצב השורר בה עתה.
לסיכום ניתן לציין כי, הדמוקרטיה הישראלית עודה שברירית וזקוקה לטיפוח, בעיקר לנוכח משבר המשילות ומגמות הריחוק מהפוליטיקה, הבולטים במדד הדמוקרטיה 2008.