שאיפתה של האליטה האשכנזית-חילונית-סוציאליסטית-יונית לחזור ולכבוש את זירת המנהיגות הצבאית והפוליטית, הייתה אחת הסיבות לקיומה של תכנית העקירה. תיאוריה זו של ד"ר אודי לבל, היא אחת מתוך קרוב ל- 50 מחקרים חדשים שיוצגו במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, במסגרת "כנס מחקרי יהודה ושומרון ה- 18", כנס מדעי רב-תחומי המתקיים בשיתוף פעולה עם מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן. הכנס יתקיים ביום חמישי הקרוב.
במסגרת מחקרו "'להחזיר עטרה ליושנה' - קבוצות ותהליך העקירה: תחרות אליטות במרחב צבא-חברה בישראל", מציע ד"ר לבל אפשרות ראייה פנים-ישראלית (אינטרנית) לבחינת מטרת תהליך העקירה במסגרת יחסי צבא-חברה בישראל, זאת בניגוד למקובל בחקר צעדי מדיניות ויחסים בינלאומיים, המתבונן חיצונית (אקסטרנית) על הכרעות מבצעיות-מדיניות. מחקרו עקב אחר כמה קבוצות בחברה הישראלית, לרבות השיח והרטוריקה הפוליטית שהובעה על ידם ערב ביצוע העקירה ולאחריה.
לטענתו, מוטיבציה והיגיון מרכזיים למהלך העקירה היו לשם ביצוע חילופי אליטות בזירה הביטחונית-הישראלית: מראשית קום המדינה ועד לאמצע שנות השמונים הונהגה המדינה על ידי קבוצות מן המרחב האשכנזי-חילוני-סוציאליסטי-יוני ישראלי. בתהליך שהחל ממלחמת ששת הימים, והתגבר לאחר מלחמת לבנון הראשונה, העדיפו קבוצות אלו זירות חלופיות לקידום ערכיהן, בעיקר המשפטית והתקשורתית. במשך שנות התשעים, בייחוד לאחר המהפכה התקשורתית והחוקתית, נראה היה כי זירות "חדשות" הן אלו המעצבות הדומינאנטיות את סדר היום הישראלי. לזירה הביטחונית נכנסו מייצגי המרחב המזרחי-דתי-ניצי ישראלי, תהליך שכונה כמעבר לצבא אתנו-רפובליקאני. לאחר אינתיפאדת אל אקצה, כאשר הזירה הצבאית שבה לבלוט כמזינה את המנהיגות הפוליטית – ניסו האליטות המייסדות, באמצעות תכנית העקירה, לשוב ולכבשה.
הניסיון להצביע על היגיון פנים-חברתי זה נעשה לדברי לבל באמצעות ניתוח השיח - ניתוחי תוכן של מסמכי מדיניות, אמצעי תקשורת וקבוצות דיון אינטרנטיות, ותוצאות קבוצות מיקוד שבוצעו בקרב שלל שחקנים - מתנחלים והנמנים על הציונות הדתית, משפטנים בכירים מן הממסד הציבורי הישראלי, בכירי צה"ל בדימוס, חברי הזירה התקשורתית ועוד.
בכנס בו יוצג המחקר ייערכו שישה מושבים בתחומים שונים, והוא מתקיים בסיוע מכון הקרן הקיימת לישראל לתולדות הציונות וההתיישבות. לקראת הכנס יצא לאור קובץ י"ז של מחקרי יהודה ושומרון, שהוצגו בכנס ה- 17 לפני כשנה.
במסגרת מחקרו "'להחזיר עטרה ליושנה' - קבוצות ותהליך העקירה: תחרות אליטות במרחב צבא-חברה בישראל", מציע ד"ר לבל אפשרות ראייה פנים-ישראלית (אינטרנית) לבחינת מטרת תהליך העקירה במסגרת יחסי צבא-חברה בישראל, זאת בניגוד למקובל בחקר צעדי מדיניות ויחסים בינלאומיים, המתבונן חיצונית (אקסטרנית) על הכרעות מבצעיות-מדיניות. מחקרו עקב אחר כמה קבוצות בחברה הישראלית, לרבות השיח והרטוריקה הפוליטית שהובעה על ידם ערב ביצוע העקירה ולאחריה.
לטענתו, מוטיבציה והיגיון מרכזיים למהלך העקירה היו לשם ביצוע חילופי אליטות בזירה הביטחונית-הישראלית: מראשית קום המדינה ועד לאמצע שנות השמונים הונהגה המדינה על ידי קבוצות מן המרחב האשכנזי-חילוני-סוציאליסטי-יוני ישראלי. בתהליך שהחל ממלחמת ששת הימים, והתגבר לאחר מלחמת לבנון הראשונה, העדיפו קבוצות אלו זירות חלופיות לקידום ערכיהן, בעיקר המשפטית והתקשורתית. במשך שנות התשעים, בייחוד לאחר המהפכה התקשורתית והחוקתית, נראה היה כי זירות "חדשות" הן אלו המעצבות הדומינאנטיות את סדר היום הישראלי. לזירה הביטחונית נכנסו מייצגי המרחב המזרחי-דתי-ניצי ישראלי, תהליך שכונה כמעבר לצבא אתנו-רפובליקאני. לאחר אינתיפאדת אל אקצה, כאשר הזירה הצבאית שבה לבלוט כמזינה את המנהיגות הפוליטית – ניסו האליטות המייסדות, באמצעות תכנית העקירה, לשוב ולכבשה.
הניסיון להצביע על היגיון פנים-חברתי זה נעשה לדברי לבל באמצעות ניתוח השיח - ניתוחי תוכן של מסמכי מדיניות, אמצעי תקשורת וקבוצות דיון אינטרנטיות, ותוצאות קבוצות מיקוד שבוצעו בקרב שלל שחקנים - מתנחלים והנמנים על הציונות הדתית, משפטנים בכירים מן הממסד הציבורי הישראלי, בכירי צה"ל בדימוס, חברי הזירה התקשורתית ועוד.
בכנס בו יוצג המחקר ייערכו שישה מושבים בתחומים שונים, והוא מתקיים בסיוע מכון הקרן הקיימת לישראל לתולדות הציונות וההתיישבות. לקראת הכנס יצא לאור קובץ י"ז של מחקרי יהודה ושומרון, שהוצגו בכנס ה- 17 לפני כשנה.