פרופ' אפרים מאיר, שוחח ביומן הצהרים של ערוץ 7 על אישיותו והגותו של הפילוסוף מרטין בובר. זאת במלאת 43 שנים לפטירתו.
פרופ מאיר מציין כי לפני עלייתו לארץ ואף בתקופה שאחריה התפתח בובר כאדם דיאלוגי, וכך גם התפתחה תורתו. "מילת המפתח היא נוכחות כלפי אדם אחר וכלפי הקב"ה. על כך הוא כתב בשנת 23' בספר 'אני ואתה' ".
"כל כתביו נכתבו כשחוט השני הוא הדיאלוג. בספר 'גוג ומגוג' הוא אף ערך את הדברים כדיאלוג. כלומר מדובר באדם שחי את הדיאלוג. נוכחות היא הדבר החשוב ביותר בעולם מבחינתו. זה דורש גישה מורכבת יותר אבל היא דורשת מגע חי יותר", אומר פרופ' מאיר ומוסיף כי "דרך הדיאלוג עם הזולת אדם מגיע לאתה הנצחי. הוא הגדיר זאת 'הצצה', 'נגיעה בבגדו של הקב"ה' ".
באשר ליחסו של בובר לחסידות כגורם משפיע ביותר בחיותו של היהודי אומר פרופ' מאיר כי בובר ראה בעיקרון של 'לית אתר פנוי מניה' מודל וערך יסוד. "הנוכחות של הקב"ה היא בכל מקום. צריך רק לגלות את הנוכחות הזו כשהוא קורא אלינו 'אייכה'. המקור של בובר הוא החסידות. תודות לו בכל המחלקות באוניברסיטאות העולם לומדים חסידות".
"החסידים ראו את הקשר עם הקב"ה דרך הקשר עם הזולת. זה סגנון חיים שהקסים את בובר ובתחילת המאה העשרים הוא כתב על הבעש"ט ורבי נחמן מברסלב כשהוא מצליח לתאר את החסידות כמשהו כולל ולא מהלך פרובינציאלי. הוא ראה בחסידות אפשרות של התחדשות החיים היהודיים. מעין רנסנס שיכול להוביל לתקומה של היהדות".
מאיר סבור כי גם כיום תורתו של בובר יכולה להוות מנוף פנימי ביהדות. "גם היום אנחנו זקוקים לרוח שיכולה להוביל אותנו תוך שאנחנו שמחים איתה. לראות אותה כמקור שמחה עם התודעה שהקב"ה נמצא בכל מקום. זה יכול להיות מקור אנרגטי לכל יהודי".