האלוף במיל. יעקב עמידרור מנתח את המציאות הנוכחית ברצועת עזה וקובע כי בפני ישראל עומדות שלוש אפשרויות "וכל השאר אשליות", כלשונו. "האפשרות הראשונה היא השארת המצב הנוכחי, כלומר פגיעה במשגרי הקסאם, ולהפנים שאין אפשרות להפסקת הירי מרחוק, והירי יגבר בהתאם לאינטרסים של החמאס. האפשרות השנייה היא התהדייה, כלומר לא נפעל נגד החמאס והוא ינצל את הזמן הזה להתחמש ולהתאמן. כשיהיה לו נוח יותר, הוא יתקוף כשיהיה כבר פי שניים או יותר מגודלו כעת, ובנוסף יקבל לגיטימציה בעולם כבר-שיח. האפשרות השלישית היא כיבוש הרצועה, יש לכך מחיר, גם בחיי חיילים וגם בשליטה ארוכת שנים בשטח והאחריות האזרחית על המתרחש ברצועה".
לדברי עמידרור יש להפנים כי מדובר באפשרויות כבדות מחיר והברירה ביניהם אינה בהכרח מעורבת בשיקולי אינטרסים זרים, כפי שמואשמת הצמרת הפוליטית. "כל אחת מהאופציות גרועה מחברתה ולכל אחת מחיר קשה ומסובך וכל אחד מעריך אחרת את העתיד. לא תמיד צריך להצמיד לכך ספינים ומחשבות זרות".
לשאלת המראיין, בני טוקר, אודות האפשרות הנוספת בדמותו של מצור אזרחי, אומר עמידרור כי אפשרות זו היא "אשליה מצד ימין. לא העולם ולא המצרים יתנו לנו לייבש אותם. אני לא רואה את עצמנו מאפשרים לעצמנו לתת לכך שהמצור יביא למותם של ילדים וזקנים".
ובאשר לשאלת האפשרות העדיפה מבחינתו של עמידרור, הוא סבור כי "האפשרות השלישית על כל מחירה היא העדיפה". לטעמו עדיפה האפשרות הזו כיוון שיהיו לה השלכות גם לגבי כלל המערך במזרח התיכון. "שכנינו קוראים את ההתנהגות שלנו גרוע בצפון ובדרום. אנחנו צריכים להוכיח ששלטון כמו של החמאס לא מקובל עלינו, ולכן אין מנוס מקבלת ההחלטה הגרועה של כיבוש עזה מחדש".
עם זאת מדגיש עמידרור כי מדובר באפשרות לא פשוטה ואף גרועה כי "זה יעלה במחיר חיי חיילים ובמחיר של שליטה על הפלשתינים ברצועה. אלו שני מחירים כבדים אבל אין ברירה אלא לקחת אותה".