חנן גרין, הנושא תג נכה במכוניתו, החנה בחודש נובמבר אשתקד את רכבו סמוך לרחוב הנדיב בהרצליה, כשהרכב עם ארבעה גלגליו על המדרכה. פקח עירייה שהגיע למקום רשם לגרין דו"ח בגין חנייה על מדרכה, מעשה המגבש עבירה לפי סעיף 5(ג) לחוק עזר להרצליה.
גרין ביקש להישפט וטען כי מאחר והוא נכה ע"פ חוק מותר לו להחנות את הרכב בצורה זו וכי הפקח חרג מסמכותו. "העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה לנכה החונה על פי חוק הנכים ומציג תו חניית נכה בחלון. מודה בעובדות אבל חניתי כחוק", כתב גרין.
שופט בית המשפט השלום בהרצליה, ד"ר שאול אבינור, ציטט את סעיף 2(א) לחוק חניה הקובע כהאי לישנא:
(א) נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה (להלן – הרכב), במקום שאין החניה מותרת בו אם התקיימו כל אלה:
(1) בסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;
(2) בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;
(3) החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים;
(4) החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה.
במקרה דנא הפקח שרשם את הדו"ח לא התייצב למתן עדות, ככל הנראה מהטעם שאינו עובד יותר בעירייה והיה קושי בזימונו. בעצם אי התייצבותו של הפקח לא היה כדי להביא לזיכויו של הנאשם – שכן, כאמור, לא היתה מחלוקת על עובדת החניה, היינו על התקיימות יסודות העבירה נשוא כתב האישום – אך אי ההתייצבות האמורה הותירה את טענות הנאשם, שהעיד וטען בפירוט להתקיימות כל אחד מארבעת תנאי סעיף 2(א), בלא ראיה לסתור.
הנאשם הציג תמונות שמהן עולה כי נותר די מקום פנוי על המדרכה על מנת שלא ליצור סיכון או הפרעה לעוברי הדרך. משלא נסתרו, בהיעדר עדות נגדית, טענותיו של הנאשם בעניין התקיימות תנאי סעיף 2(א), נוצר ספק בדבר אשמתו. מספק זה רשאי הנאשם ליהנות – ועל כן דינו לזיכוי, אם גם מחמת הספק.
בשולי פסק הדין מצטט השופט מגזר דין אחר ומבקש מההג לקחת זאת לתשומת ליבו חרף הזיכוי 'עצם היותו של נהג מצויד בתו נכה... אינו מקנה לו זכות חניה אוטומטית בכל מקום אסור לחניה'. מן הראוי שהנאשם ייקח הדברים לתשומת ליבו."