החופש הגדול כבר ממש כאן ולא מעט הורים כבר מתחילים להיות מודאגים מהימים שאחרי אופוריית פתיחת החופש. השעמום, הבטלה ובעצם מה לא. אז מה עושים? הרב אלישע אבינר, מבכירי אנשי החינוך בציונות הדתית, ר"מ בישיבת ההסדר במעלה אדומים, התייחס ביומן ערוץ 7 לסוגיה המפרכת.
לדבריו, מחקר שפורסם באחרונה העלה שלא רק הורים משוכנעים שהחופש הגדול מעט גדול מדי, אלא גם תלמידים שנדרשו לשאלה בחלקו השני של החופש הגדול ענו תשובה דומה – החופש ארוך מדי.
עוד מוסיף הרב אבינר ומציין כי מחקר שבחן את שביעות רצונם של בני נוער מניצול החופש הגדול העלה כי רבים מהם, שבראשית החופש היו מרוצים מהבטלה הצפויה להם, הציגו עמדה שונה לחלוטין בסופו של החופש. צעירים רבים קבעו שהיו רוצים למלא את החופש הגדול בתכנים אחרים ערכיים ומשמעותיים יותר.
אז מה עושים? לדברי הרב אבינר התשובה מורכבת מעשייה ציבורית ועשייה פרטית פנים-משפחתית. הרב אלישע אבינר ממליץ להורים לתכנן יחד עם בניהם את לוח החופש הגדול מיד בראשיתו. לדבריו ניסיון לתכנן יום של חופשה בראשית היום עצמו מוביל להחלטה ש"היום לא נעשה כלום", ומכיוון שיום גורר יום בסופה של התקופה נותר הילד עם תחושת ריקנות. לעומת זאת אם בראשית החופש הגדול, מול לוח שנה ישבץ הילד את תכניותיו בלוח הרי שגם אם יחליט לנפוש יום אחד בבטלה הרי שהתקופה ככלל תתמלא בתוכן.
עם זאת מציין הרב אבינר כי מענה חשוב נוסף לחוסר העשייה בחופש הגדול חייב להיות בהיערכות קהילתית. בין אם מדובר בחוגים מאורגנים ובין אם מדובר בפעילות מאולתרת שמוטלת על כתפיו של צעיר בעל יכולות ומשיכה לבני הנוער. הוא מציין בדבריו כי אמנם בישובים ובקהילות המצומצמות הפעילות הזו קיימת, אולם ניתן לבצע פעילויות קהילתיות שכאלה גם במסגרות עירוניות.
וגם למשחקים יש זמן והרבה ערך. לדברי הרב אבינר לא רק למסע חד פעמי של הורים וילדיהם יש ערך אלא גם למשחק שולחני משותף, דבר שביומיום לא נמצא לו זמן. ומה יעשה הורה שאינו מורה ולכן אינו בחופש? זו אכן בעיה ולשם כך יש לשוב לאופציית הפעילות הקהילתית.
והעיקר שיהיה חופש נעים.