העדות הקדומה ביותר לתעשיית הפקת צבע האינדיגו באזור ים המלח נמצאה באפר פסולת בית מלאכה. זאת בעקבות ניסיון לאתר דווקא ממצאים שיצביעו על הפקת בשמים מצמחיית האזור
בבדיקות חדשות שערכו ד"ר דוד אילוז וד"ר זהר עמר מן המחלקה ללימודי ארץ־ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, נמצאו עדויות לצבען אינדיגו בדגימות של אפר מבית מלאכה בעין־בוקק. הנחת החוקרים היא, כי מקור הצבע הוא צמחי הניל כנראה ניל מכסיף (Indigofera articulate), הגדל עד היום באזור זה כפליט תרבות (כיום צמח בר). ממצא זה מחזק את האפשרות שהניל גודל בארץ־ישראל עוד לפני הכיבוש הערבי (המאה ה- 6), שכן עד כה היו עדויות רבות וברורות לכך רק מן התקופה הערבית הקדומה, כפי שנמצאו בצוער, ביריחו ובבית־שאן.
מציאת הצבען של צמח הניל באפר של פסולת תעשייתית קדומה בעין־בוקק, כנראה מן המאה הראשונה לספירה, היא למעשה העדות הברורה הקדומה ביותר שיש עד כה על השימוש בסממן זה באזור ים־המלח. ניתן לקשור את מתקני הכתישה, מתקני ההשריה והתנורים, עם תהליך ההפקה של הצבע מעלי הצמחים שגדלו באזור. החוקרים למעשה ביקשו למצוא ממצאים לתעשיית בשמים שפעלה במקום, אך לפי שעה אין לכך ביסוס מספק. ההשערה היא כי תושבי המקום ניצלו את אוצרות הטבע המקומיים ותנאי האקלים הייחודיים, ועסקו בגידול שיחי אפרסמון וצמחי בושם אחרים, וכן בגידול תמרים ובהפקת דבש או יין מהם, באיסוף ביטומן, בייצור חומרי ניקוי, ובהפקת צבע הניל. לכל המוצרים הללו (למעט האפרסמון) נמצאו עדויות בעין־בוקק.
המחקר שהביא למציאת העדות הקדומה הוא אחד מתוך קרוב ל- 50 מחקרים חדשים שיוצגו במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, במסגרת "כנס מחקרי יהודה ושומרון ה- 18", כנס מדעי רב-תחומי המתקיים בשיתוף פעולה עם מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן. הכנס יתקיים ביום חמישי ט"ז בסיוון תשס"ח, 19 ביוני 2008.
בכנס מחקרי יהודה ושומרון ה- 18 ייערכו שישה מושבים בתחומים שונים, והוא מתקיים בסיוע מכון הקרן הקיימת לישראל לתולדות הציונות וההתיישבות. לקראת הכנס יצא לאור קובץ י"ז של מחקרי יהודה ושומרון שהוצגו בכנס ה- 17 לפני כשנה.
בבדיקות חדשות שערכו ד"ר דוד אילוז וד"ר זהר עמר מן המחלקה ללימודי ארץ־ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, נמצאו עדויות לצבען אינדיגו בדגימות של אפר מבית מלאכה בעין־בוקק. הנחת החוקרים היא, כי מקור הצבע הוא צמחי הניל כנראה ניל מכסיף (Indigofera articulate), הגדל עד היום באזור זה כפליט תרבות (כיום צמח בר). ממצא זה מחזק את האפשרות שהניל גודל בארץ־ישראל עוד לפני הכיבוש הערבי (המאה ה- 6), שכן עד כה היו עדויות רבות וברורות לכך רק מן התקופה הערבית הקדומה, כפי שנמצאו בצוער, ביריחו ובבית־שאן.
מציאת הצבען של צמח הניל באפר של פסולת תעשייתית קדומה בעין־בוקק, כנראה מן המאה הראשונה לספירה, היא למעשה העדות הברורה הקדומה ביותר שיש עד כה על השימוש בסממן זה באזור ים־המלח. ניתן לקשור את מתקני הכתישה, מתקני ההשריה והתנורים, עם תהליך ההפקה של הצבע מעלי הצמחים שגדלו באזור. החוקרים למעשה ביקשו למצוא ממצאים לתעשיית בשמים שפעלה במקום, אך לפי שעה אין לכך ביסוס מספק. ההשערה היא כי תושבי המקום ניצלו את אוצרות הטבע המקומיים ותנאי האקלים הייחודיים, ועסקו בגידול שיחי אפרסמון וצמחי בושם אחרים, וכן בגידול תמרים ובהפקת דבש או יין מהם, באיסוף ביטומן, בייצור חומרי ניקוי, ובהפקת צבע הניל. לכל המוצרים הללו (למעט האפרסמון) נמצאו עדויות בעין־בוקק.
המחקר שהביא למציאת העדות הקדומה הוא אחד מתוך קרוב ל- 50 מחקרים חדשים שיוצגו במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, במסגרת "כנס מחקרי יהודה ושומרון ה- 18", כנס מדעי רב-תחומי המתקיים בשיתוף פעולה עם מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן. הכנס יתקיים ביום חמישי ט"ז בסיוון תשס"ח, 19 ביוני 2008.
בכנס מחקרי יהודה ושומרון ה- 18 ייערכו שישה מושבים בתחומים שונים, והוא מתקיים בסיוע מכון הקרן הקיימת לישראל לתולדות הציונות וההתיישבות. לקראת הכנס יצא לאור קובץ י"ז של מחקרי יהודה ושומרון שהוצגו בכנס ה- 17 לפני כשנה.