המשנה לשעבר לנשיא בית המשפט העליון, השופט בדימוס מישאל חשין, סבור כי במאבקי הכוחות בין בית המשפט העליון לשר המשפטים, פרופ' פרידמן, פרידמן הוא התוקף ואילו העמדות אותן הוא מבטא הן עמדותיו של הצד המתגונן. "יש לו כוח. יש לו קואליציה".
לדבריו הוא לא הצליח למצוא ולו יוזמה אחת ראויה בין יוזמותיו של השר פרידמן.
לשאלה האם לא ראוי בית המשפט לשינויים ורפורמה, אומר חשין כי לטעמו אין צורך ברפורמה אלא בשינויים המתבקשים מטבע התקדמות הדורות. "כל גוף צריך שינויים ותחזוקים פה ושם". לטעמו המונח 'רפורמה' מתייחס לשינוי דרמטי לתיקון ליקויים כאלה ואחרים, ותיקונים בסדר גודל שכזה אינם נצרכים בעבודת בית המשפט שלטעמו עובד כראוי וכשורה.
חשין התייחס בדבריו גם לסוגיית התחושה בציבור הדתי כי אינו מקבל די ייצוג בין כותלי בית המשפט העליון. חשין סבור נחרצות כי אין כל מקום לתחושות אלה. "לא מדובר בפסיקות נגד הציבור הדתי. מדובר בפסיקות על פי החוק. "החוק נגדם? הוא לא נגדם". לאיזון התחושה מזכיר חשין סוגיות כפרשת כביש בר אילן בהן פסק בית המשפט לטובת הציבור הדתי, בניגוד אגב לטעמו שלו עצמו.
"אני לא יודע מה זה אג'נדת שמאל", אומר חשין בהתייחסו לתפיסת עולמו של הנשיא הקודם של בית המשפט העליון, השופט ברק. בפרשת הגיורים קובע חשין כי אלמלא הצעת ברק להתיר גיורים אזרחיים, לא הייתה ממלאה המדינה את מחויבותה כלפי אזרחיה שכן נעילת הדלתות בבתי הדין הרבניים, היו מובילים עולים רבים לנישואים בחו"ל, ודחיקת רגליהם של בני עליה מבורכת זו שהגיעה לישראל.
סוגיה נוספת לה התייחס חשין היא היחס למגורשי העקירה מגוש קטיף. לדבריו מדובר במעשה חמור ביותר. "נורא ואיום מה שקרה להם. אז אומרים שיש בהם שהתמקחו יתר על המידה, אבל זה נורא ואיום. אתה הרסת את שלוות חייו של אדם. הרי זה דבר שלא יעזוב אותם. חובתה של המדינה הייתה להשתטח אפיים ארצה לרגליהם, לגרוף אדמה למענם. זה דבר נורא ואיום. קשה לצייר דבר נורא יותר".
"ההתנהגות של המדינה היא התנהגות ראויה לכל גינוי", אומר חשין המקפיד להבהיר כי הוא אינו רואה לנכון להגדיר את העקירה כגירוש שכן מדובר במינוח פוליטי.
