שופט בג"צ אדמונד לוי הורה למדינה להשיב תוך 45 יום, תשובה מקדמית לטענות פעילי ימין ומתיישבים הטוענים כי לא נותנים להם לערוך סיורים בחברון וכי הם מופלים לרעה לעומת אנשי שוברים שתיקה.
אנשי חזית יהודית, איתמר בן גביר, ברוך מרזל , רעייתו של בן גביר ויעקב פאוצי, הגישו בשבועות האחרונים בקשות לקיים סיורים בשכונות ג'בל ג'והר (הממוקמת בתחומי היישוב היהודי בחברון) ושכונות אבו סנינא וחארת א שייח ( שכונות שיש לישראל שליטה ביטחונית מלאה).
הרקע לבקשתם היא העובדה כי הפרקליטות מאפשרת לאנשי שוברים שתיקה לקיים סיורים בחברון בניגוד לחוות הדעת של הגורמים המקצועיים כאשר לטענתם סיורים אלה מהותם לעשות פרובוקציה. מאידך סירבה המדינה בחודש האחרון לעותרים לערוך סיורים משלהם .
העותרים מספרים כי לאחר שהתקבלו תשובות שליליות ממח"ט יהודה וממפקד משטרת חברון הם החליטו לעשות מעשה: הם לקחו את עתירת אנשי השמאל (שכזכור הגיעו להסכם מול הפרקליטות לאחר שהגישו עתירה לבית המשפט העליון ) העתיקו כמעט מילה במילה מאותה עתירה והחליפו את השמות.
במקום ארגון שוברים שתיקה ועותרים דוגמת יהודה שאול וכו' הוחלפו השמות וכעת מרזל ובן גביר הם הטוענים בשם חופש התנועה, חופש הביטוי והזכות לקיים תהלוכה בחברון.
בעתירתם טוענים אנשי חזית יהודית כי לא ייתכן שחופש התנועה בחברון ינתן רק לצד אחד. במיוחד כאשר אותו צד עושה פרובוקציות ומתסיס ( אנשי שוברים שתיקה) ומאידך לא מאפשרים להם את זכותם הלגיטימית לקיים סיורים לימודייים בחברון.
בעתירה כתבו העותרים כי "הסיורים שהעותרים מבקשים לערוך אינם בגדר הפגנה, עצרת או כל פעולת מחאה אלא סיורים לימודיים, שמטרתם לאפשר לאוכולוסיה הישראלית בחברון ומחוצה לה וכן לתיירים, היכרות בלתי אמצעית עם המציאות המורכבת של מסירת שטחים לערבים, והסכמי כניעה כהסכם חברון. אין הסיורים האלה זקוקים כלל לאישור לפי תחיקת הביטחון. החופש של העותרים לתנועה ולביטוי אינו נופל מהחופש של אנשי שוברים שתיקה, וכשם שאחרונים רשאים להתהלך בעיר ולהתבטא ברחובותיה כאוות נפשם, כך לפחות ראויים העותרים, שחלקם כאמור תושבי המקום".
עוד כתבו כי "ההחלטה שלא לאפשר לעותרים לקיים סיורים בשכונות אשר נמצאות בשליטה ביטחונית מלאה של מדינת ישראל, היא אך ורק מטעמים פוליטיים, והעובדה שייתכן וסיורים אלה יכולים לעורר כעס בפני מאן דהוא".
העותרים מציינים כי במקביל אושרו הסיורים בפרשת שוברים שתיקה למרות שסיורים אלה פוגעים בצורה מפורשת בסדר הציבורי ובביטחון האזור, "המשיבים מאבטחים סיורים אלה, ומקצים כוחות רבים על מנת לאפשר לאנשי שוברים שתיקה את חופש הביטוי. מעשים אלו מביאים למסקנה כי המשיבים נוהגים בהפליה פסולה ובצורה בלתי שוויונית כלפי העותרים", כתבו.
לטענת העותרים "המשיבים מפלים בין ציבורים פוליטיים ומאפשרים לצד אחד לממש את חופש התנועה ואת זכותו להפגין ולהתאסף, תוך שהם מונעים מציבור אחר את אותה זכות ממש. הגם, שכאמור, הנסיבות בפרשת שוברים שתיקה קשות יותר ויש ללמוד מקל וחומר".
הם מדגישים כי "החלטות המדינה והצבא יוצרות מצב בלתי מאוזן, בלתי ראוי, בלתי חוקי ולפיו הם מאפשרים את הזכות לקיים סיורים ואת חופש הביטוי רק כשמדובר באנשי השמאל הקיצוני, ואילו כאשר בעלי עמדה שונה רוצים לקיים סיורים על מנת לבטא ולהתבטא - נמנעת אפשרות זו מהם".
אנשי חזית יהודית, איתמר בן גביר, ברוך מרזל , רעייתו של בן גביר ויעקב פאוצי, הגישו בשבועות האחרונים בקשות לקיים סיורים בשכונות ג'בל ג'והר (הממוקמת בתחומי היישוב היהודי בחברון) ושכונות אבו סנינא וחארת א שייח ( שכונות שיש לישראל שליטה ביטחונית מלאה).
הרקע לבקשתם היא העובדה כי הפרקליטות מאפשרת לאנשי שוברים שתיקה לקיים סיורים בחברון בניגוד לחוות הדעת של הגורמים המקצועיים כאשר לטענתם סיורים אלה מהותם לעשות פרובוקציה. מאידך סירבה המדינה בחודש האחרון לעותרים לערוך סיורים משלהם .
העותרים מספרים כי לאחר שהתקבלו תשובות שליליות ממח"ט יהודה וממפקד משטרת חברון הם החליטו לעשות מעשה: הם לקחו את עתירת אנשי השמאל (שכזכור הגיעו להסכם מול הפרקליטות לאחר שהגישו עתירה לבית המשפט העליון ) העתיקו כמעט מילה במילה מאותה עתירה והחליפו את השמות.
במקום ארגון שוברים שתיקה ועותרים דוגמת יהודה שאול וכו' הוחלפו השמות וכעת מרזל ובן גביר הם הטוענים בשם חופש התנועה, חופש הביטוי והזכות לקיים תהלוכה בחברון.
בעתירתם טוענים אנשי חזית יהודית כי לא ייתכן שחופש התנועה בחברון ינתן רק לצד אחד. במיוחד כאשר אותו צד עושה פרובוקציות ומתסיס ( אנשי שוברים שתיקה) ומאידך לא מאפשרים להם את זכותם הלגיטימית לקיים סיורים לימודייים בחברון.
בעתירה כתבו העותרים כי "הסיורים שהעותרים מבקשים לערוך אינם בגדר הפגנה, עצרת או כל פעולת מחאה אלא סיורים לימודיים, שמטרתם לאפשר לאוכולוסיה הישראלית בחברון ומחוצה לה וכן לתיירים, היכרות בלתי אמצעית עם המציאות המורכבת של מסירת שטחים לערבים, והסכמי כניעה כהסכם חברון. אין הסיורים האלה זקוקים כלל לאישור לפי תחיקת הביטחון. החופש של העותרים לתנועה ולביטוי אינו נופל מהחופש של אנשי שוברים שתיקה, וכשם שאחרונים רשאים להתהלך בעיר ולהתבטא ברחובותיה כאוות נפשם, כך לפחות ראויים העותרים, שחלקם כאמור תושבי המקום".
עוד כתבו כי "ההחלטה שלא לאפשר לעותרים לקיים סיורים בשכונות אשר נמצאות בשליטה ביטחונית מלאה של מדינת ישראל, היא אך ורק מטעמים פוליטיים, והעובדה שייתכן וסיורים אלה יכולים לעורר כעס בפני מאן דהוא".
העותרים מציינים כי במקביל אושרו הסיורים בפרשת שוברים שתיקה למרות שסיורים אלה פוגעים בצורה מפורשת בסדר הציבורי ובביטחון האזור, "המשיבים מאבטחים סיורים אלה, ומקצים כוחות רבים על מנת לאפשר לאנשי שוברים שתיקה את חופש הביטוי. מעשים אלו מביאים למסקנה כי המשיבים נוהגים בהפליה פסולה ובצורה בלתי שוויונית כלפי העותרים", כתבו.
לטענת העותרים "המשיבים מפלים בין ציבורים פוליטיים ומאפשרים לצד אחד לממש את חופש התנועה ואת זכותו להפגין ולהתאסף, תוך שהם מונעים מציבור אחר את אותה זכות ממש. הגם, שכאמור, הנסיבות בפרשת שוברים שתיקה קשות יותר ויש ללמוד מקל וחומר".
הם מדגישים כי "החלטות המדינה והצבא יוצרות מצב בלתי מאוזן, בלתי ראוי, בלתי חוקי ולפיו הם מאפשרים את הזכות לקיים סיורים ואת חופש הביטוי רק כשמדובר באנשי השמאל הקיצוני, ואילו כאשר בעלי עמדה שונה רוצים לקיים סיורים על מנת לבטא ולהתבטא - נמנעת אפשרות זו מהם".