במבואות קריית אתא נערכה אתמול האזכרה השנתית של 11 לוחמי לח"י. זאת במלאת 61 שנים לנפילתם בקרב הגבורה בפעולת בתי המלאכה של הרכבת. גבריאל ורקשטל, אחד מלוחמי הלח"י שנלכד על ידי הבריטים באירוע ואף נדון למוות, שוחח ביומן ערוץ 7 על האירוע.
"קיבלנו את התפקיד לפוצץ את בתי המלאכה", אומר ורקשטל ומציין כי מדובר בבתי מלאכה שהשתרעו על מרחב כגודל חצי תל אביב ושימשו מעין מוסך לרכבות הבריטיות בכל מדינות הסביבה.
לדבריו לאחר הפעולה שהייתה מוצלחת באופן חלקי שכן למרות שעלה בידיהם לפוצץ את המקום הרי שבפעולה נהרגו שני לוחמים. בתום הפעולה "יצאנו לנסיגה ונתקלנו במארב של הבריטים מסביב למפרץ חיפה. בקרב קצר נהרגו שישה אנשים שלנו ואנחנו נפלנו בשבי".
"הכרתי את אשתי במהלך הפעולה. במהלך השבי העברנו שדרים מבית סוהר לבית סוהר וההיכרות התהדקה", מספר ורקשטל. אגב, מעביר התשדורות בין ורקשטל למי שלימים הייתה לרעייתו היה ר' אריה לוין זצ"ל, רב האסירים.
באשר לתחושה בימים אלה של מועמדות לגרדום אומר ורקשטל כי אמנם מדובר בתחושה לא נעימה במיוחד אך "כשנכנסנו ללח"י ידענו שמשורה משחרר רק המוות כך שלמפרע ידענו שאנחנו נמות. במקרה עדיין לא מתנו. התפיסה הייתה 'למות או לכבוש את ההר'. ראינו שהבריטים לא מבצעים את החובה שלהם משנות העשרים לבנות לנו בית לאומי ועשו ההיפך, היה ברור לנו שאם לא נגרש אותם בית לאומי כבר לא יהיה לנו כאן".
"היינו שמונה עשר נידונים למוות ואחד נוסף שנידון למוות רק אחרי שהחלים מהפציעות שלו. כך קובעת החוקה הבריטית. אי אפשר לשפוט למוות מי שיורד לו דם. צריך שהוא יהיה בריא. היינו 18 מועמדים למוות וארבע בחורות, בהן אשתי, נדונו למאסר עולם. אנחנו בעכו והן בבית לחם. העברנו שדרים בינינו ואחרי שנתיים כשנפגשנו החלטנו להתחתן".
נזכיר כי האסירים הגברים הולבשו בבגדים אדומים ממתינים להוצאתם להורג. הלח"י איים בפעולות קשות אם יוצא גזר הדין לפועל, ואכן, הבריטים נרתעו מתליה המונית, וכעבור שבועיים הומר גזר דין המוות במאסר עולם.
בפריצת כלא עכו בי"ד באייר תש"ז (4 במאי 1947) נהרגו שניים ממשתתפי ההתקפה על בתי המלאכה.
על ימים אלה בהם הוא מדריך במוזיאון הלח"י אומר ורקשטל כי למטרה הוא רואה את העברת המסר לצעירי דורנו "שיזכרו כל אנשי הארץ מאיפה באה להם הישועה הזו".